יצירה: שיר, פרס זאב לספרות ילדים, ספר, תערוכה

אברהמיק חזן - אשדות-יעקב איחוד, שירה חיים, קרני עם-עד


פיגוע הומאני

אברהמיק חזן,  אשדות-יעקב איחוד

 

לפיגוע הומאני עוד אחכה

כאן אצלנו,

כזה שיטפון סוחף

מאה אחוז רייטינג

מבול שלומדים ממנו

על הישרדות אנושית שלמה.

הוריקן דרגה עשר

סערה שאפשר להתרומם עמה

על רוח תרבות מטלטלת מסגרות.

מבטלת כבידה קדומת דעת,

מנשבת בעוצמת הקשבה לאחרות,

פותחת אמיתות תרבות לחיים.


יונה טפר

והזוכים הם...

שירה חיים

 

"פרס זאב" היוקרתי לספרות ילדים ונוער יוענק בשבוע הבא * ויש במה להתגאות

 

משרד החינוך, המדור לספרות ילדים ונוער; עיריית תל-אביב, מינהל החינוך, הנוער והתרבות; והאגודה למען החייל - יקיימו ב-24.1.06 את טקס חלוקת "פרס זאב" היוקרתי לספרות ילדים ונוער לשנת תשס"ו. הפרס יוענק לעודד בורלא - על מפעל חיים; ליונה טפר (יגור) - על ספרה "בינה נוסעת מבנימינה" הוצאת הקיבוץ המאוחד; לעפרה גלברט אבני - על ספרה "המכוערים של דניאל" הוצאת הקיבוץ המאוחד; ולנאוה מקמל עתיר - על ספרה "מבחן קבלה", הוצאת ידיעות אחרונות.

 

הטקס ייערך בספריית שער-ציון, בבית אריאלה בתל-אביב. בין שאר המכובדים יישא את דבר המו"לים פרופ' עוזי שביט, מנהל הוצאת הקיבוץ המאוחד. את נימוקי ועדת השופטים יביאו ד"ר רבקה גירון, עפרה יבין ושלומית ינאי.

 

הספר על הקיר

קרני עם-עד

 

פסליו של משה סעידי (כפר-מנחם) פזורים בכל הארץ במעין מוזיאון פתוח ונצחי * עכשיו הם "נאספו" אל ספר חדש, המתעד גם את קורותיו של האמן

 

ל-140 עבודות החומר של משה סעידי מזומנים "חיי נצח", לפחות מבחינה אמנותית, היות שאינן תלויות במועדי פתיחה וסגירה של תערוכות. רובן ככולן קבועות על קירות של מוסדות ציבור, חדרי אוכל, אולמות הנצחה וספורט, בתי ספר וכדומה. מדובר בפיסול קרמי רך שהותך בתנור, ועל "לבנים" שגודלן כגודל אדם, אבל צירופן זו בצד זו יוצר תבליט מונומנטאלי מרשים.

 

סביר להניח שעברתם על פני אחד מה"קירות" של משה סעידי. אולי גם ליטפתם בידיכם את הקעור והקמור, המחוספס והחלק, המופשט והפיגוראטיבי. אם זה לא קרה לכם באולם "ליאונרדו" של בית התנועה, בחדר האוכל של בארי או של עלומים, אזי ודאי נתקלתם בהם בתחנה המרכזית של אשקלון, בבנק הפועלים "תלפיות" בירושלים, בבית החייל בחיפה ועוד. בכפר-מנחם, קיבוצו של סעידי, מדובר ב"חגיגה" גדולה המופיעה על מבנים רבים. עכשיו, בהתחשב בעובדה שהאמן מתקשה לכנס את יציר כפיו בחלל אחד, ולמעשה כל הארץ כולה היא מעין "מוזיאון פתוח" שלו - יצא הספר "קיר וחומר" (הפקה: הוצאת אלול, בתמיכת קרן "חבצלת"), המתעד את קורותיו של סעידי מאז עלה מאיראן לישראל והגיע לקיבוץ בשנת 1950, והוא בן 13. את הקמת בית המלאכה לפיסול קיר בכפר-מנחם, ואת מפגשיו המרגשים עם האליל שהפך למורה, הפסל הנרי מור.

 

העבודות של משה סעידי יכולות להיחשב כעבודות "מוזמנות", היות שהוכנו תחת פיקוח אדריכלי והותנו בביטוי צורני המתייחס למקום שאליו יועדו. עם זאת, שמר האמן על קו מזוהה (שילוב של אלמנטים מעגליים עם אובייקטים רבועים) ועל מסורת פיסולית שהושפעה לא מעט מאמנות האסלאם ושטיחי הקיר הפרסיים - כור מחצבתו של סעידי.

 

אם האמנות יוצאת מנצחת מהספר כשהיא זוכה להקפדה בכל הנוגע לצבע, לפורמט (נייר מקופל שנפתח כמניפה) ולסדרי גודל - הרי שהצד החלש בספר הוא הטקסט. יד מיומנת יותר הייתה צריכה לערוך את החומר, ולא להשאירו כחומר גלם. בנוסף, נעשה כאן ניסיון לספר על הטכניקה ועל יוצרה מכל הכיוונים - דבר שיצר גודש מיותר ומייגע. משה סעידי שילב בספר כל דבר ביקורת שנכתב עליו, מכתבים ששלח וקיבל מ"מאייסטרים" של פיסול, ונתן מקום נרחב ל"מתכוני" פיסול קירות, כאילו היה מדובר בספר בישול לחובבים. העין דווקא ביקשה יותר תמונות ופחות דיבורים. לפחות לגביי, כמי שהכיר את משה סעידי יותר כפסל במידות קטנות וכאוצר תערוכות הפיסול ב"מגדל", ופחות כמעצב קירות דקורטיביים - היה הספר הזה בגדר הפתעה טובה.

 

שני הצדדים של קופפרמן

קרני עם-עד

 

שתי תערוכות בסטודיו של משה קופפרמן שהוסב לגלריה בלוחמי-הגטאות * ובהן גם ניירות גדולים וקטנים של האמן, שצוירו משני צדיהם * געגועים ל"סגולים - אפורים - ירוקים"

 

שלוש שנים עברו מאז מותו של האמן משה קופפרמן (לוחמי-הגטאות), והמבקרים בסטודיו, שהפך לגלריה של תצוגות מתחלפות, אינם חדלים להתענג על הרישום המאפיין ועל "הסגולים - אפורים - ירוקים", שהפכו לטביעת יד. בתחילת שנת 2006 נפתחה תערוכת קבע מיצירות קופפרמן ("עבודות נבחרות", אוצר: יונה פישר), במקום שאחסן בעבר את אלפי הציורים והרישומים ולעתים שימש את האמן גם לעבודה. אור צפוני רך נח על הציורים המוקדמים והמאוחרים מסוף שנות החמישים ועד שנת 2003. מהחלל הקטן עוברים לחלל גדול יותר, בו כבר באים לידי ביטוי הרבדים הנגלים והנסתרים, רשתות השתי והערב, הצבעים החמים והקרים שנמסכים יחד ויוצרים את הסגול המהפנט, תחתיו מהבהב "גרונד" של ירוק אזובי. למרות הבחירה המדויקת של האוצר יונה פישר, שנאלץ לבחור מדגם מייצג מתוך אינוונטר עצום של ציורים, היו חסרות לי עבודות נייר משנות התשעים, שלטעמי היו משיאי יצירתו של קופפרמן.

 

במקביל לתערוכת הקבע מוצגת גם התערוכה "כשצד ב' היה צד א'" (אוצר: יונה פישר), בחלל הגדול של התערוכות המתחלפות, ויש בה שילוב מפתיע של ניירות גדולים וקטנים שצוירו משני צדיהם (מנהג רווח אצל האמן הזה) ושל הברקה אוצרותית יוצאת דופן: הניירות הגדולים מונחים בין שני לוחות פרספקס שקופים, הקשורים לזרוע מתכת המוברגת לקיר. הניירות הקטנים, שגודלם כדף של מחברת, מוחזקים גם הם בתוך החומר השקוף, אלא שבמקרה זה הוא קבוע לקיר כ"מדף" זוויתי. מתחת למדף העליון, צמודה מראה אל משטח תחתון - והיא "מקרינה", למעשה, את החלק התחתון של הציור.

 

גם צד א' וגם צד ב' של הנייר הקופפרמני עשויים להיחשב כעבודה עצמה, ורק חתימת האמן מציינת את הצד שביקש להציג. כל המוטיבים המזוהים כל כך עם משה קופפרמן מגיעים כאן לידי ביטוי: קווי הגרפיט חמורי הסבר, השרבוט החופשי, אותיות הדפוס שהוטבעו למצע, המחיקה והחשיפה. יונה פישר כותב כי העבודה על צד אחד של הנייר, לפני העבודה על צדו האחר - כמוה כחריש לפני הזריעה. "אפשר שצד ב' לא היה בא אל העולם ללא צד א'", הוא חותם את דבריו, ולי לא נותר אלא להודות לפישר עצמו, שחשף בפנינו את שני הצדדים שעשו את העבודה לשלמה יותר.

 

גם הסטודיו של קופפרמן, שתועד לא-אחת בסרטים וכתבות, עתיד להשתפץ ולהיפתח לביקורים. שולחן העבודה עם הצבע הסמיך שנקרש עליו, הכן עם הציור הלא-גמור, כלי העבודה שמזכירים יותר פועל בניין מאשר צייר - כל אלה ייוותרו במקומם, כמו מצפים לצייר שיבוא ויגאלם משכחה. אבל קופפרמן כבר לא יבוא, ורק נכדתו, רוני, תמשיך להוביל את הבאים בין הסגולים והאפורים.




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים