ירוקת החמור

יעקב לזר

 

האבנים שזרקו מתנחלי חברון על החיילים, היו מהסוג שלא הורג. רק פלשתינים משתמשים באבנים שהורגות  


מסרב לשלם חובותיו

 

בשבוע שעבר התפרסמה ב"הדף הירוק" כתבה על המשבר בין כרם שלום והקיבוץ הארצי. הכותרת הייתה "הכרם רחוק משלום ומכסף", ובכותרת המשנה הוסבר, שסכסוך כספי קשה התגלה בין כרם שלום לקבה"א, על רקע דרישת גזברות התנועה שהקיבוץ יחזיר לה חובות בסכום של למעלה מ-800 אלף שקל. בכרם שלום טוענים, שהתנועה דורשת מהם להחזיר חובות עבר שאינם מופיעים בספר החשבונות של הקיבוץ. המשבר התעורר על רקע תשלום של כמה מיליוני שקלים, שקיבל הקיבוץ מצה"ל בעקבות ההיערכות החדשה של צה"ל אחרי ההתנתקות.

 

במהלך שיטוטי סוף השבוע שלי באתרי האינטרנט השונים, הסתבר לי שערוץ 7 גילה עניין רב בכתבה, והעתיק אותה אליו כמעט מילה במילה (למעלה מ-2,000 מילים). מה לערוץ 7 ולסכסוך כספי בין כרם שלום והקיבוץ הארצי? ההסבר פשוט: לדעת עורך המדור חושף הסיפור את הפן המכוער של הקיבוצניקים רודפי הבצע, ולא ערוץ 7 יוותר על הזדמנות להציג את הכיעור הקיבוצי בפני קוראיו, הועתקה הכתבה לאתר.

 

הכותרת הייתה: "הקיבוץ קיבל מיליונים ומסרב לשלם חובותיו" וההסבר: "סכסוך קשה בין קיבוץ כרם שלום לתנועה המיישבת שלו השומר הצעיר. הקיבוץ חייב כבר שנים יותר מ-800 אלף שקלים, ונמנע מלשלם גם לאחר שקיבל מצה"ל מיליוני ש"ח עבור ההיערכות בשטחיו לגירוש יהודי גוש קטיף".

 

בכלי תקשורת הגון נהוג במקרה של מחלוקת להציג בפני הקוראים את הגרסאות של שני הצדדים, ובוודאי לא לנקוט עמדה ולקבוע מיהו הצד הצודק. אלא שבמקרה זה גרסת כרם שלום הייתה שומטת את כל הטעם בהבאת הסיפור בפני קוראי האתר של ערוץ 7 ולכן היא הועלמה.

 

בקיבוץ הארצי צריכים לעלוז על כך שנמצאו להם בני ברית שמקבלים ללא עוררין את גרסתם, מי חייב למי וכמה. אצל עורכי ערוץ 7 אין שום ספק, שכרם שלום חייב לקבה"א 800 אלף שקל.

 

חייבים ומסרבים לשלם, למרות שיש להם המון כסף שקיבלו בגין תרומתם לגירוש יהודי גוש קטיף.

 

מנוולים, כבר אמרנו?

 

אל נקמות

 

אגב גירוש יהודי גוש קטיף. אלה שיודעים בוודאות גמורה לומר, שהאירוע המוחי בו לקה אריק שרון הוא עונש משמיים, פעולת תגמול שביצע הקדוש ברוך הוא כנגד הצורר הרודן שהחריב את הגוש, איך הם מסתדרים עם מה שקורה לאנשים אחרים, שהם לא צוררים ולא רודנים ולא מגיע להם עונש כזה?

 

השאלה הזו ניקרה במוחי כשקראתי על מותה הטראגי של אביה וייל, הכלה הטרייה שנדרסה למוות בדרך ל"שבע ברכות". לא סתם כלה טרייה. אביה בת ה-22 הכירה את בעלה איתמר וייל בגוש קטיף, כאשר שניהם נטלו חלק במחאה נגד ההתנתקות. הם התאהבו ועד מהרה נישאו. בשבוע שעבר, כאשר ניסו לעצור טרמפ בדרכם לקנות ציוד לביתם החדש ביישוב קדומים, פגע בהם בעוצמה רבה רכב שסטה ממסלולו. אביה נהרגה במקום, איתמר נפצע באורח בינוני.

 

זוג צעירים, מאמינים, אידיאליסטים, נלהבים, עמדו להקים בית בישראל, וכל החלומות המשותפים שלהם נקטעו בבת אחת. שרון החריב את גוש קטיף ואלוהים שילם לו כגמולו. מה עוללה אביה וייל, שכך נענשה?

 

חזירים בגדוד

 

השבוע פשטו כוחות גדולים של צבא ומשטרה על כלביית הימין הקיצוני ביישוב תפוח, והחרימו שישה כלבי תקיפה השייכים לארגון "הגדוד העברי". באתר האינטרנט של הגדוד מופיעות תמונותיהם של הכלבים אוסקר, דוד, ג'ק, פליקס וטרזן, ויש לשער שהם בין המוחרמים.

 

מנהיג הארגון יקותיאל בן יעקב, פעיל תנועת כהנא חי לשעבר, אמר שמאז ימי הסזון לא הייתה רדיפה כזו של יהודים על ידי יהודים.

 

הכלבים הוחרמו, אבל מה עם החזירים? על פי פרסומי "הגדוד העברי", נוסחה על ידו תוכנית "העתידה להרתיע את המחבלים ואת שותפיהם: חזיר נגד מחבל. התוכנית שזכתה לאישורים מגדולי הרבנים, הינה לאמן חזירים, חיות בעלות חוש ריח מפותח, לאתר חומרי נפץ וכן לבצע עמם סיורים שירתיעו כל ניסיון של התקרבות ערבים ליישובים היהודיים".

 

איך ירתיעו החזירים את הערבים? ברור וגם ידוע. החזיר נחשבת לחיה טמאה בדת האיסלאם, והערבים נמנעים מלגעת בה. והרי כבר העלו חכמינו רעיון להפחיד מחבלים פלשתינים מתאבדים באמצעות איום שנקבור אותם בעור חזיר, ושישכחו מ-72 הבתולות שהובטחו להם. על שאלה נוספת שהתעוררה: אם "גדולי הרבנים" אישרו את התוכנית להשתמש בחזירי הרתעה, מה ימנע גם מחכמי דת מוסלמים לנפק לאנשיהם פסק הלכה עוקף חזיר? לכך ניתנה תשובה הכורכת אומץ לב עם ידע היסטורי: "החששות שעל פיהם אנשי הדת המוסלמים המסיתים יוציאו פאתווה שתאשר נגיעה בחזיר, לא מרתיעים את ראש הגדוד העברי, יקותיאל בן יעקב, משום ששימוש דומה בחזירים נגד ערבים נעשה על ידי הבריטים בארץ ישראל והחשש של הערבים מהחזיר נשאר עז עד עצם היום הזה".

 

האם בעקבות החרמת הכלבים מהכלבייה בתפוח, צפוי לנו שיתוף פעולה חזירי בין המגדלים בקיבוץ להב ובין המאלפים בגדוד העברי? נרחרח ונדווח.


ח"כ בניזרי

כתף להישען עליה

 

העובדה שראש הממשלה בתרדמת ושהרב כדורי נלחם על חייו, הזיזה הצדה אירוע רפואי אחר, לא פחות משמעותי שהתרחש השבוע - הניתוח בכתף של חה"כ שלמה בנזירי.

 

הניתוח, בעקבות תאונת דרכים שעבר בניזרי, נקבע בדיוק ליום בו היה צריך להיערך לו שימוע בעניין כתב האישום שהומלץ להגיש נגדו. לא שבנזירי רצה להתחמק מהשימוע, הוא עשה הכל, אבל ממש הכל, כדי שיזיזו לו את תאריך הניתוח, אבל לא הצליח. מה לעשות, גם חבר כנסת שהוא שר בריאות לשעבר, לא יכול לשנות מה שאי אפשר לשנות. אי לכך לא הייתה ליועץ המשפטי מזוז ברירה, אלא לדחות את מועד השימוע לשבועיים.

 

התפללתי השבוע לשלומו של ראש הממשלה, לאריכות ימיו של הרב כדורי, וגם להצלחת הניתוח בכתף של בניזרי. אני מאחל לו שיגיע לשימוע בעוד שבועיים עם שתי כתפיים בריאות, ויצליח לשכנע את מי שצריך לשכנע, שההחלטה להעמיד אותו לדין בחשד לעבירות מרמה, שוחד והפרת אמונים בפרשת טובות ההנאה שקיבל לכאורה מהקבלן משה סלע, היא שגויה, וכי נרקמה נגדו עלילה "על-ידי אנשים בעלי אינטרסים" כפי שטען.

 

אין לי שום ספק שכאשר יגיע בניזרי לשימוע, הוא יחשוף את שמות אותם בעלי אינטרסים שרקמו נגדו את העלילה הנוראה, ואני ממתין בקוצר רוח לשמוע במי מדובר. ש"סניקים?

 

הפינה הקיבוצית

 

מספר בני קיבוץ הנמצאים אצלנו ב"עצמאות כלכלית", צברו חוב כלפי הקיבוץ. חלקם חוב זניח, חלקם חוב בעל נפח רציני. פנינו אליהם לצורך הסדרת הנושא. חלקם התייחסו לפנייה וחלקם התעלמו במופגן. בסופו של דבר קיבלה הנהלת הקהילה סדרה של החלטות לעניין זה, כשאחת ההחלטות אומרת, שבמקרים בהם לא יגיעו עם הבנים להסדר מוסכם של החוב, הוא יושת על הוריהם.

 

על הרקע הזה נפגשנו עם חברת קיבוץ לשוחח עמה על חוב של כמה אלפי שקלים שצבר בנה. הבן עצמו לא הגיב שכשפנינו אליו, פעם ופעמיים. אמרה לנו האם - הבן שלי עוד מעט בן 27. הוא בוגר, עומד בזכות עצמו. אם יש לו חוב לקיבוץ, תסתדרו אתו, אל תערבו אותנו. אנחנו כבר לא בבית ספר.

 

לא חלפו מספר ימים מאז אותה שיחה, כשאותה אם הרימה טלפון נוזף לרכז ועדת הצעירים ואמרה לו - הארון בחדר של הבן שלי במצב נורא. הדלתות מתפרקות, המגירות לא נסגרות, הקירות מתפוררים. אתם מוכרחים לעשות משהו, לא יכול להיות שתשאירו את זה ככה. כבר כמה פעמים הוא פנה אליכם ולא עשיתם כלום.

 

האחראי על הצעירים ידע בדיוק מה הוא רוצה לענות לה, אבל נצר את לשונו. אחרי הכל זה קיבוץ, לא?

 


לכתבה על כרם שלום, "הדף הירוק", 12.1.06




עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים