ירוקת החמור

יעקב לזר

 

הוא כל כך רצה כבר לפרוש. לנוח. לשחק עם הנכדים, לכתוב זיכרונות. אבל שוב האומה קוראת לו, ושוב הוא נאלץ לחזור


"באבוד רשעים רינה"

 

לא כולם התפללו לשלומו של ראש הממשלה. אין צורך להגזים. היו כאלה שהבטיחו שהם לא ישכחו ולא יסלחו, והם לא שכחו ולא סלחו. אומנם כתוב: "בנפול אויבך אל תשמח", אבל אפשר גם לבחור באופציה לא פחות מקובלת - "באבוד רשעים רינה". ומה שאולי חשוב יותר - אם היה צורך בעוד הוכחה לכך שהיושב במרומים הוא אל נקמות, הרי ההוכחה. מה שקרה לשרון הוא נס אלוקי, לא פחות ולא יותר.

 

מאיר גרוס, שהוא "יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים", הסביר בערוץ 7, במאמר ציני רווי הבחנות הומוריסטית כיאה לשעה זו, מדוע הוא אינו יכול להתפלל למען החלמתו של ראש הממשלה. "חצרו של שרון מגלגלת את המונח 'להתפלל' בשעות האחרונות." פתח גרוס, "למרות שזה מוזר לשמוע את המילה הזאת מחבורה שאינה מצליחה להצטרף למניין אחד, אסור להתמהמה. שהרי אין קשר בין השרצים והרמשים שהם מכלים בסעודותיהם ליכולת התפילה שלנו. ואם נצרף לכך את בקשתו ודרישתו של הרב הראשי לתפילה מיוחדת, מסתבר שזה הזמן לפעול".

 

לאחר מכן הסביר הכותב, שאם להתפלל רצוי בבית כנסת, ו"הכי טוב בבית הכנסת של זה שמתפללים עליו." אבל אבוי, אין לו בית כנסת. ובלי משרד הדתות, ששרון העלים מן הנוף, גם אי אפשר להציב אחד במהירות". אם לא בבית כנסת, אז מקום ראוי הוא הר הבית. "אבל שם גזרה ממשלת שרון שאסור אפילו למלמל ואי אפשר לעלות גם במקרים דחופים". אולי בכותל? "לא, שם יש סכנה שהערבים ירגמו את המתפללים באבנים. ושרון חינך אותנו שאסור לקחת סיכונים מיותרים."

 

גרוס נזכר שיש עוד בתי כנסת נפלאים, למשל בנווה דקלים ובגוש קטיף. "ואז הבזיק בי הזיכרון הכואב, ששרון העביר את האזור לאויב, וגם גרם להריסת בתי הכנסת ולשריפתם. הם כבר לא שם. ואל החורבות אי אפשר להגיע." וכך הלאה. לא במערת המכפלה, ולא בקבר רחל אמנו, ולא בקבר יוסף כי שם "הכול נשרף כשצה"ל ברח", וגם לא ביריחו שנותרה בידי האויב.

 

מי יתפלל עבור שרון? בחורי הישיבות? לא. כי אין להם פנאי אחרי הקיצוצים בתקציבים שגזר עליהם שרון. אולי הורים במשפחות ברוכות ילדים? לא, כי גם הם עסוקים במציאת תחליף לקצבאות הילדים המקוצצות. אולי הפנסיונרים? "לא, ממש לא. הם צריכים לעמוד בתור בבתי התמחוי לאחר ששרון פגע קשות במקורות ההכנסה שלהם." בכל רעה חולה במדינה הזו אשמה ממשלתו החטאה של שרון.

 

הנה קטע הומוריסטי: "במחשבה נוספת יש לי רעיון. אולי כל אלו ששרון הושיב בכלא, יקדישו את הזמן, שם בפקודה, לתפילה. עצורות ההתנתקות למיניהן, סרבני הגירוש שבגללו קיבלו זכויות של מסירות נפש אישית. אם הם כבר מקבלים ארוחות ומיטה ואפילו דיור מוגן בגלל האיש הזה, לפחות שיתפללו עליו קצת, בתמורה. שרון הבן יכול לקבל את זה כפרויקט ראשון."

 

במשפט הסיום נימק גרוס מדוע יש דברים חשובים להתפלל עליהם, ובריאותו של שרון איננו אחד מהם. "מחלתו חשפה הרבה עצבים פגועים במרקם הישראלי שלנו. ונדמה לי שעד שנמצא זמן להתפלל למען שרון דווקא, יש לנו הרבה יותר דברים דחופים וחשובים להתפלל ולעשות למענם."

 

קרוב ל-150 תגובות הגיעו למאמר הזה, רובן הגדול מהללות ומשבחות את הכתוב ואת אומץ לבו של הכותב. מיעוטן מגנות. חלק מהכותבים רואים בשבץ המוחי של שרון גמול משמים, נס שעוד ידובר בו שנים רבות.

 

"מצדי שהזבל יסבול עוד קצת ואז ימות," כתבה תמר המגורשת. "אנחנו לא צריכים עוד התנתקויות! מה שקרה פה זהו נס גלוי מאת הקדוש ברוך הוא." הצטרף אליה מאן דהוא מאריאל שרשם: "האירועים האחרונים מחזקים את התחושה שיש דין ויש דיין לעולם, יתברך שמו לעד."

 

ישעיהו בן טולילא, מגבעת הכלניות בנגב המערבי, סבור ש"זוהי סוגיא של שכר ועונש. 'שבר ה' מטה רשעים שבט מושלים'... ברוך דיין האמת! אתה הוא העד והדיין הנותן לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו."

 

כתבה לאה מירושלים: "לא נשכח את מה שעולל לאחים יקרים, וניזהר מפני מה שהוא עוד מתכנן לעולל. נראה לי שהקב"ה פשוט הציל אותנו מידיו בהביאו עליו את המכה הבריאותית הזאת, ולכן אין להתפלל למענו. פשוט מאוד."

 

ברוך ברנר מהרי חברון דווקא בעד ששרון ימשיך לחיות, כדי שאפשר יהיה להעמיד אותו לדין. "הגיע הזמן שהציבור שלנו יבין שכאשר רשע כבר לא עמנו, יש לשמוח על כך. זה שרבין נרצח, לא מכפר על אלפי ההרוגים שהוא יזם באוסלו. זה ששרון צמח בדרך לקברו, לא מתחיל לכפר על רשעותו. מעל 20 זוגות מגוש קטיף התגרשו לאחרונה כתוצאה מלחצים נפשיים בגלל שרון וחבר רשעיו. נקווה שיזכה הרשע לאורך ימים ע"מ שנוכל לשפוט אותו במשפט פומבי על העברת שטח

ריבוני לידי האויב – עפ"י חוק העונשין."

 

נסיים בתגובתה המאלפת של מנהיגת נשים בירוק נדיה מטר: "תודה על שכתבת מה שרוב רובנו חושבים. תודה על ששברת את הצביעות של כל 'המתפללים' לשלום פושע הגירוש. תודה על שנתת מאמר נפלא שילדיי יביאו מחר לבית ספר וכך יסבירו למה לא קמו היום כשהמורה ביקש מהם לקום ולהתפלל עבור ראש הממשלה. תודה וישר כוח."

 

זינוק ועלייה

 

ביום ה', למחרת אשפוזו של שרון, הבורסה הייתה צריכה להגיב בפאניקה, והדולר לנסוק לשחקים. בפועל השינויים לא היה כל כך דרמטיים, מה שלא הפריע למנסחי מהדורת החדשות בטלוויזיה להודיע, ש"הדולר זינק ב- 1.1%, ואילו האירו עלה ב-1.3%".

 

ללמדנו, שגידול של 1.1 אחוז נחשב "זינוק", ואילו גידול של 1.3 אחוז זו עלייה בלבד. ציפו שהדולר יזנק, והוא אכן עשה זאת. עובדה.

 

הפתעה וזעזוע

 

לא ברור מדוע דווקא עתה הייתה עדנה לעצי הזית העקורים, השרופים והשבורים אצל הפלשתינים, אבל טוב כמובן מאוחר מאשר לעולם לא. קודם שר הביטחון שאול מופז הביע זעזוע, עכשיו גם ממלא מקום ראש הממשלה אהוד אולמרט, ואפילו שר החקלאות ישראל כץ. כולם מופתעים. כולם נדהמים. כל כך הרבה עצים הושחתו, ואנחנו לא ידענו.

 

מאוד אהבתי את הנוסח שהופיע השבוע ב"מעריב " - "יותר מ-2400 עצי זית של פלשתינים נעקרו על ידי ישראלים". ישראלים. לא ברור מאיזה סוג. יכול להיות שמתנחלים השחיתו את העצים, אבל באותה מידה יכול להיות שזו פרובוקציה של השמאל הקיצוני. כל האפשרויות פתוחות. הרי עד עכשיו לא תפסו אף אחד בשעת מעשה, ואיך אפשר לדעת מי עשה? 


הפינה הקיבוצית

 

כמזכיר קיבוץ שמוליך שינוי (מודה! מודה! מודה!), אני מסוכסך מאוד עם אחד החברים הוותיקים, מפני שאני הורס לו את הקיבוץ (לא בשביל זה באנו הנה). עם הבן האמצעי של אותו ותיק, אני בוויכוח גדול, מפני שלדעתו אני לא מספיק הורס את הקיבוץ (מה פתאום שאני אממן מהשכר שלי את המשפחה הפרזיטית הזו? ומי בכלל צריך את התפקיד ההוא?).

 

ביקשתי לדעת איך הם מסתדרים ביניהם, האב והבן, ואמרו לי שיש החלטה בבית, שהם לא מדברים על השינוי. את הריב שלהם הם עושים דרכי.





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים