דעת רבים: "זרקו אותנו לכלבים" (2) - מצוקת הוותיקים בקיבוצים מופרטים




ברוך צחר, אור-הנר


 

במסגרת עבודתי ביקרתי בדירות רבות של ותיקים בקיבוצים * הנה (עוד) כמה אמירות ששמעתי מהם * לקרוא ולהזדעזע

 

במשך שלוש שנים, במסגרת עבודתי, ביקרתי ב-250 דירות של קיבוצניקים ותיקים באזור הדרום. בגיליון "הקיבוץ" מיום 17.11 פרסמתי כמה אמירות ששמעתי שם. להלן עוד כמה.

 

ותיקה: "אני מתביישת להכיר בעובדה שהשינויים הורידו אותי לקרשים. אין לי כסף לצרכים בסיסיים. אמרו לי שבמועדון הוותיקים של 'שער-הנגב' אני יכולה לבקש פטור מתשלום של 70 או 90 ש"ח שעולה חוג לחודש. מה? אחרי יותר מחמישים שנות עבודה, אני צריכה להופיע בפומבי ולבקש נדבות כענייה בפתח? בושה וחרפה!! אני גם לא יכולה להתווכח בפומבי על העיוותים שבהפרטות, כי החתן שלי מאוד בעד השינויים ולא נעים לי להעכיר את האווירה בתוך המשפחה".

 

ותיקה: "אני מרגישה שהמנהלים מחכים בקוצר רוח שאני אמות כבר ואפסיק להיות לנטל. צריכים להתפלל שכאשר אני חולה, הרופא ישלח אותי לבית חולים בבאר-שבע, כי כך, על כל הנסיעות והליווי הקיבוץ אחראי. אם הטיפול צריך להיות בבית חולים אחר, אין לי כסף כדי לממן דבר כזה".

 

חברה (לא ותיקה): "טוב שההורים שלי, ממייסדי הקיבוץ, כבר אינם בחיים, ולא צריכים לסבול היום את העיוותים שמנחיתים אלו שבחלונות הגבוהים. הם היו מתמרמרים 24 שעות ביממה".

 

ותיקה: "רציתי מאוד לעבור להפרטות כדי ליהנות מעצמאות ולא להיות תלויה בהחלטות של אחרים. עכשיו, אני אוכלת את עצמי. אין כבר קיבוץ. אין חברה. אתה מפריע אם אתה מבקש משהו בזמן מצוקה. האחיות במרפאה כבר לא זמינות כל-כך. הצעירים מרוויחים הרבה, מסודרים, עם רכבים חופשיים, נוסעים לחו"ל, ואנחנו זנוחים. אני צריכה לחשוב פעמיים אם לנסוע לקנות משהו באשקלון, כי כל נסיעה במונית עולה לי הון תועפות".

 

ותיקה: "אין כבר קיבוץ. הרסו את ה'יחד' כאשר הפריטו הכול. אין כבר חדר אוכל. אין כבר תרבות, אין חגים, אין אפילו יום עצמאות, אין מפגשים. יש חברים ותיקים במצוקה נוראה; לא יכולים לקנות תרופות ולא יכולים לבקר אצל רופא שיניים".

 

ותיק: "לחמתי בכל כוחותיי נגד ההפרטות. כבר אז הייתי בטוח שהכנסת משכורות דיפרנציאליות זה הסוף של הקיבוץ ושל כל הטוב שבו. כאשר הקיבוץ עבר ל'רשת ביטחון', נכנסתי לדיכאון. בריאותי הידרדרה במהירות והמשפחה הצליחה לשכנע אותי להתרחק זמנית. שלוש שנים התגוררתי בצפון הארץ, רכשתי חברים חדשים ונהניתי מהחיים. ברגע מסוים הרגשתי שאני צריך לחזור. היום אני מתגורר בקיבוץ, אבל מרגיש כתושב ולא כחבר. מנסה להתנתק מהכול. כדי לא להידרדר בריאותית - אני מעסיק את עצמי במחקר היסטורי. כל המציאות בקיבוץ שלי זרה לי. חבל שלא נצליח להעביר את הטוב שבקיבוץ לדורות הבאים".

 

ותיק: "אני גר בקיבוץ שכבר לא שלי. הכול זר. פעם היינו כמשפחה. היום המשפחה התפרקה. אני לא בטוח שארצה שהנכדים שלי יגורו בקיבוץ הזה. השינויים הם בכלל לא לרוחי וממררים את חיי. יותר ממאה תושבים זמניים ששוכרים דירות מסתובבים בחצר ואני לא מכיר אותם. הכול נעשה זר".


"זרקו אותנו לכלבים", הקיבוץ 17.11.2006
לרכישת מנוי ל"הקיבוץ" התקשרו 03-9309111 

 


מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים