תגובה: צריחה וצריכה - על כתבה משבוע שעבר: "תאונת צריכה"





עו"ד שבח ילון, לביא


אינני שולח תגובות על כתבות המתפרסמות בעיתונים, גם אם אני סבור שיש מה להעיר על האמור באותה כתבה. לא הייתי משנה ממנהגי גם הפעם, אך בכתבה "תאונת צריכה" ("הקיבוץ", 8.12) תגובת דוברת בתי המשפט לא נשמעה, והדברים האמורים בכתבה - מזיקים. לכן החלטתי שבמקום שאין איש אהיה איש ואגיב כמיטב יכולתי הדלה.

 

תחילה עליי לפרוע את השטר שבראש דבריי ולהסביר במה מזיקים הדברים האמורים בכתבה. ובכן, מנהג חדש בא למדינה: להכפיש כל מוסד של המדינה. צה"ל אינו צבא ראוי, המשטרה אינה יודעת בין ימינה לשמאלה, חברי הכנסת זבי חוטם ומטומטמים וכהנה וכהנה הכפשות כיד הדמיון השורה על מעביר הביקורת, וכל המרבה לתאר את חוליי המדינה הרי זה משובח. הצד השווה אצל כל המבקרים הוא שהם (המבקרים) חפים מכל טעות ועוון, והמבוקרים מלאים בהם כרימון.

 

מהכתבה שבנדון למדנו שגם בתי המשפט רקובים מהיסוד והשופטים היושבים לדין אינם מחפשי צדק אלא נתונים לגחמות ("אוהו, קיבוצניקים, חשבה בלבה מן הסתם השופטת, צריך ללמד אותם פרק בחיים... גם כלפי המוסכניק גילתה יחס יותר אוהד מאשר כלפינו") - ונמצאת למד שבתי המשפט לא רק שאינם מביאים צדק אלא הם מרבים רשע ובמקום לעשות משפט הם עושים משפח.

 

כיוון שאינני מאמין למה שכותבים, הלכתי ובדקתי את פסק הדין גופו, המופיע באתר המשפטי של בתי המשפט (תק (חדרה) 234/06). בטרם אגן בקצרה על פסק הדין, אני מבקש להעיר שתי הערות (ואולי אמיתות), שלהערכתי יהיו מקובלות גם על בני הזוג בהם דובר.

 

הערה ראשונה: בתי המשפט אינם פוסקים על-פי הצדק אלא על-פי הדין. לכל היותר, הם משתדלים לעשות צדק במסגרת החוקים שנכפו עליהם. אמת זו כבר נאמרה על-ידי חז"ל: "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". הערה שנייה: גם בבתי המשפט יושבים בני אדם ולא מלאכים, ולכן סביר להניח שבין פסקי הדין היוצאים מתחת ידם יהיו גם פסקי דין שגויים.

 

ועתה, לעיקרי המעשה. בני הזוג רכשו מכונית. מכונית זו עברה תאונה וחברת הביטוח הפנתה אותם לתיקון הנזקים למוסך פרטי בחדרה, לאחר ששמאי מטעם חברת הביטוח העריך את הנזקים וקבע את עלות החלקים שיש להחליף (מעבה מזגן ומאווררים). חלפו חודשים מספר, ואז גילו בני הזוג שהמזגן אינו פועל. המכונית הוכנסה לתיקון למוסך המרכזי של "טויוטה", שם הוחלף שוב מעבה המזגן ונאמר להם שהמעבה שהוחלף בתיקון הקודם היה פגום. בבדיקה שערך מפעל לרדיאטורים למעבה זה, הוא נמצא תקין. חלפו עוד חודשים מספר ומנוע המכונית העלה עשן. שוב הוכנסה המכונית למוסך טויוטה, והפעם הוחלפו המאוורר ובית המאוורר ונאמר לזוג שחלקים אלה לא היו מקוריים והמאוורר היה קטן.

 

אני מניח שבכתב התביעה טענו בני הזוג שהמכונית לא תוקנה כראוי על-ידי המוסך הפרטי ולכן הוא האחראי על התקלות שהתגלו במכונית מאוחר יותר. ומה טען המוסך? אני מניח שהוא טען שתי טענות עיקריות: האחת - שהוא תיקן את המכונית במקצועיות והחליף חלקים כפי שהונחה על-ידי השמאי מטעם חברת הביטוח. השנייה - שהיה על בני הזוג לשוב ולתקן את המכונית במוסכו, אם לדעתם נגרמו הנזקים עקב ליקויים בתיקון הראשון.

 

כיצד הייתם פוסקים אתם במחלוקת? למי להאמין? שלמה המלך, שניחן ברוח הקודש, הצליח למצוא את דוברת האמת בין שתי הנשים שטענו לפניו. השופטים במחוזותינו ייתכן שניחנו אף הם ברוח הקודש, אך כאמור, הם כפופים לדין. הדין קובע שהמוציא מחברו עליו הראיה, ולכן על הזוג להוכיח לבית המשפט שעליו להעדיף את גרסתם על-פני גרסת המוסך. גרסה מוכיחים על-ידי עדים או מומחים או מסמכים. הטענה שבמוסך טויוטה אמרו לזוג שהמעבה לא היה תקין אינה מספקת. עדות כזו קרויה "עדות שמיעה", ובניגוד לרווח במחוזותינו בבתי המשפט, עדות כזו אינה שווה את קליפת השום, מה עוד שכנגדה עומד מסמך של חברה שבדקה את המעבה ומצאה אותו תקין. ומה לגבי המאוורר ובית המאוורר? גם כאן היה על הזוג להוכיח שחלקים אלה לא היו תקינים, שהרי בעל המוסך צווח כנגדם ואומר: מילאתי אחר הוראות השמאי מטעם חברת הביטוח והחלקים ששמתי במכונית טובים וכשרים היו. בנוסף, היה על בני הזוג להעביר את המכונית לתיקון אצל המוסך הפרטי אם סברו שהתיקון הראשון שביצע הוא האחראי לתקלות החדשות.

 

לסיכום, עניין לנו עם תביעה שבה לא השכילו בני הזוג להרים את נטל ההוכחה. ייתכן שקיבלו עצות שגויות, ייתכן ששגו בתום לב - אבל אין להם להלין על בית המשפט, שעל-פי פסק הדין עשה מלאכתו נאמנה. אין לי צל צלו של ספק שבני הזוג סוברים (סובייקטיבית) שנעשה להם עוול, אך עושה העוול (לפחות במקרה זה) אינו בית המשפט.


לרכישת מנוי ל"הקיבוץ" התקשרו 03-9309111 

 


מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים