חברים, כך נושלנו - השינוי והשיוך ביטלו בהינף יד התחייבות כלפי כל חברי הקיבוץ





אסא מרום, דן


השינוי והשיוך ביטלו בהינף יד התחייבות כלפי כל חברי הקיבוץ, לכל אחד ואחד על-פי הוותק שצבר * האין זה נישול?! * הגיע הזמן לעשות סדר (ויש הצעות מעשיות)

 

במהלך ההגשמה העצמית שלנו כחברי קיבוץ, ויישוב מרחבי המדינה, הדגימה האליטה הפוליטית של התנועה הקיבוצית דרך של כן-ולא, דבר והיפוכו בו-זמנית. לצורך ההסבר נדלג על העבר ונגיע לימינו. ממייסדי הקיבוץ שנפטרו נשללו הזכויות (שלהם ושל ילדיהם) בתהליך שיוך הדירות - "הרי זה לא הובטח להם בעת היותם בחיים". כמו-כן לא הובטח שיוך נכסים, אך הובטחו דברים יותר בסיסיים: ביטוח בריאות על-חשבון הקיבוץ; חינוך לילדים - י"ב כיתות ושיעורי העשרה; תעסוקה במסגרת הקיבוץ וכו'. אז מה עושים - ראשית, משנים את השם: מקימים "קהילה". שנית, מחזיקים בכף היד את שני השמות, קהילה/קיבוץ, כאילו היו כדורים או קוביות משחק, מערבבים ושולפים בכל פעם את השם והתקנון המתאימים לצורכי ההנהגה באותו רגע.

 

בדרך זו ממוטטים הגנות והתחייבויות כלפי בני אדם. בדרך זו, שיטה שהתחייבה להיות "חברתית", "סוציאלית", "מתקדמת" - בורחת מהסכמות, מהסכמים וממציאות בעייתית. הנה, גם השיתופיים וגם הדיפרנציאליים החליטו כי מי שדירתו נרשמת על שמו מוותר על "דמי עזיבה". מושג זה - דמי עזיבה - שייך לתקנון הקיבוץ שהועתק לחוברת השינוי, אך בחוברת השינוי כתוב גם כי 8.3% מפריש המעסיק הקיבוצי, כמו-גם המעסיק החיצוני, כדמי פרישה מעבודה. מכך יוצא כי כל שנות עבודתו של החבר בטרם השינוי "נמחקות" לצורך דמי פרישה מעבודה. המעבר לתקנון השינוי ביטל בהינף יד התחייבות כלפי כל חברי הקיבוץ, לכל אחד ואחד על-פי הוותק שצבר. האין זה נישול?!

 

"דמי עזיבה", לפי הטרמינולוגיה החדשה, הם כספים שצריכה הקהילה לשלם עבור שנות עבר בקיבוץ. האם העביר הקיבוץ כספים לקהילה לצורך עמידה בהתחייבויות שנצברו בטרם הכרזת השינוי? לא ולא! בתכנון התקציבי של הקהילה מקור הכספים הוא המס הפרוגרסיבי, אך בתוכנית הכספית הוא עומד על "0". אין הצבר כספי בקרן "דמי עזיבה". ההיגיון אומר שפיצוי על שנות ותק שנצברו בקיבוץ, צריך להיות משולם על-ידי הקיבוץ. אך הרי כבר נחתנו בשדות העתיד, אנחנו קהילה. בלבול זה אינו מקרי. הוא מצביע על הבריחה ממחויבות. זהו הפסד נטו של החבר הבודד, ורווח נטו של הקיבוץ.

 

עתה הזמן לעשות סדר: לשנות בתקנון הקיבוץ את המושג "דמי עזיבה" ל"דמי פרישה מעבודה". על הקיבוץ (לא הקהילה!) להכניס ל"קרן דמי פרישה מעבודה" כספים לכיסוי כל שנות הוותק של ותיקיו ובוגריו בטרם השינוי, בדומה לכספים הנשמרים לזכותם של מקבלי שכר היום.

 

אין כל קשר בין שיוך דירה לבין דמי עזיבה (דמי פרישה מעבודה מוגדרים כהצבר, דירה נחשבת לחיסכון). ההישג הסוציאלי של דמי פרישה מעבודה הושקע באמצעי ייצור. כיום, בנוהג הארגוני שלנו, מעלימים עובדה זו. יש להתאים את ההישגים הסוציאליים לאלה של המסגרות החוץ-קיבוציות, ולשייכם לכל הקבוצות והשכבות באוכלוסייה הקיבוצית; במקום לחלק "בונוסים" ו"דיבידנדים", יש להכיר בכך ששינוי חוזה הוא דו-צדדי, ולדאוג לכך שהחברים לא יהיו המפסידים, בעוד הקיבוץ ימשיך לקצור פירות. על המובילים את התהליך להפנים ולהביא לידי ביטוי את העובדה שהשינוי פירושו גם הפניית כספים לתשלום עבור התחייבויות-עבר שאינן ממומשות.

 

להלן בחינה בהיסטוריה:

 

המעבר מעבדות לפיאודליזם (צמיתות) מאופיין בתחומים מספר. להלן שניים מהם:

1.      הפרדת משקי הבית בין הבעלים והעובדים.

2.      הסרת האחריות של הבעלים על העובדים (נישול).

 

מי מעז לומר שההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה? לפנינו העובדות!


לרכישת מנוי ל"הקיבוץ" התקשרו 03-9309111 

 


מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים