כלים שלובים - אסור להפריד בין כישלונות חברתיים לאיומים ביטחוניים. כך נתכונן למלחמה הבאה





דני זמיר, משמר העמק


אחרי מלחמה חשוב לחזור לשגרה, אבל חשוב גם להבחין בשינויים במציאות. השינוי הוא שהמלחמה האחרונה עלולה להיות המבוא למלחמה הבאה. מלחמה קשה יותר, שתחייב היערכות שונה. אם לא נפיק את הלקחים הנכונים, נתכונן למלחמה כמו זו שהיתה...

הרעיון שבמלחמה הבאה מתנדבים ועמותות ידאגו לעורף, הוא אבסורד גדול יותר מזה שהתנסינו בו. לכן, מעורבות הקיבוצים בעורף איננה יכולה להצטמצם בעזרה לקריית-שמונה או לקיבוצים אחרים, או לקליטת מפונים (ייתכן גם שהפגיעה בקיבוצים תהיה יותר משמעותית). המעורבות שלנו מחייבת לומר בקול רם ובתוקף המוסרי שיש לנו, שבמלחמה הבאה החברה הישראלית צריכה להיערך לגמרי אחרת. החוסן החברתי של מדינה חיוני בהיערכותה לקראת מלחמה. מאפייני החוסן הזה דומים למדי לחוסן החברתי של קיבוץ במלחמה. בקיבוץ מדובר על:

(א) מוסדות שמתפקדים כראוי;

(ב) הנהגה שהחברים סומכים עליה;

(ג) חברים שמסוגלים לפעול ביחד למען מטרה משותפת.

אם נבדוק את ישראל במלחמה, נמצא שחוסנה החברתי נפגע:

(א) מוסדות חיוניים אינם מתפקדים;

(ב) הציבור איננו מאמין בהנהגה שלו;

(ג) כשהנורמה היא ש"כל אחד צריך לדאוג לעצמו", אנשים מתקשים לפעול ביחד.

במלחמה היו בעורף הרבה התנדבות אזרחית והרבה הפקרות ממלכתית. למדנו כי כאשר בעורף "כל אחד דואג לעצמו", גם בחזית ישנם מפקדים הדואגים לעצמם ונשארים מאחור...

טיפול בנקודות התורפה החברתיות האלה הוא חיוני במלחמה שתהיה הרבה יותר קשה - אבל בינתיים נמשכים הפקרת העורף והרס מוסדות הבריאות, החינוך, הרווחה והשלטון המקומי, בייחוד בפריפריה. ישראל של ההיי-טק, עם מיליארדרים חדשים וצמיחה של % 4 בשנה, ממשיכה להפקיר את המיגון בשדרות. יש אטימות וסחבת בטיפול האוצר בפיצויים על נזקי המלחמה. בינתיים גובר משבר האמון כלפי ראשי השלטון והצבא, מעמיקים הפערים הכלכליים, וזועקת הדוגמה המשחיתה של מנהיגים. מהי משמעות הדברים האלה לקראת מלחמה??

אם נמשיך להפריד בין כישלונות חברתיים לאיומים ביטחוניים, ניקלע לסיכונים קשים. אזכיר דוגמה אחת, שהיא גם כישלון חברתי ומוסרי וגם איום בטחוני. בעקבות מאורעות אוקטובר  2000קמה ועדת חקירה בראשות השופט אור. הוועדה הצביעה במסקנותיה על פערים כלכליים-חברתיים מדהימים בין ערבים ויהודים בישראל. בעקבות הוועדה, דיבר ברק על תוכניות מרחיקות לכת. אבל מסקנות הוועדה ותוכניות הממשלה מעלות אבק... והתוצאות עלולות להיות הרות אסון. ערביי ישראל חווים פערים מדהימים, וייאוש מנכונות הממשלה והרוב היהודי לשפר את מצבם. תנועות קיצוניות מחליפות את מערכות הרווחה הקורסות, ומנצלות את המצב הזה להסתה לאומנית ודתית. לכך מצטרף מינוי מטורף של שר לענייני טרנספר. כל אלה עלולים להביא לאינתיפאדה בלב ישראל, שאולי תתרחש במקביל למלחמה הבאה.

אירועי המלחמה נבדקים עכשיו. בודקים מדוע הימ"חים של צה"ל היו ריקים, ולמה בספינת הטילים "חנית" ישבו כולם לסעודת שבת קרוב לחוף ביירות, כשמערכות ההגנה משותקות. האם ייבדק מדוע הימ"חים החברתיים התרוקנו עוד לפני המלחמה? מדוע מערכות בריאות, חינוך, רווחה ומשטרה קוצצו, הופרטו ונשחקו, ולבסוף לא תפקדו במלחמה? מי צריך להשיב על השאלות האלה?? אין מי שישיב, כי כמו ב"חנית", צמרת האוצר נמצאת עכשיו בסעודת שבת. גם היא שבויה ב"קונספציה" יהירה, כשהיא עיוורת לתהליכים המפוררים את החוסן החברתי שלנו. ובאמת, חברה היא כמו ספינה. היא יכולה להיות מודרנית ומתוחכמת, אבל אם הקברניטים אטומים לאיומים המתפתחים, זה יכול להיגמר באסון.

הגיע הזמן לסיים את "ארוחת ליל השבת" של שר האוצר ופקידיו היהירים. אני פונה אישית אל המנהיגות הקיבוצית בכנסת, אל ראשי התנועה הקיבוצית, אל נציגינו במערכות השלטון, אל ראשי המועצות האזוריות - לנקוט פעולה ההולמת את האיומים על ישראל. אני מציע להם:

(א) לתבוע חקירה מעמיקה והפקת לקחים, לגבי הקונספציות הכלכליות והמחדלים השלטוניים, שקדמו למלחמה והביאו להפקרת העורף ולקריסת מערכות בפריפריה.

(ב) לקרוא לממשלה להנהיג כלכלת חירום, שתבטיח היערכות נכונה של ישראל, גם בחזית וגם בעורף.

(ג) על היערכות כזאת להבטיח מוכנות צבאית, טיפול מכובד בהוצאות המלחמה ונזקי המלחמה במגזר האזרחי, ושיקום המערכות הכלכליות, החברתיות והשלטוניות בפריפריה.

דמוקרטיה שאיננה מתמודדת עם חולשה חברתית ואיום בטחוני, מזמינה כמיהה לאיש חזק "שיעשה סדר". המועמד כבר בפתח. דרושה לנו הנהגה דמוקרטית אמיצה, שתיפרד מקונספציות כושלות, גם בתחום הכלכלי והחברתי. הציבור מוכן לוויתורים כדי להתמודד עם האיומים, אבל חסרה הנהגה שתוביל תוכנית חירום לאומית. אני פונה אל ההנהגות הקיבוציות לראות את האיומים שלפנינו, וליזום מהלך כזה.

 


לרכישת מנוי ל"הקיבוץ" התקשרו 03-9309111 

 


מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים