חדר אורחים: מה היא המנגינה האמיתית? על כנס געש בשבוע הבא



חדר אורחים: מה היא המנגינה האמיתית?

יואל מרשק, רכז אגף המשימות של התנועה הקיבוצית


 

הכנס האמור להתקיים בקיבוץ געש בשבוע הבא מעורר קולות וקשקושי מדרכות ברוח של "הכל הזוי, הכל פריקי, בעלי עסקים צדדיים נותנים את הטון והאנונימיות חוגגת שם". ואני שואל, על מה כל הפאניקה?

 

ראשית, זהו כנס שיש לו מטרה מוגדרת וממוקדת: מטרתו, כפי שהצהירו עליו מארגניו, היא לבחון את מצבו של החבר היחיד והקהילה לעת שינוי.

 

שנית, עד עתה, האם כל הנתונים שהוצגו ב"אתר הקיבוצים" על מינהל לא תקין בקיבוץ או על חברים שהם על סף רעב אינם נכונים? הם נכונים בהחלט ונשמעים מקצוות וממקומות שונים ברחבי התנועה הקיבוצית.

 

האם לא ראינו בערוץ 2 את מנהל המפעל המרוויח 40,000 לחודש אומר כי "רשת ביטחון זה דבר שיעבור מהעולם הזה"? האם דבריה של קלרה זמיר ב"הדף הירוק" האחרון על הטיפול בוותיקים בנושאים רפואיים וזעקתה "אל תשליכו חברים מבוגרים לחסדי גורמים חיצוניים" היא לא אמיתית?

 

האם דבריו של קרני עם-עד בעיתון "הקיבוץ" האחרון על פרצופו האמיתי של הקיבוץ שלא נראה בוועידת התנועה שקריים? ודברי ברוך צחר מקיבוץ אור הנר לא צובטים את לבנו בהקשר למצוקת המבוגרים?

 

מי שמביע קולות כנגד הכנס הזה בתואנות נגד החברים התומכים בקיבוץ המסורתי כאילו הם "פרזיטים", "אוכלי חינם" ו"יושבים לנו על הגב", מפספס את העיקר. הצטרפות לזרם האופנתי במדינה, הזרם שמאפשר למדינת ישראל להיות מובילה בין מדינות העולם בפערים כלכליים וחברתיים גבוהים - ובמיליון וחצי נפש מתחת לקו העוני, ברמת ציונים בחינוך נמוכה ביותר, בתרבות שלטון מושחתת וזאת על פי הסקרים רק של השנה האחרונה, אינו יותר מתקדם מאותם אנשים החרדים לערכים פשוטים של שוויון ואנושיות.

 

אז מה ביקשו יוזמי כנס געש? על פי הבנתי: "בואו נתכנס, נחשוב ביחד, נדבר, נשוחח ונציע לעצמנו הצעות מה לעשות כי אלו שביקשו להנמיך את הגדרות בינינו ובין החברה הסובבת את התנועה הקיבוצית, לא עשו אלא זאת - הביאו גם חלק מחברינו למצבם מעורר החמלה של הקשישים, של החד-הוריות ושל כל נפגעי השיטה הכלכלית הניאו-ליברלית. אין מה להיכנס לאשליות: אם לא נשים את לבנו לדבר, מה שקורה במדינה עכשיו יקרה גם אצלנו.

 

לכן, אני חושב כי המנגינה שתעלה אולי בכנס געש אפשר שהיא תהיה מנגינה אמיתית ועלינו לזהות אותה.

 

ולכן, בקשה לי אל נותני האופטלגין. רק אל תרגיעו את מארגני כנס געש, אל תשמיצו, אל תפטרו איש על דבריו ואל תשתמשו במכבסת מילים יפות ודיווחים שיצרו את צעדיהם. למדתי כי היכן שיש מצוקה, עוני וקושי, עלינו ללכת לשם. ועלינו לדעת שהרגישות מתחייבת מול הסממנים הקטנים ביותר, אין לנו לחכות לקטסטרופות שיביאונו למצבי אל-חזור.

 

לפני שנים חיבר כומר גרמני, מרטין נימולר, שיר:

 

"כשלקחו את הקומוניסטים לא אמרתי כלום,

כי אני לא קומוניסט.

אחר כך לקחו את היהודים,

הקתולים, הליברלים וחברי איגודים מקצועיים

וכל הזמן לא אמרתי כלום,

כי אני לא זה ולא זה ולא זה,

עכשיו באים לקחת גם אותי

אבל כבר אין מי שידבר".

 

איש לא מחוסן בינינו. הבה ונושיט לכו-לם את היד, נבוא עם ראש פתוח ולב רגיש, נשמע ונאזין.

 

חברי הקיבוצים מצפים מאתנו לא לעמוד מנגד, אלא להתייחס לכל בן-אנוש באשר הוא!!

 


הכתבה בערוץ 2
הכתבה ברוך צחר
להזמנה לכנס
קרני עם-עד
לאתר אגף המשימות








עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים