מכתב מהחזית -חגי מהנגב המערבי מספר על החיים בצל הקסאמים



מכתב מהחזית

חגי


 

שלום. שמי חגי, אני תושב אחד מיישובי "עוטף עזה"

הצמודים לשדרות, נשוי עם שני ילדים בני שנתיים וארבע.

 

מזה תקופה ארוכה - 6 שנים - אנחנו סובלים מירי רקטות הקסאם ורציתי לשתף אתכם בתחושותיי ובחוסר האונים שלי להגן על ילדי.

 

מספר פעמים ביום מושמעת אזעקת "צבע אדום" ולאחריה אנחנו סופרים ומתפללים שלא ייפול עלינו הקסאם. בכל פעם שאומרים בתקשורת "רקטת קסאם נפלה בשטח פתוח, אין נזק אין נפגעים", תחשבו על כך שרגע לפני הנפילה נשמעה שריקה מחרידה ולאחריה פיצוץ אדיר.

 

ההשפעה המצטברת של הפיצוצים והאזעקות היא נוראית. כאשר אחת המילים הראשונות של הילד הקטן שלי היא "צבע אדום" וכאשר ילדיי מתעוררים באמצע הלילה עם חרדות זהו מצב נוראי.

 

השבוע בשש בבוקר זה התפוצץ כ-40 מטר מהחלון של חדר הילדים שלי. החלון של השכנים שלי התנפץ. למרבה המזל, שני הילדים הקטנים שישנו בו היו מכוסים בשמיכה.

 

הפחד מללכת ברחוב כאשר בכל רגע יכולה להישמע אזעקה הוא אדיר. המבט לצדדים על מנת לחפש מסתור בכל רגע נתון הוא נוראי. ואולם, התחושה הקשה ביותר במצב הנתון הוא התעלמותה של ממשלת ישראל מהמצב ומחוסר היכולת של צה"ל. התחושה שלי היא שהממשלה וצה"ל מוכנים לקבל את נפילת הקסאמים באזורנו ולא לבצע פעולה העלולה "לעצבן" את אחד הצדדים (ישראלי, פלשתיני, אירופאי או אמריקני). ישנם אצלנו תושבים החושבים שצריך למחוק את בית חנון ועזה, ישנם כאלה החושבים שצריך לפתור את המצב בדיבורים והסכמים, ישנם כאלה המאמינים במיגון ואמצעים טכנולוגים (נאוטילוס וכו'...). ולידיעת כל אלה שחושבים כל הזמן כי "מגיע לנו" בגלל שרצינו את ההתנתקות: ההתנתקות הייתה לפני שנה, ואילו קסאמים נופלים אצלנו בחצר כבר שש שנים.

 

אותי באופן אישי לא מעניינת הדרך לפתרון, אותי אף אחד לא בחר לעמוד בראש הממשלה, להיות שר הביטחון או הרמטכ"ל. אותי רק מעניין שממשלת ישראל ושלוחותיה ידאגו לשקט לי ולמשפחתי.

 

אתם לא מבינים כמה אנחנו קרובים אל המרכז השבע. שעה נסיעה. ביישוב שלי וביישובים מסביבי מתגוררים האנשים הטובים של המדינה הזו. קמים בבוקר, נוסעים לעבודה. רבים מאתנו עובדים בכלל במרכז הארץ ובסוף היום שבים הביתה, לנגב הצפוני.

 

האזור שלנו מיושב משנות ה-40 ומעולם לא עלה בדעתו של מישהו לפנות את האזור.

 

נמאס לי לשבת בשקט ולא לעשות כלום, נמאס לי מחוסר ההתייחסות של ממשלת ישראל, נמאס לי מחוסר האונים של צה"ל, נמאס לי לחכות לראות מה תגיד הסטטיסטיקה הפעם, נמאס לי שהתקשורת והממשלה מתעניינות בנו רק במקרה שהסטטיסטיקה נגדנו.

 

למה צריך לחכות כל פעם להרוגים? למה צריך לחכות שייפול טיל לתוך גן ילדים ורק אז למצוא פתרון?

 

אני גם לא מבקש טובות והטבות מאף אחד, לא מנדבנים ולא מתרומות, אלא את מה שהמדינה חייבת לתת לי בדין - ביטחון ושקט.

 

זו כתובתי - לתגובות, לנאצות, להזדהות ועוד: Hagai@dhvmed.com

050-8388962








עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים