אל תשליכני לעת זקנה - תגובה על הכתבה "בריאות יוצרת" משבוע שעבר



אל תשליכני לעת זקנה

קלרה זמיר, מפלסים


תגובה על "בריאות יוצרת" ("הדף הירוק", 9.11)

 

לפני מספר חודשים פגשתי חברה מקיבוץ שכן העובדת במערכת הבריאות ושאלתי אותה: "את מרוצה באופן כללי מהמעבר לרשת ביטחון בקיבוצך?" "מרוצה מאוד", ענתה לי. המשכתי: "ומי לא מרוצה?" בלי לחשוב הרבה ענתה: "הוותיקים". ומי עוד? "משפחות אשר להן יותר משני ילדים" (!)

 

היא לא היחידה שחושבת כך. חברים רבים באזורנו מודעים ומודאגים ממה שראו ושמעו על המתרחש בקיבוצים שעברו לרשת ביטחון בהם נשכחו הוותיקים (לרוב, מייסדי קיבוציהם) על חשבון אותם חברים "מרוצים". על כן לקחו אותם חברים אחריות אזורית והחליטו בתמיכת מוסדות המועצה לדאוג להם, בעוד שבראשם של אותם צעירים וגיל הביניים "השינויסטים" לא עלה לדאוג לזכויות הוותיקים. אינני טוענת שלא הוצהר שידאגו, במיוחד בעת שניסו לשכנע לעבור משיטה לשיטה, אני מדברת על דאגה בפועל, בזמן אמת. ולמראה המציאות המסתמנת, עולה השאלה האם הדאגה לשכבת המבוגרים היא באמת שאיפת אותה חברה משתנה כאשר היא מדברת על ערבות הדדית.

 

הקהילה התומכת האזורית היא בניצוחם של ארז ושנטל, שמנסים באהבה, במסירות, באחריות ומוטיבציה אדירה, לשמש כתובת לאותם מבוגרים שאין להם לאן ולמי לפנות. אך אני רוצה לשאול, הכיצד ייתכן שהמייסדים הוותיקים זקוקים לגורם חיצוני שיזמין להם בעל מקצוע לטיפול בבעיות יומיומיות קיומיות וחיוניות, כגון חשמל, ביוב, נגרות ודליפת מים בבתי מגורים. אין כאן אפילו בעיית תשלום, כי בשיטת רשת ביטחון כל זה על חשבון החבר.

 

אוי לאותה חברה שזקוקה עבור ותיקיה-מייסדיה לבית תמחוי ביוזמתו של ארז, ששם לב שישנם חברים רזים שחוסכים כסף על אוכל למימון תרופות, או שאין להם אפשרות לבשל לעצמם, כפי שנאמר בפירוש בכתבה.

אני מקווה שארז ושנטל לא יגלו שיש גם מי שאינם קונים תרופות, לא משום שאינם זקוקים להן, אלא משום שאין להם כסף לשלם עבורן. כמו אותו חבר מבוגר שסיפר לי כי אינו נוסע כל פעם שהוא נזקק לכך לקופת חולים, כדי "לא לבזבז כסף על נסיעה".

 

השינויים בקיבוצים לטובת "רשת הביטחון" פוגעים עמוק וקשה בעיקר במבוגרים, שבמרבית הקיבוצים הם חלק לא מבוטל מכלל החברים. נכון, ישנם מעט מבוגרים המרוצים מהשיטה ואינם זקוקים לחסדיהם של ארז ושנטל, כי יש להם פנסיה ענקית מעבודת חוץ, ירושות וכו'. לא על אלה, המעטים, אנו מדברים.

 

אני חברת מפלסים, קיבוץ "תקוע" על פי דברי יועצים והעובדת הסוציאלית, שחבריו משוכנעים עדיין שאין חובה לשנות ולעבור לשיטת החיים החדשה המבוססת על תורתו של ביבי נתניהו! אנחנו (ואני מקווה שלשנים רבות) איננו זקוקים לקהילה חיצונית תומכת. לנו יש ערבות הדדית בלי שנצטרך להמציא אותה בכנסים תנועתיים בעזרת עורכי דין למיניהם: ארוחה חמה בחדר האוכל פעם ביום ופעמיים בימי שישי, אחראית לענף השירותים וכל הטיפול בבתי החברים על חשבון הקיבוץ (הקשר הוא ישירות בינה לבין החבר), בריאות וחינוך אך ורק על חשבון הקיבוץ, כל הטיפול הסיעודי על ידי צוות חברות אחראיות הדואגות לנזקקים, ליווי צמוד על ידי אנשים הנשכרים במקרים ששירות זה נחוץ 24 שעות (וניסיון לא לאשפז בבתי אבות), הסעות לשדרות כל שעה על ידי חברים העובדים בזה (לפעמים גם לבית החולים באשקלון או בבאר שבע).

 

 לכן, גם כל הרעיון של מרפאה אזורית, במידה וירצו להקימה באזורנו, לא רק יפגע במספר התקנים כפי שמציינים בכתבה, אלא בעיקר בחברים. המרפאות המקומיות (הרגילה ושיניים) הן אולי הפטנט לבריאות בטוחה יותר ותוחלת חיים ארוכה יותר בגלל סיבות רבות, אך בעיקר בשל האפשרות של טיפול רציף, מקומי, בהתחשבות מיוחדת באדם באותה אווירה ביתית במרפאה בה מטופלים 300-550 אנשים עם שעות תקן נוספות ולא במרפאה בה יהיו מטופלים אלפי אנשים ובמעט תקנים.

 

בנוסף חוסכים בכך את התלבטות החבר האם לנסוע כל פעם כדי לא להפסיד שעות רבות לבדיקת דם, בקשת תרופה ללא מרשם, ותופעות אחרות אשר לא דורשות התערבות רופא באופן מיידי או להפך, החלטה להפנות דחוף לרופא או לבית חולים. ושוב, זה יפגע בעיקר באותם אנשים שזקוקים יום יום למרפאה ואין להם אפשרות לנוע בכוחות עצמם ואפילו לעלות על מכונית ובשבילם כל נסיעה לבית חולים הוא עינוי. טיפול במרפאה המקומית כמו שלנו יכול להתקיים בכל קיבוץ בו החבר הוא הגורם החשוב ואינו הופך לגורם מסכן ועני. כאשר העולם הנאור צועד לקראת טיפול רפואי בתנאים אופטימליים, אנו חוזרים לאותם מקומות מהם החברה מחוץ לקיבוץ מנסה לברוח.

 

אם קיבוצים כבר לא מסוגלים להפעיל את המוסד הדואג לחיי האדם, אז היכן הערבות ההדדית? הכיצד בעלי תפקידים יכולים להוביל למהלך כזה?

 

אני תקווה שלא נתבקש לדון על ידי מוסדות אזוריים על פתרונות "יצירתיים" כדוגמת אלו שנדונו כאן ואני מצפה להמשיך להיות "קיבוץ תקוע", למרות עצתם וגישתם של היועצים למיניהם, התנועתיים והאזוריים.

 

אנא. למען שינוי אין לשפוך את המים עם התינוק, אין להשליך חברים מבוגרים לחסדי גורמים חיצוניים תומכים ואין לשנותן רק לשם שינוי, את החיים במסגרת של ערבות הדדית (בלי מרכאות ובלי התחכמויות).









עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים