דעת יחיד: בנייה מחדש - ימים שלאחר מלחמה הם ימים של כעס ושל גילוי




דעת יחיד: בנייה מחדש

מוקי צור


השגרה אינה מכילה תשובות * אבל יש מקום לתקווה

 

ימים שלאחר מלחמה הם ימים של כעס ושל גילוי. "היזהרו בחיילים משוחררים", כבר אמרו באינסוף מלחמות, גם גנרלים גם מנהיגים. וידעו מה שאמרו: החייל המחכה, הרעב, היודע נסיגה ומחדל, העומד מול אימת המוות ונוכחותו, הנתבע לגבורה אין קץ ונוכח בחוסר האונים ובעיוותים של השררה, נושא בתוכו זעם מהפכני או רצון עז להקיא את שאגר. במלחמות רבות ניתן הפיצוי ביצרי שלל, באונס ובנקמה. בשעות כאלה, של שיבה ממלחמה עם הלם קרב אישי וקבוצתי, הזעם משודר ומופץ בכל דרך. היום על-ידי אמצעי תקשורת, אתמול על-ידי סיפורי עם ושמועות. מי שחשב כי יוכל להביא תשובה קלת דעת של תהילה וכתרים של מלחמות, עומד נדהם מול השיטפון. אחרי מהומת הרגע, פורצת הדממה. השיחות האינטנסיביות כאילו נרדמות. לאבלים מוצע לחזור אל השגרה. הרי גם היא אינה מכילה תשובות, הרי גם היא כואבת ונטולת תקווה. בימים אלה זוחלת הדממה הלא-טובה למעוננו. היא מתפרצת בקולות גדולים של סערות ציבוריות אלטרנטיביות. היא הופכת לאדישות אקטיבית. לאי-רצון להיות מעורבים.

 

השבוע פגשתי כמה בוגרים של תנועת הנוער. הם שבו לשגרה, אך זוהי שגרה אחרת. אין הם יודעים כיצד כאבי היחיד, וכיצד גיבוש קבוצה למשימה חינוכית, יוכלו להשפיע על מצב הריבית העולמית, על מחירי הנפט הנוסקים ונוחתים ודוחפים את העולם; כיצד פעולה עם חניכים תפעל לשנות את מצב האומה וכיצד תוכל תורנות כביסה להשפיע על המזל והחירות; כיצד ישפיע ריקוד סוער עם מנגינות ישנות על הנחיית החברה בארץ לחיים ראויים, לגיבושה של אלטרנטיבה בטרם פורענות גדולה, בעת שהריק מפתה כל-כך לכניעה. ראיתי אותם קופצים למים. מגלים את הצורך ללמוד, מתוך תקווה שהפכה לעיקרון. יש בהם הרבה בוסר, אך גם נחישות המצווה להתחיל בתהליך ארוך של בנייה מחדש. גם אחרי המלחמה.

 


 


מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים