דעת יחיד: עריצות המחשבונים - על הפער בין ערכים כספיים לערכים סגוליים




 

יהודה יערי, כפר-שמואל, לשעבר עורך עיתון "הקיבוץ"

 


את התנועה הקיבוצית הרסו הגזברים. אני יודע, הייתי שם. הם לא עשו את זה מרוע לב, ולא כדי להכניס משהו לכיס - פשוט, נתנו להם להחליט על דברים שאין להם מושג בהם. הזיזו הצדה את החולמים והאידיאליסטים, והפכו את אנשי הכלכלה לאנשים הכי חשובים.

 

אבל את הדברים החשובים באמת אי-אפשר למדוד בסרגלים, אי-אפשר לכלוא בטבלאות ואי-אפשר למנות. ערכם של הדברים החשובים באמת לא נשקל בשקלים. כשהשאלה אם צריך ארוחות משותפות בחדר האוכל, או לא, הפכה לשאלה של כמה זה עולה לנו וכמה אפשר לחסוך - קבעו הטבלאות שזה לא משתלם. כשחישבנו כמה עולה לשלוח מדריכים לתנועות הנוער - הודיע המחשבון שזה לא רנטבילי.

 

אלא שגם למחשבונים המשוכללים ביותר יש תכונה גרועה: הם יודעים לעשות רק חשבון. הם לא יודעים לתת תשובות על השאלות החשובות באמת. מה יקרה לחברים ולחברות, אם ייעלם פתאום מקום המפגש החשוב ביותר? מה קורה לגוף אם כורתים לו את הלב? מה יהיה עם הוותיקים, הבודדים, החדשים?

 

חישובי רווח והפסד הכרחיים במפעל הפלסטיק, בשאלה אם לגדל כותנה או אבוקדו, בהתחבטות אם להחליף את מכונת החליבה הישנה בחדשה ומשוכללת. שום תחשיב, תזרים ותשקיף כספי לא מסוגלים למצוא את הערך של הדרכה בתנועות נוער ואת הנזק שבהפסקת ההדרכה בקנים של התנועות. המחשבים המופלאים של רכזי המשק החדשים והגזברים המלומדים לא הכילו את הנוסחה שמנבאת מה יקרה לקיבוצים אם יתמעטו כמעט לחלוטין גרעיני הנח"ל, אם תיפסק הזרימה של דם צעיר מהעיר, אם בני הקיבוץ ייאלצו ללכת לדרכם לחפש את עתידם.

 

והיו עוד הרבה שאלות - על עבודה ועל חינוך ועל תרבות ועל בריאות. בכולן התחילו לדבר על עלות-תועלת, על הערך הכספי ולא על הערך - וקיבלו בצד של התשובה מינוס. אז חתכו. העולם החדש קורא לנו. שם המשחק הוא כסף.

 

בימים אלה מונחת בכנסת הצעת התקציב של האוצר ל-2007. מחר, אם לא היום, יתחילו לידות בנו את הספינים, להכניס ולהוציא עזים, והכול יהיה שאלה של כסף. כרגיל בשנים האחרונות, יכסו ספרי החשבונות עבי הכרס את כל תחומי חיינו - חינוך ופגזים, קולנוע ותפוזים, מובטלים ורכבות, חולים ומקרקעין, בנקים ובתי משפט. את הכול "פקידי האוצר" יודעים לחשב, לכמת - ולקמט. הרכבת לירוחם יקרה מדי, אז נעצור לכמה שנים. 38 תלמידים בכיתה זה מעט מדי, אז נפטר כמה מורים. תקציב הביטחון עצום? לפי המחשבון שלנו צריך לקצץ ימי מילואים. תקציבי הרווחה מעיקים? לפי ה X-וה Y-אפשר לקצץ קצבאות. במחשבון שלנו יש פתרון לכל בעיה.

 

"פקידי האוצר" אינם אשמים. שרברבים מתקנים פיצוצים בצינורות מים, נהגים מובילים נוסעים באוטובוסים, טבחים מבשלים ומלצרים מגישים אוכל. כל אחד עושה את מה שהוא יודע, מה שהוא למד, מה שהוא אוהב. כל אחד רואה את התמונה בעיניים שלו, מסתכל אל המטרה דרך הכוונת והכוונות שלו.

 

אי-אפשר למדוד בכסף את הערך של שדות ירוקים, מעובדים, מניבים - אבל מדינה בלי חקלאות היא כמו אישה בלי רחם. מישהו ניסה לחשב פעם מה יותר זול: לייבא תינוקות או ללדת? אי-אפשר לחשב בסנטים את מלוא המשמעות של מים. אילו בן-גוריון היה עושה את זה, לא היה קם המוביל הארצי. היום, הפירוש הוא שחייבים להתפיל מים. בכל מחיר. גם אם "פקידי האוצר" יוכיחו שיותר זול לייבש דשאים או להפסיק לגדל תפוזים.

 

עדיין לא המציאו את הנוסחה שמחשבת מה הערך של חינוך גבוה זול. אין סרגל שיודע למדוד כמה שווה חינוך טוב בפריפריה ואין מאזניים שיודעים לשקול את המשקל הסגולי של תיאטרון פורח. תלמידים ומורים לא בוחנים באחוזים. מצוקה ועלבון לא תולים על קו העוני. "פקידי האוצר" הם, מן הסתם, אזרחים נהדרים, חרוצים ואינטליגנטיים. הם צריכים לעשות חשבונות של ריביות ודיבידנדים, ולא לנהל מדינה.

 

פעם אמרו שישראל היא לא מדינה שיש לה צבא, אלא צבא שיש לו מדינה. האמת היא שישראל היא לא מדינה שיש לה משרד אוצר, אלא משרד אוצר שיש לו מדינה.

 

גילוי נאות: הכותב נמצא תמיד במינוס.

 


 


מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים