מכתבים למערכת "הדף הירוק"



מכתבים למערכת "הדף הירוק"

  


משבר ליטל רוק כמשל

עופר מורג

 

על הקשר בין שנות החמישים בדרום ארה"ב לשנות האלפיים בישראל

 

טיעונים רבים, לכאן ולכאן, נשמעו לאחרונה במסגרת הסאגה הבלתי נגמרת של הוויכוח על קיומו של מצעד הגאווה. אבל אולי אחד הטיעונים הדמגוגים ביותר, אשר הושמע מצד המתנגדים לקיימו בעיר הבירה, היה "טיעון הדווקא". "למה אתם צריכים לקיים את המצעד דווקא בירושלים, דווקא באותה עיר שבה הכל כל-כך רגיש וכל-כך ייצרי?".

ובכן, בואו ונאיר את הדברים באור אחר: לו היו חושקים אותם אנשים גאים ב"לעשות דווקא" - דווקא במובן הילדותי, במובן של להקים מהומה ולהכעיס אנשים ללא תכלית - היו בוחרים לקיים את המצעד בצפת. או בבני-ברק. או בשכונת מאה-שערים, רחמנא ליצלן. אבל מי שבחר לקיים את המצעד בירושלים, במרכז העיר, אינו בא על-מנת לעשות דווקא, אלא כדי להעמיד את המצעד על ערכו הסמלי: הוא בא על-מנת להילחם על יחס הוגן ועל זכויות שוות במסגרת היותו אזרח במדינה דמוקרטית.

אולי כדאי להביט חמישים שנים אחורה לדרום ארה"ב, אז החליט אייזנהאוור, נשיא ארה"ב, לשלוח את הדיוויזיה המוטסת ה-101 לבית הספר התיכון המרכזי של ליטל רוק, ארקנסו. אייזנהאוור ביקש לאכוף את החלטת בית המשפט העליון, אשר קבע כי ההפרדה הגזעית בבתי-הספר נוגדת את החוקה, ובשביל לספק הגנה על גופם ועל זכויותיהם של אותם תשעה תלמידים שחורים שהחליטו להירשם ללימודים באותו בית-הספר. החלטתו נתקבלה כתגובה להחלטתו של מושל ארקנסו, אורבל פאבוס, לשלוח את חיילי המשמר הלאומי על-מנת למנוע את קיום האינטגרציה בין שחורים ללבנים.

אייזנהאוור, על-אף שמרבית כהונתו נהג בסלחנות אל מול מדיניות "ההתנגדות המסיבית" של מנהיגי הדרום לאינטגרציה, היה נחוש בפעם הזאת לאכוף את החוק הפדרלי על המדינה הסוררת, ולהעביר מסר נחוש לכלל אזרחי האומה האמריקנית.

מה שהיה נכון, אם כן, בשנות החמישים בארה"ב, נכון גם לשנות האלפיים בישראל. פרשת ליטל רוק, מעבר להיותה נקודת ציון מרכזית במאבקם של השחורים בארה"ב לשוויון זכויות מלא, מהווה בארה"ב גם היום, סמל מרכזי למאבק על זכויות אדם בכלל ולחתירה ליישום ערכי הדמוקרטיה על כלל המדינה.

באותו האופן לדעתי, נכונה הייתה ההחלטה שלא להיכנע ולהעביר את המצעד הגאווה לתל-אביב: נכון היה לאפשר את קיומו בירושלים ולו בזכות המסר שיש בכוחה של החלטה שכזו להעביר. גם אם המשמעות המעשית שלה תהיה שכל מפגין וכל מפגינה יאלצו להיות מוקפים בשבעה פרשים ובשבע אלות. גם אם כל ירושלים תתסוס ותגעוש, עוד מעבר למה שאנו חוזים בו כעת. כיוון שירושלים, בנוסף להרבה דברים אחרים, היא גם עיר הבירה של מדינת ישראל, אשר בה שוכנים מוסדותיה המרכזיים של המדינה, ואשר מהווה את אחד מסמליה המרכזיים של הדמוקרטיה הישראלית. וירושלים שנכנעת לפשקווילים מאיימים ולקנאים חשוכים, מסמלת ישראל שבה החוק אינו חוק והדמוקרטיה אינה דמוקרטיה.

 


הצד האחר של ה"טרנספר"

שלומית עינב, גניגר

 

מחשבות בשולי הכתבה "הטרנספר האחרון" (2.11)

 

העירונים לא יבינו אותנו, הקיבוצניקים. דילמה מוזרה: מי אחראי על הטיפול בהורה החבר הזקן? הבנים שלו?! כי זה די טבעי, זו חובתם המוסרית והמשפטית. האחראים על הסיעוד בקיבוץ?! כי זה תפקידם במערך הרווחה. מנהל הקהילה?! כי הדילמה הזאת מתנודדת ברוח.

כן - ההורה הוא "של" הבנים שלו, גם אם הם גרים רחוק ולא מסוגלים עקב כך לקחת אחריות בטיפול בבעיות היומיום. אצלנו בקיבוץ:

אנחנו - הצוות שמטפל בזקנים ובחברים סיעודיים - צוות שלוקח אחריות על ההחלטות הללו בשיתוף עם קרובי המשפחה.

אנחנו דואגים לקשר עם בני המשפחה, עם הבנים.

אנחנו - צוות הסיעוד - נוטלים על עצמנו אחריות על הכאב, הסבל, סיוטי הלילה, הדמנציה, החולי, שפוקדים את חברינו הזקנים.

אנחנו - הצוות הזה - נדרשים לפעמים להגיע באישון לילה לביתו של חבר שמרגיש לא טוב.

אנחנו -  העומדים ליד מיטתו, מלווים אותו ברגע האמת עת משחרר האדם את נשמתו לחסדי היקום... ואז מתפנים לבשר לבניו.

אנחנו אלה המתייסרים על טעות או מילה לא מתאימה שנאמרה בתום לב לאדם גוסס, ומשוועים לסליחתו בטרם ישיב נפשו.

זה לא רק תפקיד, זו שליחות.

קרובי המשפחה עושים אתנו יד אחת כדי לצלוח את הדרך הזאת בטוב, בשלווה. אבל לעתים אנו עוברים דרך חתחתים לא קלה. רגשות אשמה וחשבונות עבר מציפים כאבים קשים אצל הבנים וההורים הללו. אז נוצר מעין גל הדף של רגשות, המופנה גם אלינו, כי אנחנו שם, השותפים - לכאב.

מירי נשרי, טלי כהן גרבוז, עורכת העיתון - רק רציתי לתאר לכם את הצד הנוסף של החוויה המכוננת, של ליווי חבר אל מותו. אפשר גם שהיא מייצרת השראה ליצירת אמנות נשגבת.

זו החוויה שלנו, האוחזים בידיו של המוות.

אנחנו ה"נאצים" שמאחורי ה"טרנספר האחרון"...

 


ל"הטרנספר האחרון", "הדף הירוק", 2.11.06




מסמכים חדשים במדור דעת אורחים



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים