מכתבים למערכת "הדף הירוק"




מכתבים למערכת "הדף הירוק"

  


הקיבוץ סיים את תפקידו?

שאול קירשנר, שובל

 

לשני הראיונות של המנהלים הבכירים בתנועה הקיבוצית כפי שהתפרסמו במוסף לכלכלה "ידיעות אחרונות" מה-6.10 יש מסקנה אחת ועצובה: הקיבוץ נגמר, הוא נגמר כי צורת חיים זו איננה מתאימה לטבע האדם.

"אני חושב עד היום שהקיבוץ הוא יצירה הכי מיוחדת שנוצרה במדינה", אמר בראיון גזי קפלן. "הכאב שלי על כך שהיא לא קיימת. הסיבה היא שמרבית החברים שחיים בתוכה, לא רוצים לקיים צורת חיים זאת - לצערי רוב הקיבוצים היום הם כבר לא קיבוצים. זה יישוב קהילתי עם ערבות הדדית כזו או אחרת, שנוח לקרוא לו קיבוץ. אני גר היום ביישוב קהילתי ששמו לוחמי הגטאות. אם יש מקום שבו אחד מקבל שכר כמנכ"ל אסם והשני עובד רפת, זה לא קיבוץ ולא שוויון. הערבות ההדדית עדיין גדולה יותר מיישוב אחר, אבל גם זה ייעלם לאורך זמן. ערבות הדדית שתהיה מבוססת על מיסוי גבוה לא תחזיק מעמד".

לצערי אלו דברים כהווייתם. האמת, אבל לא כל האמת. אנשים רבים, גם חברי קיבוץ, האמינו שיש ביכולתנו להקיף בביטחה שאלה "מה עושה אדם עם ימי חייו". לרובנו היו תשובות טעונות בנורמות של חיים צודקים, אבל בינתיים חלק גדול מבעלי הדעות האלה התגלגלו לקצה השני.

האמת היא שאנו יודעים מעט מדי ויכולתנו מוגבלת לדעת מה הוא טבע האדם. אולם חיי המעשה היום אינם משחררים אותנו משיקולים נורמטיביים. התלות באחר מסבירה את הפגיעות של צד אחד ביחס לצד אחר. החבר עלול להיות חסר הגנה וחשוף ביותר לפגיעות דווקא בעת שהוא זקוק להם.

הוא תלוי בהסדרים ורק בתוך רשת זו של הכרה הדדית המוסדרים באופן לגיטימי יכולים חברים לקיים חיים עצמיים בעלי משמעות. גם בנסיבות הכי קשות והבלתי צפויות, אפשרי שכל אחד ואחת מהחברים יפעל לשנות את סדר הדברים, להטות מהלכים שמובילים לפירוק הקיבוץ. רק בפעילותם של החברים יש הבטחה של חידוש הקיבוץ השיתופי.

גם בימים קשים אלו, כאשר נדמה כי אבדה כל תקווה, אסור לעמוד מהצד ולהניח לחיים להמשיך לזרום כאילו "יורד עלינו גשם".


המגדלור בכל זאת מאיר

נחום שור, כפר מנחם

 

בכל פעם שלזר כותב על מרצ, אני משתוקק לדעת, האם הוא כבר נגמל מאיבתו המסורתית למפלגה, שאני גאה להימנות על חבריה. אבל לא. זה לא קרה לו גם הפעם, וברשימתו, "הוא ידע שאין בחוף שום מגדלור" (26.10) הוא הגדיל לעשות, בהתקיפו את דימוי המגדלור, דימוי מצוין לטעמי, שהביא יוסי ביילין על מרצ.

לזר טוען שהאמירה הזו של ביילין "נגועה בשחצנות". מדוע? האם הרצון להמשיך ולהאיר, כמגדלור, את חשכת הפוליטיקה הנוכחית, שבה מפלגה כמפלגת העבודה מתנערת מכל עקרונותיה וממהרת לשבת בממשלה אחת עם אביגדור ליברמן, שמה שהוא אומר על הערבים, על סדרי הממשל ועל עוד הרבה דברים אחרים, (שלא לדבר על האיש עצמו), לזר מיטיב לדעת כמוני.

להאיר את חשכת הפוליטיקה, שבה כמעט הכל הופך לספינים ומניפולציות, וכל העקרונות וההבטחות לבוחרים נרמסים ברגל גסה, שבה מרוב שחיתות וציניות, המוני הבוחרים שוב נוטים לראות בביבי, שהיה הגרוע והמסוכן בראשי ממשלות ישראל, את מושיעם וגואלם - האם בתקופה שכזאת, הניסיון להיות בכל זאת מגדלור ולהשאיר תקווה כלשהי, האם ניסיון כזה "נגוע בשחצנות"?

טוב שיוסי ביילין ממשיך לנסות ולבנות את המגדלור ששמו מרצ, וטוב שהנהגת מרצ כולה דחתה את ניסיונו של ח"כ אבו וילן להציע איחוד מסגרתי, ללא כל תוכן וללא כל פרוגרמה, שתהיה מוסכמת על הנוגעים בדבר (מתי היה כדבר הזה, בתולדות הפוליטיקה הישראלית?). אבו עצמו יודע, שפניה של מפלגת העבודה אל מפלגת קדימה ולא אלינו. אך אל נא תייאש אותנו עובדה זו, מלבקש שיתוף פעולה אמיתי עם כל הכוחות הקרובים לנו, בתוך מפלגת העבודה, והם לא מעטים כלל, והם נותנים מקום לתקווה, שהמגדלור עוד יהיה בעל עוצמת אור גדולה יותר בעתיד, כשגם אנשי מרצ וגם הקרובים לה במפלגת העבודה, יאותתו לעם ישראל: עוד לא אבדה תקוותנו.

 

לזר מעיר: אינני יודע מהיכן המציא נחום שור את איבתי המסורתית למרצ, מפלגה שאני משתייך אליה ותמיד הצבעתי עבורה. הביקורת שלי על הנימה השחצנית בדברי ביילין הייתה כנגד ההצהרה שלו, שמגדלור מאיר כמו מרצ לא מתחבר לספינה טובעת כמו העבודה. כתבתי שאני מצטרף לטענה של אבו, שמפלגה פוליטית שרוצה להשפיע על מה שקורה במדינה, לא יכולה להסתפק בלהיות מגדלור.


סוף סוף אדם חזק

עזרא רבין, געש

 

וכשתבואנה ההצהרות והפעולות הראשונות, גלויות וסמויות, שידליקו נורות אדומות גם אצל אלה שתומכים במהלך הזה, יהיה קשה ואולי מאוחר להפסיק את תהליך ההשתלטות והפשיסטיזציה.

חלק מהממשלה והמערכת עוד יקווה, חלק יפחד וחלק יעוף. והחמור הוא שיהיה חלק, לא קטן, שיתמוך בלב וחלק מהפה לחוץ. לא חוסמים תהליכים על ידי פתיחת שערים לממשלה. עוד יתברר כי זו טעותה ההיסטורית של מפלגת העבודה ואת המחיר נשלם כולנו.

מפחיד!


כי מדרום תפתח הטובה

הגר ארד, ניר יצחק

 

מכתב גלוי לשרה ציפי לבני

 

שלום בכרם שלום

מאז מכתבי הקודם (שלום בכרם שלום) גלעד נחטף, אנשים נהרגו ונפצעו, אלדד ואהוד נחטפו, הרבה הרס ועצב.

זיק מחודש של תקווה ואמון בך ניצת בי, בעקבות הידיעה על שותפותך עם סטף ביוזמה להשקעות ברצועת עזה. אולי אפשר ללמוד מפרופ' מוחמד יונוס מבנגלדש, חתן פרס נובל לשלום, איך לגרום לשכנים שמעבר לגבול, להרגשה שיש להם מה להפסיד? אם שיטת המיקרו-אשראי של הפרופ' המכובד עובדת ב-3,100 מוסדות מימון בעשרות ארצות - אולי גם כאן ברצועה העסק יפרח?

החול בשעון אוזל, נמאס מהמצב התקוע: שייפתח כבר מחדש שדה התעופה בדהנייה, שנוכל לטוס משם לכל קצות הארץ בזמן קצר. שנוכל להגיע, ללא מעבר גבול, לחופים הלבנים של גוש קטיף לשעבר.

כי מדרום תפתח הטובה! מחכה בכל בוקר לשמוע שגלעד, אהוד ואלדד חזרו הביתה בשלום.






מסמכים חדשים במדור דעת אורחים



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים