פקודה: קמח בלי תורה? תגובה לכתבת גלזר "מנוף החינוך"




התורה

פקודה: קמח בלי תורה?

נחום שור


שלמה גלזר מציע שהחינוך הקיבוצי יהווה את הגשר, שעליו נוכל לבנות מחדש את החיבור ואת הקשר אל החברה הישראלית ("מנוף החינוך", הקיבוץ, 6.10) זהו רעיון מצוין, הראוי להתייחסות רצינית. אבל, כשקוראים בעיון את מאמרו של גלזר, שמים לב שהוא מקדיש את עיקר מאמרו לכלים, לתשתיות, לתקציבים, למינהל וכיוצא באלה. לשווא תחפשו - לא תמצאו אפילו מילה אחת על התכנים של החינוך והלימוד הזה. תוכלו למצוא שם, למשל, הצהרות על חינוך למצוינות, על האיכות של החינוך הקיבוצי (והרי אין חולק על עובדה זו) ועוד מילים גבוהות ומכלילות, המכסות על העובדה שהכיוון והתוכן - חסרים גם חסרים. אני משוכנע שכוונתו של גלזר טובה ביותר, ואני שותף לרצונו למצוא כל חיבור אפשרי בין הקיבוצים לבין החברה הישראלית. אכן, אין ספק שאחד התחומים המתאימים ביותר לכך הוא תחום החינוך. אלא שלא נוכל להתחמק משאלת "תכני החינוך הקיבוצי" ומהשאלה: לאיזה קיבוץ או ערכי קיבוץ אנו רוצים לחנך ומהי הבשורה שנושא הקיבוץ כיום לחברה הישראלית.

 

אני מסופק מאוד אם הקיבוץ המופרט יכול להביא בשורה מושכת כלשהי לצעירים בישראל של ימינו. די להתבונן בתופעה המרנינה של הקבוצות השיתופיות למיניהן, בעיקר בערים, וגם בתוככי תנועות הנוער החלוציות, כדי להבין מהו הכיוון, הכמעט-בלעדי, שיכול לקסום לצעירים המחפשים תוכן ודרך קרובים, או אפילו זהים, לרעיונות המרכזיים של הקיבוץ. צעירים מופלאים אלה, אגב, מפריכים את אמרתו הנודעת של מרטין בובר: "הנוער הוא הסיכוי הנצחי של האנושות, שכל פעם היא מבזבזת אותו מחדש". לא! "האנושות" לא מבזבזת נוער כזה. זהו נוער "טהור חלומות/ ברי לב, נקיי כפים, טרם חלאת אדמות", כפי שכתב המשורר שאול טשרניחובסקי.

 

ייתכן שגלזר מחשיב פחות את שאלות התוכן והכיוון ויותר את שאלות הארגון והשגת המשאבים. במקורותינו נהגו לכנות תחומים אלה "קמח", וכידוע, "בלי קמח אין תורה". אבל, האם יש "קמח" בלי "תורה"?


מנוף החינוך, שלמה גלזר, 6.10.2006

 


מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים