דעת יחיד: טובים השניים - נגד הכוונה לאחד את שני עיתוני התנועה, הדף הירוק והקיבוץ




 

עודד ליפשיץ


 

 

הצעתם של מזכירי התנועה הקיבוצית לאחד את העיתונים "הקיבוץ" ו"הדף הירוק" היא, לכאורה, הגיונית ונכונה: לתנועה שאיחדה את נכסי תנועות-האם מספיק עיתון אחד, "מחוזק וגדול", "שיוכל להיות כלי משפיע לא רק בתוך הקיבוצים אלא גם בתוך המעטפת הסובבת אותנו", כפי שאמר גברי ברגיל.

 

להזכירכם, צוות בדיקה תנועתי, ובראשו חגי מירום, המליץ לפני כשנתיים לא לאחד את העיתונים. המזכירים מתעלמים מההמלצות ומעלים נימוקים מוזרים, כמו: "מצב בעייתי, שבו מערכת גזברית אחת - לאחר המיזוג - תעמוד מול שתי מערכות הפצה שונות, של 'ידיעות אחרונות' ו'מעריב'". מהי הבעייתיות, ובמה היא שונה מזו של מרכולית קיבוצית שעומדת מול מערכות ההפצה השונות של "תנובה" ו"שטראוס"?

 

נימוק נוסף - קיומם של שני עיתונים נותן לחברי הקיבוצים תחושה שעדיין קיימות שתי תנועות. איך בדיוק נוצרת תחושה כזו, כשאפילו עורכי העיתונים, נכון להיום, הם מתנועת-אם אחת? ומדוע איחוד העיתונים דחוף ותורם יותר ל"תחושת האיחוד" מהחלפה מיידית של שני מזכירי התנועה במזכיר אחד?

 

התקשורת הקיבוצית היא היחידה שמדווחת לחברי הקיבוצים על הנעשה בקיבוצים אחרים, בתנועה ובאזורים, והבמה המרכזית לדיונים אידיאולוגיים וערכיים, וגם מעשיים ותכליתיים, על דרכו והתנהלותו של הקיבוץ. עם זאת, חשיבותה חסרת התחליף של התקשורת הקיבוצית אינה הסיבה העיקרית להישרדותם ולקיומם של העיתונים הקיבוציים. מזה כשני עשורים רוב פופוליסטי בתנועה ובהנהגתה עוסק, בחדווה עולצת, בקיצוץ עצמי לדעת, מפחית שוב ושוב את מסי התנועה ומביא לביטול פעילויות חשובות מחוסר תקציב. זה דומה לקיצוץ הפופוליסטי והאכזרי במסים במדינה, שפוגע קשות ברווחה ובבריאות, בחינוך ובתרבות.

 

בנוסף לקצצת הכרונית והממאירה, אין חזון ויש רפיון ידיים ופחד משתק שמונעים יוזמה והעזה, מחשש לכישלונות כמו בעבר. לקיבוץ-הארצי היה כלי תקשורת חשוב: "על המשמר", עיתון יומי שהפסיד כסף. כדי ליצור רווחים ולמנוע את סגירתו. בשנת 1995, הוצע להוסיף לו עיתון ערב שיופץ בחינם או במחיר מאוד מוזל בתחנות רכבת ואוטובוסים ובמרכזי בידור. פיק-ברכיים תנועתי מנע את מימוש הרעיון החדשני, ורק אחרי עשור שנים, אשתקד, הקים יזם פרטי את העיתון "ישראלי", החינמון הראשון. אם התנועות היו נדרשות לסבסד עיתונים קיבוציים מפסידים, סביר להניח שגם הם, כמו על-המשמר, היו נסגרים מזמן. הם שרדו כי הם מביאים רווחים צנועים ממודעות פרסומת.

 

ל"הקיבוץ" יש הסכם הפקה והפצה עם "ידיעות אחרונות" ול"הדף הירוק" עם "מעריב". העיתונים אינם עולים פרוטה לתנועות, וגודלם נקבע על-פי כמות הפרסומת: כשיש יותר מודעות יש יותר עמודי כתבות, ידיעות ומדורים - ולהיפך. איחוד לא יכפיל את כמות המודעות ואפילו לא יגדיל אותה במידה משמעותית, ולכן יהיה העיתון המאוחד בגודל של אחד מהעיתונים הקיימים, ולא יותר. הוא רק יחסוך כסף למפרסמים הרבים, שמשלמים היום עבור פרסום מקביל בשני העיתונים.

 

אפשרות סבירה אחרת היא שהמפסיד במכרז על העיתון המאוחד, "מעריב" או "ידיעות", יוציא מוסף קיבוצי משלו, בגלל התחרות ביניהם והכדאיות הכלכלית. יוצא שבאיחוד לוקחים עיתון בבעלות קיבוצית מלאה ועם צוות קיבוצי, שלמפיק אין שליטה בתוכנו ובצביונו, ונותנים אותו במתנה למפיק פרטי, שיעשה בו כרצונו!

 

ובסיכום: הצעתם של מזכירי התנועה היא הצעת סרק שתבטל עיתון אחד בלי לתרום להגדלת השני, ותגרום נזק כבד לקוראים ולתנועה הקיבוצית. לשני עיתונים יש יתרונות נוספים: התחרות מונעת מונופול תקשורתי קיבוצי ותורמת לחופש הביטוי והביקורת - קשה יותר להשתיק שני עיתונים. ישנם, כנראה, גורמים שחופש כזה נראה להם מופרז.

 

מזכירות שיתוק

 

הרכב מזכירות התנועה הוא מתכון לשיתוק פוליטי

 

רשימת המועמדים למזכירות התנועה הקיבוצית ארוכה ומסורבלת מדי: 24 חברים במקום לא יותר מ-15, ולכן צפוי שהחלטות רבות יתקבלו בצוות מצומצם ולא פורמאלי של מזכירים ומקורבים, והמזכירות תאבד מסמכויותיה. הרכב המזכירות הוא מתכון לשיתוק פוליטי: ארבעת הח"כים - שי חרמש מ"קדימה", אורית נוקד מ"העבודה", חיים אורון ואבשלום (אבו) וילן מ"מרצ", באים משלוש מפלגות שאין ביניהן מכנה משותף. לתנועה הקיבוצית המתאחדת אין פתרון לתפקוד פוליטי תלת-מפלגתי כזה, ובהיעדרו, צפוי שכל ח"כ ינסה למנוע החלטות מזכירות שמנוגדות לעמדות מפלגתו. צפוי שחרמש יתנגד להחלטת מזכירות שתתמוך בוועדת חקירה ממלכתית, ושנציגי מרצ, מהאופוזיציה, יסכלו יוזמות של נציגים מהקואליציה. הבסיס לשיתוף פעולה בין החכ"ים הוא סקטוריאלי - קיבוצים, חקלאות ופריפריה - תחום שבו עדיף תיאום ענייני בינם לאגפים ולמחלקות, מכלכלה ועד חינוך. במזכירות די בח"כ אחד, שיתחלף ברוטאציה. איזון נכון בין הניהול הפרגמאטי להיבט האידיאולוגי, הערכי והמשימתי של פעולת המזכירות והתנועה מצדיק, גם בהרכב מצומצם בן 15 חברים, מינוי נציג מתנועות הנוער ונציג מהקומונות העירוניות. הם חלק אורגני ומרכזי בהנהגה ובקביעת היעד והדרך, ולא סרח עודף לקישוט.

 

למרות שרשימת המועמדים הוכנה על-ידי ועדת גיוס עצמאית, דווח ששני מזכירי התנועה מאוד מרוצים, אולי מרוצים מדי. נראה שעם מזכירות גדולה וממושמעת, טכנוקראטית ולא אפקטיבית, החיים בצמרת יהיו יותר קלים. עוד לא מאוחר לשנות.


 


מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים