מנוף החינוך - שלמה גלזר מציע: בעזרת החינוך הקיבוצי נוכל לבנות גשר מחודש לחברה הישראלית




שלמה גלזר

מנוף החינוך

שלמה גלזר

 

בעזרת החינוך הקיבוצי נוכל לבנות גשר מחודש לחברה הישראלית

ולהפוך לזרם חינוך ארצי * הצעה (חינוכית) לסדר


שעת חסד מלחמת לבנון השנייה, ו"מפעל האירוח", בו שהו בקיבוצים עשרות אלפים מתושבי הצפון, החזירו לתודעה הציבורית את הנכונות והיכולת לעשייה ולתרומה חברתית האצורות בתנועה הקיבוצית. כך נוצרה לנו "שעת חסד".

 

בל נטעה, מדובר בשעת-חסד קצרת טווח, שאפשר וצריך להפוך אותה לנקודת ארכימדס שבעזרתה נשנה את מגמת הניכור והכעס ונתחבר מחדש לחברה הישראלית. חיבור זה ישנה בהדרגה את דעת הקהל ואת התדמית המעוותת והשקרית שהודבקה לקיבוצים - החל בהתבטאות "מיליונרים ובריכות שחייה" של בגין המנוח, והמשך בתעמולת "הקשת המזרחית" ובג"ץ הקרקעות. שינוי תדמית וחיבור מחודש לציבוריות הישראלית הם מהלכים מורכבים וארוכי טווח. אני רוצה להציע מרכיב אחד, לטעמי החשוב ביותר, שהוא אפשרי ומעשי.

 

ביקוש אדיר פתגם סיני עתיק אומר: "החושב לימים - שותל פרחים, החושב לשנים - נוטע עצים, והחושב לדורות - עוסק בחינוך". החינוך הקיבוצי הוא שם נרדף לאיכות ולמצוינות. לראיה, אין היום קיבוץ שבית התינוקות שלו, הפעוטונים וגני הילדים אינם קולטים לשעריהם ילדים מיישובי הסביבה - ערים, עיירות ויישובים קהילתיים. אם תלכו לבתי הספר היסודיים שלנו ולתיכונים, תמצאו בכל אחד מהם עשרות ילדים מכיתה א' ועד י"ב שהוריהם גרים ביישובי הסביבה. כל מנהלי בתי הספר יודעים כי במקרים רבים הביקוש עולה על ההיצע, וכי ראשי הערים והעיירות מסביב נאבקים למניעת התופעה בעזרת תקנות והוראות שונות של משרד החינוך. לכן, בואו נהפוך את מערכת החינוך המעולה שלנו - שבנינו וטיפחנו, ושאפילו עשרים שנות המשבר הכלכלי הקשה, שעשה שמות בתחומי חיינו האחרים, לא הצליחו להרוס - לגשר המרכזי שלנו אל החברה הישראלית.

 

מועצה לדוגמה ברשותכם, אקדיש כמה מילים למערכת החינוך של המועצה האזורית בקעת בית-שאן (מעין מיקרוקוסמוס היכול לחזק את דבריי). זוהי, כידוע, מועצה מעורבת, דתית-חילונית, במסגרתה פועלים חמישה בתי ספר - יסודיים ותיכוניים, דתיים וחילוניים - בהם משולבים בתי ספר לילדים עם מוגבלויות וגם אולפנה לבנות. בכל בתי הספר המיוחדים האלה, הנשענים על בתי הספר הקיבוציים, לומדים ילדים מרחבי צפון הארץ, ואני בטוח כי דוגמאות כאלה יש גם באזורים אחרים. משמע, הדבר גם נכון וגם אפשרי.

 

איך ומה עושים בואו נסכים - התשתית כבר ישנה! כוח אדם איכותי כבר מלמד באלפי גני הילדים, בתי הספר היסודיים והתיכוניים הקיבוציים ברחבי הארץ. בתי הספר עצמם (המבנים והקרקע) כבר קיימים ופרושים בקיבוצים, מצפון לדרום. לכן, כדי להפוך את הרעיון למעשה, צריכים להתמלא תנאים אחדים.

 

1. זוכים, בעזרת שרת החינוך יולי תמיר, בהכרה כי מערכת החינוך הקיבוצית הופכת לזרם חינוך לדמוקרטיה ופלורליזם בישראל.

2. בונים, בחסות משרד החינוך, תוכנית חומש הכוללת: גיבוש תוכניות לימוד, הקצאת משאבים לתוספת כיתות ותקנים למורים - שמטרתה להפוך את רשת החינוך הזאת למובילה בישראל.

3. הופכים את מחלקת החינוך של התנועה הקיבוצית לכוח המניע של התוכנית ומעמידים בראשה איש חינוך מהמובילים בישראל, שינהיג, יתווה וינהל את הפיכת מערכת החינוך הקיבוצית לזרם חינוך ארצי.

4. מגייסים את טובי אנשי החינוך והרוח במדינה לתמיכה ציבורית ומעשית במהלך.

5. רותמים למהלך את ראשי המועצות האזוריות ומנהלי כל בתי הספר שלנו.

6. מערבים את מתחם אפעל וגבעת-חביבה בחשיבה ובמחקר.

7. ממקדים את גיוס הכספים לצורך העניין - בחו"ל.

 

אני מניח שאלו הבקיאים ממני בנושא ידעו להוסיף עוד כמה נקודות חשובות, אבל בדבר אחד אין לי ספק: שזהו הצעד הנכון והחשוב לעשותו, והוא אפשרי. איך כתב בני גאון בספרו: המעז - מנצח.


 



מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים