מכתבים למערכת "הדף הירוק"



מכתבים למערכת "הדף הירוק"

  


קלישאה שחוקה ונבובה

אורי הייטנר, אורטל

 

בתגובה לקשר ישיר, 14.9

 

בתגובה למאמרי "ברית דמים" שפורסם באתר "שווים", כתב יעקב לזר: "אם תהיה התקדמות כלשהי באפיק הסורי כפי שמדובר עכשיו, התקדמות שתו המחיר שלה ברור לגמרי".

הקלישאה השחוקה והנבובה אודות "תו המחיר הידוע". אותם אנשים שלא למדו דבר, שהמציאות לעולם לא תשפיע על עמדותיהם, שהעובדה שאחרי הנסיגה המוחלטת מלבנון ומרצועת עזה החריפה התוקפנות נגדנו מאותם מקומות לא תגרום להם למחשבה שניה, ממשיכים גם היום להטיף ל"תו המחיר הידוע"... לזר, המציין שרוב הציבור מצדד בהקמת מדינה פלשתינית, יתקשה להשלים עם העובדה שרוב הציבור מתנגד לנסיגה מהגולן. בסקר מקיף מן השבועות האחרונים, כאשר "מדובר עכשיו" על "התקדמות כלשהי באפיק הסורי", רק 11% מהציבור אמרו שתמורת שלום מלא יסכימו לנסיגה מהגולן. 11% יותר מדי, אך מיעוט קטן ושולי.

"תו המחיר ידוע", מדקלם לזר. אני מציע בחינה ביקורתית של הקלישאה הזאת.

לפני כשנה וחצי, התרחש במזרח התיכון אירוע היסטורי, שמשום מה לא חדר להכרה הציבורית הישראלית. הממשל הסורי הכיר, לראשונה, בכך שחבל אטאי (אלכסנדרטה) הנו שטח טורקי ריבוני, לאחר עשרות שנים, בהן דרשה סוריה במפגיע נסיגה טורקית משטחים אלו. במקביל, סוריה ממשיכה לעמוד בעקשנות על תביעתה לנסיגה ישראלית מן הגולן. איך ניתן להסביר את השניות בהתייחסות הסורית לשני חבלי ארץ אלה?

בשני המקרים מדובר בחבלי ארץ שבתקופות שונות היו שייכות לסוריה, היום הם בריבונות של שכנותיה, וסוריה רואה בהם שטח סורי ותובעת ריבונות עליהם. אם יש הבדל בין השניים, הרי דווקא תביעתם של הסורים על הגולן חלשה יותר מאשר על אטאי. באטאי, בניגוד לגולן, חיה אוכלוסייה ערבית-סורית גדולה. הגולן, בניגוד לאטאי, היווה בסיס לתוקפנות סורית נגד שכנתה; תוקפנות שבעטיה הפסידה את הגולן.

ההבדל בין הגולן לאטאי אינו נעוץ בעמדה הסורית. בשני המקרים העמדה הסורית הייתה זהה - דרישה חסרת פשרות ל"החזרת" השטח לריבונות סורית. בשני המקרים חינכה סוריה את אזרחיה וילדיה שמדובר בשטח כבוש. בשני המקרים, בכל המפות הסוריות, הגולן ואטאי צויינו כאזוריים סוריים.

ההבדל המשמעותי הוא בין היחס של טורקיה לאדמתה, לריבונותה ולגבולותיה, לבין היחס של ישראל לריבונותה, לאדמתה ולגבולותיה. טורקיה, במשך עשרות שנים, לא הייתה מוכנה לדון אפילו על פשרה כלשהי באטאי. היא מעולם לא הביעה נכונות לוותר על אטאי תמורת שלום. היא מעולם לא נשאה ונתנה על נסיגה מאטאי. גישתה הייתה פשוטה וברורה - אטאי שלנו. נקודה.

טורקיה גילתה במשך עשרות שנים נחישות בשמירה על יעדיה הלאומיים והאינטרסים האסטרטגיים שלה. מסתבר, שהעקשנות והסבלנות השתלמו. כאשר האינטרס הסורי חייב יחסי שלום ושכנות טובה עם טורקיה, הכירה סוריה במציאות ובניגוד לשבועותיה במשך עשרות שנים, היא ויתרה על אטאי. הסורים הבינו, שתו המחיר ליחסים נורמליים עם טורקיה, הוא ויתור על אטאי.

מן הראוי שישראל תאמץ את המודל הטורקי ותכבד את ריבונותה על הגולן כפי שטורקיה כיבדה את ריבונותה על אטאי. כמו הטורקים, כך גם על ישראל לגלות נחישות וסבלנות. לא לדון על הגולן, לא לשאת ולתת על הגולן, לא להסכים ליצירת זיקה כלשהי בין הגולן לבין השלום עם סוריה. כמו טורקיה, על ישראל לומר שהגולן שלנו. נקודה.

כמו לטורקיה, גם לישראל הנחישות תשתלם. ואם ביום מן הימים האינטרס הסורי יהיה לחתום על הסכם שלום עם ישראל, סוריה תבין שתו המחיר הוא ויתור על הגולן, והיא תיאלץ להכיר במציאות, לקבל את ריבונותה של ישראל על הגולן ולכבד את הגבול הקיים בין שתי המדינות.

טורקיה חיכתה בסבלנות 66 שנים. יתכן שאנו נמתין פחות.

 


לקשר ישיר 14.9.06, "הדף הירוק"

על השומר הצעיר בעולם

לנה אנשין

 

בתגובה לכתבה של טל אלמליח "הכי שמוצניקים בעולם", 7.9

 

בכתבה נפלו הרבה מאוד אי דיוקים:

1.      תנועת השומר הצעיר בעולם הנה תנועה יהודית-ציונית ולכך היא מחנכת.
נכון הוא שקיימת בעיה של הגדרת מיהו יהודי ומי זכאי לעלייה על פי הקריטריונים השונים.
במסגרת העבודה החינוכית בתנועה נעשים מאמצים גדולים לעסוק בסוגיית הזהות יהודית, ויותר מכך מהי הזהות היהודית המאפיינת את השומר הצעיר.

2.      המידע על פיו השנה יצאו שליחים מטעם התנועה לאוקראינה וביילרוס הנו מוטעה. הנכון הוא שהיינו רוצים שביום מן הימים תהיה לתנועה נציגות של שליחים תנועתיים בחמ"ע, אך מהלך זה עדיין לא הבשיל ולא נשא פרי.

3.      הציטוט לגבי ג'יימי פוקסבר הנו לא מדויק בלשון המעטה. אכן לב העשייה הוא העשייה החינוכית, ולשם כך יש צורך להתגבר על מכשולים רבים. העבודה בתוך מסגרות ארגוניות רחבות מזמנת התמודדות עם מציאות מורכבת.
מציאות זו של חוסר בתקציבים, ירידה בתמיכות, קושי במציאת פרטנרים לשיתופי פעולה, וכן הצורך לעמוד בקריטריונים פורמליים-חיצוניים, הנם מציאות נתונה ובתוכה צריך לפעול על אף הקשיים הנלווים.

4.      נכון הוא שלא כל חניכינו בעולם עולים לישראל. אולי גם לא מקצתם. יחד עם זאת השומר הצעיר בעולם חרטה על דגלה את העלייה וההגשמה בישראל, כפרמטר המוביל והחשוב ביותר בתהליך חינוכו של חניך השומר הצעיר.
לא קל לעקור ולהגר, אף אם זה למדינת ישראל. השומר הצעיר ימשיך לחנך את חניכיו להמשיך לראות את ישראל כמרכז הפיזי והרוחני של העם היהודי.

 

ל"הכי שמוצניקים בעולם", "הדף הירוק", 7.9.06

שאפו לאמרי רון

נחום שור, כפר מנחם

 

במדור "החצר" ב"הדף הירוק" הופיעה ידיעה על יום הולדתו השבעים של אמרי רון.

ברצוני לציין, שאין זה חג של משפחתו וקיבוצו בלבד, אלא גם חגם של אלפי מכיריו ומוקיריו הרבים, בתנועה הקיבוצית ומחוצה לה.

אמרי הוא מנהיג ואדם, מוביל דרך וחבר, בעת ובעונה אחת. רבים בתוכנו, לא שוכחים את תרומתו הגדולה בעת מבחן ובעתות מעשה. גם אם ראוי להצניע לכת בשבחים, הרי תכונותיו התרומיות של אמרי, מאפשרות להגיד שבחיו בפומבי.

כשמהרהרים באמרי, נזכרים במילות שירו האלמותי של טשרניחובסקי: "כי עוד נפשי דרור שואפת,/ לא מכרתיה לעגל פז,/ כי עוד אאמין גם באדם,/ גם ברוחו רוח עז". שאפו, אמרי, עד 120.

 


למדור "החצר", "הדף הירוק", ורד דרורי, 21.9.06


אין אתר הקיבוצים אחראי לכתבות ולתגובות הקוראים





מסמכים חדשים במדור דעת אורחים



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים