מכתבים למערכת "הדף הירוק"



מכתבים למערכת "הדף הירוק"

  


סוציאליזם בפה וקפיטליזם מונופוליסטי בביצוע

יצחק טאוב, מושב בית זית

 

נדהמתי לקרוא על מכירת מחצית מהוצאות הספרים היוקרתית והמונעת אידיאולוגית (הכוללת גם את הוצאת ספריית הפועלים) לחברת "כתר-סטימצקי".

על כגון דא נאמר, כאשר אפגוש אתכם בסיבוב הבא זחוחי אידיאולוגיה, אזכור ששווייה פחות מ-6.5 מיליון שקל או אולי נגיד מיליון וחצי דולר.

שלא יספרו לי סיפורים שלא תהיה התערבות הבעלים החדשים במערכת. במפעל קפיטליסטי ראוי, אם יש הפסדים שואלים למה, ואחרי זמן מה מנהלים ראויים גם עושים משהו בנידון.

יתרה מזו, במשך הזמן, בתת הכרה, המערכת תסגל לה מנהגים מובנים כדי שלא יבקרו אותה בפני ההנהלה שעניינה בעסק , כמו בכל עסק, למקסם רווחים או למזער הפסדים. לבי לכמה משוררים וסופרים מתחילים, שהקיבוץ המאוחד היה ביתם הראשון החם ולכמה ותיקים שזה היה ביתם שנות דור.

אילו הייתי ציני הייתי אומר, כי בשוק דהעידנא מוכרים אידיאולוגיה בנזיד עדשים.

חברים יקרים, באין אידיאולוגיה, למה לכם הוצאת ספרים? תחזרו לסדנה ולרפת ותמכרו את כל העסק ותזכו בעוד מיליון וחצי דולר.

 


לכתבה על מכירת מחצית מהוצאת הספרים התנועתית ל"כתר-סטימצקי", טל אלמליח, "הדף הירוק", 14.9.06

הולדת הטריאתלון בארץ, בקיבוץ חורשים

דן אדר, צוות אורי

 

בתגובה לכתבה "ליגה משלהן", 14.9

 

קראתי את כתבתו של טל אלמליח על ספורט הטריאתלון בארץ, וברצוני להשלים כמה פרטים, למען הצדק ההיסטורי.

ובכן, הטריאתלון הראשון נהגה והתקיים בקיבוץ חורשים ב-1985 על ידי חברנו אורי אליאב, ספורטאי וטריאתלט מאז ועד עצם היום הזה, כולל "איש הברזל". אורי וצוותו ארגנו בהתמדה את "טריאתלון חורשים" במשך 19 שנה ברציפות.

מייסד איגוד הטריאתלון הוא עוזי רן, חבר קיבוץ עין-דור, שנים מספר אחרי תחילת התחרויות. אין לשכוח את יוסי אבני ז"ל אשר תרם רבות לקידום ספורט זה בארץ.

לשם הקוריוז: בטריאתלון הראשון השתתפו 80 איש; התחרות כללה: 20 ק"מ אופניים, 5 ק"מ ריצה(ביער חורשים) ו-200 מ' שחייה בבריכת חורשים.

אנו גאים ושמחים על ההתפתחות המרשימה של ספורט הטריאתלון!

 


ל"ליגה משלהן", טל אלמליח, "הדף הירוק", 14.9.06

האומנם חגיגות ראוותניות?

זיוה דרור, שער הגולן

 

בתגובה לידיעה על חגיגות ה-70 בשער הגולן, 14.9

 

בעיתונכם קראתי ידיעה של טל אלמליח בשם "חגיגות מצומצמות". מהנאמר בה אפשר היה להבין, שקיבוץ שער-הגולן נפל על הראש. צוות חגיגות ה-70 ביקש מיליון שקל, אך חברי הקיבוץ, להכעיס, החליטו על 100 אלף בלבד. האומנם כך?

הסיפור קצת שונה: נבחר צוות שתפקידו לתת תוכן וצורה לאירועי שנת ה-70 לקיבוצנו. הצוות פנה לכל החברים וביקש הצעות לשנת ה-70.

כמיטב המסורת של קיבוצנו נוצלו בעבר "ימי-הולדת עגולים" (שנת ה-50 ושנת ה-60) למפעלים מיוחדים, אירועים שריגשו ושימחו את לב כולנו, וכמובן עלו גם כסף.

לאחר שהוגשו ההצעות נפגשו נציגי צוות ה-70 עם רכז המשק ויו"ר מועצת המנהלים. ההצעה שהתגבשה ואושרה הייתה התמקדות במספר פרויקטים שיתחלקו על פני שתי שנות-תקציב , כל שנה 250 אלף שקל.

זה כלל: גן-זיכרון לנספי-השואה וחללי צה"ל, אתר אינטרנט חי ופעיל, לוח-שנה מהודר, מצגת דיגיטלית: "שער-הגולן לאורך השנים", טיול-קיבוץ, ספר סיפורי המקום, סיפורים לילדים, אירוע-מרכזי, כנס-בנים ועוד.

כאחראית על ההנצחה ועל ארכיון הקיבוץ נפגשתי עם צוות ה-70. הגשתי בפניהם הצעות שלא התבצעו במשך שנים, או מחוסר תקציב או משום שתמיד היו דברים דחופים יותר. אני בין החברים שעדיין רוצים קיבוץ ולכן תמכתי בתוכניות שגובשו. אני מרגישה חוב מוסרי לאלה שבמשך שנים חיכו לפינת-ההנצחה בקיבוצנו.

ייתכן וחוסר הכנה גרם לכך שחברים רבים לא ידעו מה עומד להצבעה ומה עומד מאחורי הצעות הצוות. מציעי ההצעה המצומצמת יצרו אשליה שקסמה לחברים רבים, שהכסף אשר לא ינוצל למטרות חג ה-70, יחולק כמענק מיוחד לחברים....

אני מקווה שבדיונים על שנת התקציב הבאה אפשר יהיה לשכנע את הציבור לתמוך בהקצבה גבוהה יותר, שתאפשר להגשים חלק מהתוכניות היפות, ואני מחזקת את ידי הצוות להמשיך להתלהב ולעשות.

 


לידיעה של טל אלמליח "חגיגות מצומצמות", "הדף הירוק", 14.9.06

החמצה של אירוע חשוב

אברי ק., יחיעם

 

ב-1 בספטמבר חגג יחיעם 60 שנה לעלייתו על הקרקע. צער רב הצטערתי על שעיתון התנועה לא מצא לנכון לציין אירוע חשוב זה, אף כי בגיליון קודם של העיתון התייחסה רשימתה של רותי כהן להכנות לקראת החג שנערכו תוך כדי המלחמה.

לצערנו, גם מזכיר התנועה, גברי ברגיל, שהוזמן אישית לחגיגה, לא כיבד אותנו בנוכחותו.

נכון שהאירוע התקיים ביום ששי בערב - שעת הקרנת "כוכב נולד" - ובכל זאת חבל, כי החג היה מוצלח ומרגש מאוד.

 


לכתבה על 60 שנה ליחיעם, סימה טלמון, "הקיבוץ" 7.9.06
לרשימתה של רותי כהן על ההכנות לקראת החג שנערכו תוך כדי המלחמה, "הדף הירוק", 10.8.06

מיהו שר חינוך טוב?

נחום שור, כפר מנחם

 

אחרי שקראתי ב"הארץ" (1.9) את מאמרו של יוסי שריד על כך שעיקר העיקרים בחינוך הוא הדוגמא האישית, שבתי אל זיכרון אישי שלי, וחשבתי ששריד כבר הוכיח לנו מהו שר חינוך טוב ונתן בעצמו דוגמא אישית במקרים רבים. על דוגמא אחת כזאת ברצוני לספר.

לפני כשש שנים, בעת שהייתי מורה בבית הספר התיכון האזורי שלנו, פנה אלי תלמיד י"ב וביקש שאנחה אותו בעבודת הגמר. הוא כתב עבודה בנושא שלא היה לרוחו ורצה לשנות כיוון. נעתרתי ברצון והשקענו, שנינו, מאמץ ומחשבה, על מנת שהעבודה תעלה יפה. אלא שאז הסתבר שהוא איחר בכמה ימים את מועד הגשת עבודתו, עפ"י תקנות של משרד החינוך. היינו אובדי עצות.

ואז נזכרתי שאני מכיר, באופן אישי, את שר החינוך, יוסי שריד. כמה מחברי המורים, אמרו לי: "תשכח מזה. אין כל סיכוי שאדם בדרג של שר, יתערב ויעזור בעניין של תלמיד אחד. אתה הרי מכיר את המדינה שלנו".

למזלי, התכנסה באותו שבוע מועצת מרצ, ובהפסקה ניגשתי אל יוסי שריד וסיפרתי לו את הסיפור.

שריד אמר מיד: "העבר אלי את כל הפרטים, ועוד הלילה אטפל בזה". לא תאמינו, כבר למחרת בבוקר "הופצץ" בית הספר שלנו בטלפונים דחופים והעניין הוסדר: התלמיד הגיש את עבודתו, קיבל עליה ציון גבוה ועבר בהצלחה רבה את מבחני הבגרות. חשבתי לעצמי: שר חינוך שמוכן להשקיע מזמנו וממרצו למען תלמיד בודד אחד, הוא גם שר חינוך שידאג היטב לכל תלמידי מדינת ישראל - לכולם.

לפני חודשים אחדים הזדמנתי יחד עם רעייתי לאחד מבתי הספר של החינוך הממלכתי-דתי, באחת העיירות הסמוכות אלינו. כמה מורות של בית הספר הזה אמרו לנו: "איפה היוסי שריד הזה? הוא דאג לנו כל כך טוב, לנו ולעיירה כולה, ואנו רוצות אותו בחזרה". שאלנו אותן, בכל הזהירות הראויה, האם הן גם תצבענה בשבילו והן השיבו, בגילוי לב גמור, ש"בחיים לא", ומייד הוסיפו: "אבל מה זה שייך. הוא היה שר חינוך טוב ואנו רוצות אותו בחזרה". מה אגיד לכם: עם כל הכבוד והציפיות משרת החינוך החדשה, שכולנו תולים בה תקוות גדולות, הייתי גם אני שמח, לראות שוב אדם כמו יוסי שריד יושב על הכיסא של שר החינוך.



אין אתר הקיבוצים אחראי לכתבות ולתגובות הקוראים





מסמכים חדשים במדור דעת אורחים



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים