הנביא והזעם - מחשבות בעקבות "שיח הלוחמים" בעין-שמר






הנביא והזעם

אודי מנור, עין-השופט


כמה מחשבות בעקבות "שיח הלוחמים" בעין-שמר

 

"בימינו אין יותר נביאי זעם", אמר הדובר האחרון במפגש ארוך וחשוב, שהתקיים ביום שישי האחרון בחממה בעין-שמר. אני די אוהב את ההכרזות הללו. מזכיר לי את "המילניום" או את "שנת ה-2000" כאילו שיש משהו בזמן עצמו שמכתיב את קיומם או אי-קיומם של דברים או תופעות.

 

השאלה אם יש או אין "נביאי זעם בימינו" אינה שאלה פילוסופית ולא שאלה מופשטת. היא שאלה של קריאת כיוון. היא שאלה של תרגומו של "הזעם" שהצטבר במלחמה האחרונה - ואם יורשה לי להזכיר לכולנו, גם לפניה - והיא שאלה של מי הוא, או מי אמור להיות "הנביא". זו הנקודה בה כולם מצטטים כמעט אוטומטית את המשפט הידוע ההוא של חז"ל, "משחרב בית המקדש ניתנה נבואה לשוטים". המתוחכמים יותר מצטטים את מדעני המדינה הגדולים ואת הפרשנים הקטנים של הטלוויזיה, שידעו תמיד לומר כמו תוכים, ש"אף אחד לא העלה על דעתו את התמוטטות ברית המועצות" בלה בלה בלה.

 

אין זה המקום לעשות חשבון עם מדעני המדינה והמפרשנים למיניהם (רק נאמר כי היו גם היו מי שחזו את הנפילה ההיא, גם אם הם לא ידעו את השנייה המדויקת ואת גודל הכתם על קרחתו של גורבצ'וב). אין זה המקום גם לעשות חשבון עם חז"ל. די אם נגיד שבפרשת השבוע של לפני שבוע (פרשת שופטים שבספר דברים), מצאנו הגדרה משעשעת של ספר דברים, לא פחות, לנביא אמת או לנביא שקר. ההגדרה, בעברית עממית אומרת, שנביא אמת הוא מי שנבואותיו התגשמו, ולהפך...

 

בקיצור, כנראה שמשה רבנו, חז"ל ועוד בעלי מחשבות שבאו אחריהם, לא הבינו במושג "נבואה" את מה שמבין מי שבימינו מנסה להשתיק ולבטל כל ניתוח פוליטי-חברתי ראוי לשמו. במלים אחרות, יש להפוך את סדר דברי חז"ל: שוטים הם אלו שמתרחקים מנבואה. נקודה. שוטים, משטים, טועים ומטעים. אין לנו לוקסוס להשתטות, ולכן חובה עלינו להתנבא.

 

ומה תפקידו של הזעם? כמו רגש הסולידאריות, או כמו התכונה להתנדב, או כמו ערך האחריות: אלה מנועים היוצרים אנרגיה, משכפלים אותה וממריצים אנשים לעשות ולעשות. מכאן ברור תפקידה של הנבואה: לתת מובן למעשים, לתת פשר למוטיבציות, לתרגם רגשות למילים, ומילים למשפטים, ומשפטים לפסקאות, ופסקאות לתוכניות עבודה, ותוכניות עבודה למצעים פוליטיים.

 

עכשיו דרושה נבואה במובן של השקפת עולם: גמישה, מתוחכמת, פתוחה, רפלקסיבית, אבל השקפת עולם. עוד לא מאוחר. אף פעם לא מאוחר. במפגש בחממה בעין-שמר השמיעו רוב הדוברים, אם לא כולם, מרכיבים משמעותיים של נבואות, במובן היהודי העמוק של המושג. מי שדיבר על מצב החברה - עשה כך. מי שציין את תנועות הבוגרים - עשה כך. מי שדיבר על הקיבוץ והאדמה, ועל הקיבוץ והחינוך, ועל הקיבוץ והערכים - עשה כך. אני מנסה לחשוב על מישהו שלא ערבב נבואה וזעם, ומתקשה להעלות בראשי אפילו אחד כזה.

 

אז אם הכול כל-כך טוב, היכן הבעיה? הבעיה הראשונה היא בתעוזה; הבעיה השנייה היא בסינתזה הגדולה שיש לעשות מכל פיסות הזעם ומכל פיסות הנבואה שמושמעות בכל מיני פינות בארץ המיוסרת אך מלאת התקווה הזו. מי ייקח על עצמו לעשות סינתזה של נבואה ופוליטיקה? אינני יודע. רק ברור לי שאם לא נתכוון לכך, זה לא יקרה. הגיע הזמן להתכוון.



אין אתר הקיבוצים אחראי לכתבות ולתגובות הקוראים


תגובות למאמר



מסמכים חדשים במדור דעת אורחים





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים