אל תדיחו - ראוי שמחאת המילואימניקים תוביל לחקירה אמיתית ומעמיקה על לקחי המלחמה בחזית בעורף * אבל לא לעריפת ראשים של נבחרי ציבור במשפט שדה




אל תדיחו

עלי קדם, מעגן


ראוי שמחאת המילואימניקים תוביל לחקירה אמיתית ומעמיקה על לקחי המלחמה בחזית בעורף * אבל לא לעריפת ראשים של נבחרי ציבור במשפט שדה


מחאת המילואימניקים באה בלי ספק ממקום כואב ואמיתי. מדובר באנשים טובים ואכפתיים, גיבורים אמיתיים, מלח הארץ, שנתקלו במהלך המלחמה בפשלות מבצעיות, בפקודות סותרות, במחסור בציוד בסיסי ובעוד תקלות חמורות - אך עם כל ההבנה לכעסם, הדרישה שלהם להתפטרות מיידית של ראש הממשלה אולמרט, שר הביטחון פרץ והרמטכ"ל חלוץ מעוררת שאלות קשות.

ההשוואה שנעשית בין מלחמת לבנון השנייה לבין מלחמת יום הכיפורים היא מוטעית, מופרכת ודמגוגית. רק בעלי זיכרון קצר במיוחד, או כאלה שלא חוו את הימים ההם, יכולים לגזור גזרה שווה בין השבר הנורא של  ,1973עם ההפתעה האיומה,  3,000הרוגים ו"סכנה לבית השלישי" (כדברי דיין), לבין מה שהתרחש כאן בקיץ .2006

הגדרת תוצאות המלחמה ככישלון - בהחלט שנויה במחלוקת. נכון שהמנהיגים שגו בהצהרות יומרניות בימי המלחמה הראשונים, אך אין להתעלם מההישגים. ישראל הוכיחה שבניגוד לעבר, אינה מוכנה עוד לעבור לסדר היום על פגיעה בה. החיזבאללה הוכה מכה קשה, ולא במקרה הם מעדיפים לשמור עכשיו על פרופיל נמוך. צבא לבנון יורד לדרום - דרישה ישראלית מזה למעלה מעשרים שנה. כוח רב-לאומי של אלפי חיילים חמושים ומצוידים יסייע לאבטח את הגבול. קיים סיכוי סביר - בוודאי לא בטוח, אך כבר שומעים את הקולות - להגברת ההתנגדות בחברה הלבנונית לחיזבאללה כארגון איראני חמוש ומסוכן ללבנונים, בלב מדינתם. לפני שמגדירים את כל אלה ככישלון, כדאי לחשוב על הימים שלפני המלחמה, כאשר אלפי קטיושות של אויב הקורא להשמדת ישראל היו פרוסות במרחק של מטרים מהגבול.

אולמרט ופרץ מכהנים בתפקידם חודשים ספורים. לא הוגן להגיש להם את החשבון על חוסר בימ"חים או אי-מוכנות של הטנקים מול טילי נ"ט. מוזר שלא שמענו מהמפגינים מילה אחת על המועמדים ה"מבטיחים" להחלפת השלישייה המובילה. לשיטתם, יש שורה ארוכה של אישים שצריך לפסול אותם מכהונה שלטונית או צבאית. האם אהוד ברק, בוגי יעלון (הרמטכ"ל הקודם), בנימין נתניהו (שר בכיר בממשלה הקודמת), שאול מופז, האלופים קפלינסקי וגנץ ובעיקר אריק שרון - פחות אשמים בתקלות המלחמה?

לאלה שמאשימים את אולמרט ואת הממשלה ב"שליפה" בהחלטה על יציאה למלחמה אין תשובה על השאלה: מה היתה האלטרנטיבה. האם ישראל היתה צריכה שוב להבליג, לשחק לידי נסראללה ולהיכנס למו"מ על שחרור אלף אסירים, בעיקר פלסטינים? האם עדיף היה לפגוש בעוד שנה או שנתיים חיזבאללה חזק, חמוש ונחוש יותר, אולי אפילו מגובה בגרעין איראני?

ראוי שמחאת אנשי המילואים תוביל לחקירה אמיתית ומעמיקה של המלחמה ושל הטיפול בעורף - ולא לעריפת ראשים של נבחרי ציבור במשפט שדה. לאחר פרסום המסקנות, העם ורק העם (ולא אנשי תקשורת וספינולוגים, פוליטיקאים אינטרסנטים, מתנגדי ההתנתקות ואחרים) יאמר את דברו, בהליך דמוקרטי תקין וחוקי.


 



מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים