איך לכתוב מלחמה בשבע שגיאות

מכתבים ודעות אורחים באתר הקיבוצים

איך לכתוב מלחמה בשבע שגיאות

אל"מ (מיל) אילן אשל שער הגולן


הרקע למלחמה

 

אתחיל ברקע קצר, שהוא אולי הסיבה המרכזית לכל מה שקרה במלחמת לבנון השנייה הרקע הוא המצב הכללי בישראל בתקופה האחרונה.

 

המצב של ערעור אמון האזרחים במדינה ומטרותיה, החל להתדרדר ממלחמת יום כיפור ואילך. חלקים גדולים בציבור אינם נותנים אמון במדינה ומטרותיה, כל חלק מהציבור מכוון שונה. העובדה שכאשר מתחילה מלחמה הם בכל זאת מתגייסים ו"כאילו" מאוחדים, אינה יכולה לטשטש את המצב הבסיסי. לאחר מלחמת יום הכיפורים נוצרו בישראל עוד שתי מחלוקות גדולות, המשפיעות עד היום על מצב הרוח הלאומי ועל הלכידות של החברה הישראלית והן: מלחמת לבנון הראשונה שיצרה התנגדות גדולה בקרב השמאל, והמשך ההתיישבות בשטחים שהביא להתנתקות ובסופה לשבר גדול בקרב הימין.

 

לא אעסוק בסוגיות אלה במאמר זה אבל אין ספק שמצב הרוח הלאומי הכללי השפיע גם על מלחמת לבנון השנייה.

 

השגיאות לפני המלחמה ובמהלכה.

 

ניסיתי לחשוב על טעות אחת או שתיים מרכזיות, שהובילו לתוצאות הלא כל כך מוצלחות של המלחמה הזאת, מלחמת לבנון 2, ולא הצלחתי, פשוט היו יותר מדי טעויות ושגיאות ולכן בחרתי את הכותרת.

 

בניגוד למלחמת לבנון מס' 1 שלא הייתה בקונצנזוס ופלגה את העם, מלחמת לבנון מס' 2 נראתה בתחילתה וגם כיום, מוצדקת ביותר והייתה הסכמה רחבה על מטרותיה כפי שהוצהרו על ידי ראש הממשלה.

 

המטרות המוצהרות היו:

 

§         החזרת החיילים החטופים.

§         פרוז דרום לבנון מלוחמי החיזבאללה.

§         פרוק נשקם של לוחמי החיזבאללה והמיליציות האחרות בלבנון.

§         הגנה על תושבי הצפון ועל חיילי צה"ל מפני קטיושות ותקיפות מסוגים שונים.

§         שנוי המצב האסטרטגי מול מדינת לבנון והשפעה עקיפה על סוריה ואירן.

 

לדעתי עדיין מוקדם לקבוע האם המטרות כולן או חלקן הושגו או לא, לכך צריך לתת זמן ולחכות לביצוע או אי ביצוע של החלטות מועצת הביטחון ובהמשך לראות האם יוחזרו החטופים ובאיזה מחיר.

 

אני רוצה לכן לעסוק רק בחלק של ביצוע שלבי המלחמה ובמה שקדם לה והוביל אליה. ובשלבים אלה היו לפחות שבע שגיאות:

 

שגיאה מס' 1:

 

הזנחת כוחות היבשה והמילואים בתוכם והמחשבה שחיל האוויר יכריע את הקרב.

זוהי שגיאה בסיסית רבת שנים ומרובת אשמים. בשנים האחרונות התפתחה במשרד הביטחון, באוצר ובצבא עצמו תפישת ביטחון חדשה, "מודרנית" לכאורה, המייחסת חשיבות גוברת והולכת לאמצעים הטכנולוגיים החדישים, הכוללים יכולות גבוהות ביותר של המודיעין, חיל האוויר וגם חילות היבשה, להשיג מטרות על ידי אש מדויקת נקודתית, במטרה לחסוך באבדות ושימוש יתר בכוח אדם.

התפישה בנויה על ההנחה שאפשר, על ידי שימוש נכון ומדויק באש, להכריע את האויב לפני יצירת מגע פיזי אתו ולהימנע ככל האפשר ואולי בכלל, מפעולה קרקעית.

גם במלחמות אחרות, לא הוכחה תפישה זו במלואה. במלחמת עירק השנייה לדוגמא, הוכרע השלב הראשון, באמצעות תפישה דומה, אך השלבים שלאחריו הסתבכו והלכו ללא מוצא.

על אחת כמה וכמה אין אפשרות להכריע לוחמי גרילה נחושים שהתבצרו שש שנים ללא הפרעה והמצוידים בנשק נ"ט מודרני, בעזרת חיל אויר ופצצות חכמות בלבד.

המטרה לכשעצמה חיובית אולי, לשלבים ראשונים בלחימה, אך לא יותר מכך, הבעיה היא שכתוצאה מתפישה זו הוזנח במידה רבה חיל היבשה ובמיוחד כוחות המילואים שבו.

 

שגיאה מס' 2:

 

הזנחת פיתוח אמצעי הגנה נגד טילים.

זוהי אחת השגיאות הקשות ביותר והפחות מדוברות מכולן היו בפיתוח בתחום זה שתי מערכות שונות: האחת מערכה להגנת אזרחית וצבאית נגד טילי הקטיושה וטילי שטח מתקדמים אחרים. זוהי מערכת ה"נאוטילוס" שפיתוחה נעצר על ידי האוצר מסיבה תקציבית. איני מתיימר לדעת את מחירה המדויק של המערכת ופיתוחה אך על פי מה שהתפרסם על ידי מפתחי המערכת עצמם, יכלה מערכת זו למנוע בין 70% ל-80% מפגיעות הטילים בערי וכפרי הצפון להערכת האוצר של היום הנזק שנגרם לצפון הארץ במלחמה יגיע לכ-10 מיליארד שקל או למעלה מזה.

האם פיתוח של מערכת כזו אפילו במחיר דומה (וכנראה זול בהרבה) לא היה כדאי יותר?

פיתוח נוסף שלא הגיע לסיומו מסיבה שאינה ידועה לי הוא מערכת הגנה אקטיבית על כלי רכב משוריינים המונעת את חדירת טילי הנ"ט. אין לי מושג האם עצרו מערכת זו אבל ודאי שכיום חובה להאיץ את פיתוחה. חלק גדול מאד מהנפגעים במלחמה , נפגעו מטילי הנ"ט החדישים שבידי החיזבאללה, (אגב מרביתם מתוצרת רוסית שעברו דרך אירן וסוריה)

דעתי זו מקבלת חיזוק במאמר שהתפרסם במעריב ביום ה' 17.8.06 בשם "מחדל הנ"ט" אשר מסביר את השיקולים שמנעו את פיתוח המערכת האקטיבית להגנה מטילי נ"ט.

 

שגיאה מס' 3:

 

ההיתר לחיזבאללה להתקרב לגדר.

זוהי שגיאה מוראלית וטקטית כאחת אשר נתנה לחיזבאללה אפשרות לתצפית ומעקב קרוב על כוחותינו ואפשרות קלה יחסית לבצע פגיעה ברכבי הסיור ואף חטיפה, במקומות בהם אין תצפית טובה למוצבי צה"ל. כמו כן שמשו המוצבים הקדמיים של החיזבאללה מקור מודיעין אמין וטוב לאויב.

צה"ל היה אמור להסיק את כל המסקנות בנושא עוד בחטיפה הקודמת שנגמרה ברצח החיילים החטופים אך לא עשה זאת.

בנוסף לשגיאה הטקטית הייתה כאן גם שגיאה מוראלית: לראות את לוחמי החיזבאללה מסתכלים ישירות לתוך המוצבים ללא הפרעה לא היה נעים במיוחד.

 

שגיאה מס' 4:

 

התנהגות הסיור לפני החטיפה והחילוץ הכושל.

קשה לי לשפוט מרחוק ובלי ידיעת הפרטים המלאים את כל התקרית הקשה הזו שהביאה לתחילת המלחמה. אבל על פניו נשאלות כאן מספר שאלות קשות:

א.      האם הייתה כוננות מוגברת בגזרה ואם כן מדוע לא הייתה תצפית של כוח התערבות על הסיור?

ב.      מדוע נסעו כלי הסיור כ"כ קרובים אחד זה לזה?

ג.       מדוע הטנק שנכנס למרדף ועלה על מטען נכנס למרדף על נתיב בו היה צריך לפחות לשער שיונח מטען?

ד.      האם הייתה בלילה נגיעה בגדר שהטיפול בה נדחה למועד אחר?

שאלות אלה מציקות לי כמי ששרת בגזרה זו מספר רב של פעמים, ויודע שלעיתים קיום נהלים מחמירים יכול להציל חיים.

 

שגיאה מס' 5:

 

התקיפות הראשונות של החי"ר במרון אל ראס ובינת ג'בייל.

גם בנושא זה אני מודה שלא כל הפרטים ידועים לי ולכן אשאל שאלות:

א.      האם מערך החיזבאללה במרון אל ראס ובבינת ג'בייל היה ידוע לפיקוד הצפון ולכוח התוקף?

ב.      למה בחרו לתקוף את מרון אל ראס בתקיפת יום ברגל בעלייה קשה? האם אף אחד בפיקוד / אוגדה / חטיבת גולני לא זכר את קרב החרמון?

ג.       האם היה צורך אמיתי לטהר את בינת ג'בייל או אפשר היה להקיפה, לתת לאזרחים לצאת ואחר כך להיכנס בכוח גדול בהרבה ולהכריע מהר, בקרב החשוב הראשון

להזכירכם במקום זה, מישהו הכריז מיד, "בינת ג'בייל בידינו" והקרב נמשך שם עם אבדות עוד כשבוע לפחות.

האם מישהו בפיקוד / אוגדה / החטיבה שלחמה שם לא זכר את קרבות עין חילווה במלחמת לבנון הראשונה?

 

שגיאה מס' 6:

 

הססנות בחלק גדול משלבי הלחימה וכניסה מאוחרת מדי לשלב ההגעה לליטני.

למסתכל מבחוץ אפילו הוא בעל ניסיון קרבי והכרת הזירה, יש יתרונות במובן של "אורח לרגע רואה כל פגע" אך יש לו כמובן גם חסרונות בכך שאינו מכיר את המצב, את ההחלטות, את הסיכונים והסיכויים שבכל אחת מההחלטות על בוריין.

יחד עם זה כמסתכל מבחוץ עם היתרונות והחסרונות, נראתה לי דרך קבלת ההחלטות במלחמה הססנית ומבולבלת. במיוחד בשני שלבים של הלחימה:

בשלב ראשון כפי שכבר ציינתי בסעיף הקודם הייתה כניסה בכוחות קטנים מדי שלא הייתה להם, למרות מקצועיותם, שאינה מוטלת בספק, יכולת הכרעה אפילו של היעדים המוגבלים אותם תקפו.

בשלב המאוחר יותר היה איחור בגיוס המילואים בכוח מספיק, לא היו אימונים מספיקים המתאימים לזירה, אך בעיקר הייתה הססנות ואיחור גדול בכניסה לכוון הליטני.

48 שעות על מנת לסיים מבצע כה גדול וחשוב ובמיוחד לאחר שיכולות האויב כבר ידועות, אינן מספיקות.

עם כל האילוצים הפוליטיים המדיניים והאחרים היו חייבים להיכנס עם הכוח היבשתי הגדול מוקדם בהרבה (לפחות בשבוע) ולהשיג הכרעה בשטח עד הליטני ובמקומות מסוימים גם מעבר לו.

הכרעה זו הייתה מונעת ממנהיג החיזבאללה חסן נסראללה את הרגשת הניצחון ואולי גם את הכרזת הניצחון והייתה מחזירה לישראל את כוח ההרתעה.

הרגשת הניצחון חשובה גם לאזרחי וחיילי ישראל, אסור לנו כמדינה המוקפת אויבים להשיג "חצי ניצחון" שאותו אולי השגנו. חובתם של המנהיגים הן בצבא והן בממשלה הייתה לשאוף להכרעה צבאית חד משמעית שהייתה בפרוש בת השגה.

 

שגיאה מס' 7

 

הטיפול בעורף.

הטיפול בעורף שהפך לחזית שנייה הוא קשה במיוחד כי רב בו הבלתי ידוע על הידוע.

אי הידיעה של משך הזמן בו תמשך המלחמה, אי ידיעה של יכולות האויב וכוונותיו לפגיעה בעורף. היות "העורף" על שטח גדול ומגוון עם סוגי אוכלוסייה שונים שאינן מאורגנים כארגון בעל משמעת הממלא פקודות ועוד, כל אלה מקשים על הטיפול בעורף בעת מלחמה.

לכן השגיאה כאן נובעת יותר מהעדר הכנות מוקדמות מספיקות בתחומים רבים שאמנה בוודאי רק את חלקם:

א.      חוסר במקלטים וממ"דים.

ב.      חוסר במתקני חירום למים מזון ושירותים.

ג.       חוסר מחשבה ואיחור בפינוי אוכלוסיות חלשות למרכז הארץ.

ד.      הזנחת הטיפול בכל התחומים של הגנה אזרחית במגזר המיעוטים.

ה.      חוסר אמצעים מספיקים לכבוי אש.

 

נקודה אחת חיובית בנושא הטיפול בעורף נראית דווקא בטיפול מצד משרדי הממשלה השונים בפיצויי המלחמה בעיקר בנושא החקלאות התיירות והתעשייה. כולנו תקווה שההצהרות החיוביות אמנם יתקיימו והחיים בצפון הירוק והיפה יחזרו למסלולם התקין.

 

לסיכום

 

אלה הן לדעתי, שבע השגיאות העיקריות בניהול מלחמת לבנון השנייה, אין לי ספק שהיו עוד שגיאות וגם הצלחות לא מועטות, בלחימה עצמה ושבסך הכול הצבא שלנו הוא צבא טוב וחזק ויודע גם ללמוד משגיאותיו שלו. יש לקוות שיעשה כך ככל המוקדם.

 

כפי שכתבתי בתחילת המאמר,מוקדם מדי לסכם את התוצאות אבל אפשר בהחלט להסיק מסקנות מהשגיאות ולתקן אותן לקראת הסיבוב הבא שלדעתי בוא יבוא במהרה.



אין אתר הקיבוצים אחראי לכתבות ולתגובות הקוראים


תגובה למאמר



מסמכים חדשים במדור דעת אורחים




עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים