דעת יחיד: תבונת הלב

טלי גורן-ספיר


במקום בו מתקבלות החלטות חסרה השקפת עולם מורכבת - וחסרה תבונת הלב הקוראת לפעול מתוך שיקול דעת "תרבותי"

 

כבר מהיום הראשון למלחמה בלבנון, הרגשתי איזשהו פער בלתי-מוסבר בין מה שקורה שם לבין ההבנה שלי את מה שקורה. אני רגילה להיות במיעוט ולחשוב ליד הזרם. במקום המוכר הזה אני מוצאת את עצמי גם בימים אלה.

 

ועוד חתיכת פאזל שאני מנסה להרכיב לאורך השנים ולהבין: למה רעיונות הפשרה, ונקודת המבט המכילה גם את מצוקות הצד השני, הם יותר נחלתם של אנשי רוח ואמנים שנמצאים כך או אחרת, בצד השמאלי של המפה הפוליטית. אולי כי כדי לצרוך וליצור תרבות צריך לב גמיש, כזה שמתרחב ומתפעם ומכיל ומגדיל את גבולות המסגרת שלו עצמו; כי בתוך המלה "תרבות" יש שורש של "רוב": הרבה, ריבוי; כי כדי לחשוב שהערבים מבינים רק כוח ואף פעם לא נוכל להידבר אתם, מספיק מרחב ראייה צר וקשיח: יש טובים, יש רעים וזהו.

 

פעם עבד אצלנו בקיבוץ טבח ערבי, מוסלמי אדוק. היו בקרים של פיגועים שבהם הוא לא יכול היה להביט לי בעיניים, והיו בקרים של פעולות צה"ל או מתנחלים למיניהם, שבהם אני לא יכולתי להביט בעיניו. שוחחתי אתו וניסיתי להבין אם יש משהו בסיסי שמוביל אותנו, יהודים וערבים, להתנגשות בלתי-נמנעת. האם קדושת חיי האדם והדרך בה תופסים אותה, היא זאת שמסבירה הכול? "לא", אמר לי הטבח, "אם כולם היו מוסלמים אמיתיים, כבר מזמן היה שלום".

 

חסר בו, במקום שם מתקבלות החלטות, ה"רוב" ו"הריבוי". חסרה השקפת עולם מורכבת כמו זו של אנשי רוח, שמרחיבים לנו את טווח הראייה; חסרה תבונת הלב הקוראת שאם נפגע פחות גם ניפגע פחות, שלא נחריב ולא נחרב - תבונת הלב הקוראת לפעול מתוך שיקול דעת "תרבותי".



אין אתר הקיבוצים אחראי לכתבות ולתגובות הקוראים


תגובות למאמר



מסמכים חדשים במדור דעת אורחים





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים