דעת יחיד: באין אוטוריטות

עו"ד יוסף רונן (ארגס), עין-חרוד מאוחד


צייר: יאיר ארד

אנו מצויים בתקופה שבה נעלמו האוטוריטות, נדמו הטריבונים, דהו הדגלים - והמציאות האפורה יוצרת בעיות אין-ספור

 

ההיסטוריה של התנועה הקיבוצית מאופיינת בכך שאישים בעלי שיעור קומה שקמו לה, הטביעו בה את חותמם האישי באמצעות שיקול דעת סובייקטיבי. בתקופה ההיא נפתרו בעיות האדם והחברה בדרך של פנייה אישית אל אוטוריטות אלה. הם עיצבו את הנורמות ואת אורחות החיים בתנועה, והכרעתם התקבלה כמעט ללא עוררין. זו הייתה תקופה בה גבר הכללי על הפרטי, בה הקולקטיב היה היעד המרכזי; תקופת החלומות על שינוי סדרי בראשית ועל עיצוב אדם חדש. רבים מאתנו זוכרים את הימים ההם, בהם דגלי הלאום והמעמד הרטיטו לבבות ואלפי חברינו צעדו בגאווה ברחובות הכרך.

 

עתה השתנו פני הדברים. אנו מצויים בתקופה שבה נעלמו האוטוריטות, נדמו הטריבונים, דהו הדגלים. המציאות אפורה ויוצרת בעיות אין-ספור. אין פלא שבהיעדר אוטוריטות, גבר הצורך להגיע להסדר נורמטיבי, אובייקטיבי, כלומר להתקנת תקנון, חוזה - כדי למצות את המשותף וכדי להחליף את שיקול הדעת האישי בשיקול דעת אובייקטיבי המעוגן בתקנון.

 

המעבר להתקנת תקנון, שהוא חוזה לכל דבר, עמד בניגוד חריף לדעותיהם של טובי חברינו, אולם הוא היה כה חיוני, עד שבאו התנועות הארציות ונתנו ביטוי משפטי לעובדה ש"אין מלך בישראל" אלא ישנן תקנות שעל-פיהן ייקבעו הזכויות והחובות. כך הותקנה תקנה 119 לתקנות הקיבוץ, הקובעת במפורש: "כוחו של תקנון זה ככוחו של חוזה בין קיבוץ וחבריו". אין לי ספק כי תקנה זו הנה המרכז של כל התקנות האחרות. היא משתיתה את היחסים בין חברי הקיבוץ על בסיס משפטי מובהק, על תורת החוזים הכללית.

 

על רקע זה מתחולל כל הזמן "קרב" אידיאי וכוחני בין "החובה" ו"הזכות". כיום, על רקע הפרת שיווי המשקל בין שני המושגים האלה, מושם הדגש על מושג הזכות, ומושג החובה הולך ומחוויר בפני "עוצמתה ותוקפנותה של הזכות".



אין אתר הקיבוצים אחראי לכתבות ולתגובות הקוראים


תגובות למאמר



מסמכים חדשים במדור דעת אורחים





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים