לא עמד בפרץ

תמר רז

 

 


עמיר פרץ

הסיכוי היחיד של עמיר פרץ - ברית עם ברק - וגם יוסי ביילין רוצה מלחמה (אבל קרה)

 

אם זה לא היה כל כך עצוב, הייתי יכולה להגיד בשמחה "אמרתי לכם". מהר מדי קיבלנו, ובעיקר קיבל עמיר פרץ, את ההוכחה שבחירתו בתיק הביטחון הייתה משגה חמור, בדיוק כמו שהיה זה משגה לא לשלב ידיים עם אהוד ברק. השבוע התבשרנו שהסקרים מעניקים למפלגת העבודה 12 מנדטים. אם זה נכון, ראש ממשלה הוא כבר לא יהיה. גם אם המלחמה הסתיימה עם הישגים כלשהם לישראל, ניצחון מוחץ בוודאי לא היה, והרבה קרדיט לא יצא לו ממנה. ככל הידוע, פרץ גם לא עשה את הדבר המתבקש, ולא הודיע לראש הממשלה שעם הניסיון הכל-כך מועט שיש לו, אינו יכול ללכת עכשיו למלחמה. אולי היו הולכים בלעדיו, אולי היו כופים אותו להסכים, אבל לפחות הוא היה מכוסת"ח. עכשיו הוא שותף לאחריות לכל מה שלא היה בסדר במלחמה. גם את מעמדו כמנהיג חברתי עמיר פרץ מסמס. אף אם אין זה מוצדק, גם הזנחת העורף תיזקף במידה רבה לחובתו. ממי שבנה את מעמדו כמנהיג חברתי היינו מצפים שגם לעת מלחמה דפוקי החברה יהיו בראש מעייניו. גם כאן לא הופיע עמיר פרץ כגואל ומושיע. אין זורקים אבן אחר הנופל, אומר הפתגם, אבל סביר להניח שדי במוקדם תצטרך מפלגת העבודה לבחור מחדש ביושב-ראש. אני מאמינה שעדיין פתוחה בפני עמיר פרץ הדלת לברית עם ברק, אולי הפעם כמספר שתיים, אם יוכל לכבוש את גאוותו. זה כנראה הסיכוי היחיד להציל את המפלגה.

 


ד"ר יוסי ביילין

יונה עם גרעין בפה

 

ד"ר יוסי ביילין, יו"ר מרצ, מצהיר על החזון שלו: "מלחמה קרה" עם לבנון, ומביא כדוגמה את המלחמה הקרה בין ברית-המועצות וארצות-הברית בעשורים שאחרי מלחמת העולם השנייה. אילו שעתה ממשלת ישראל לעצתו, היה כל צפון הארץ יושב על ארסנל של 14,000 טילים, כמו של החיזבאללה ואולי אף יותר, כי אנחנו תמיד צריכים יותר ממה שיש להם. כל מרתף ומערה היו נהפכים למחסן נשק. האומנם זה המתכון לצפון של תיירות ופיתוח?

 

בין שתי המעצמות הפריד מרחק של אלפי קילומטרים, ללא גבול משותף; מנהיגיהן לא היו פונדמנטליסטים מטורפים, ומטרתן הייתה אולי לנצח, אבל מעולם לא להשמיד את יריבתן. יתרה מזאת: ביילין מציין, אך לא קורא לילד בשמו, שהמלחמה הקרה בין המעצמות הייתה מבוססת על מאזן-אימה של נשק גרעיני. האומנם לכך מתכוון מר ג'נבה כשהוא קורא למלחמה קרה? למדנו כבר שדרוש מאמץ עליון כדי לשמור נשק גרעיני בידי צד אחד בלבד. צד נוסף של אותו עניין הוא השקעות העתק הדרושות כדי לפתח ולטפח מאגר נשק כזה. בארה"ב היו תעשיות שנהנו מהשקעות אלה (ואולי גם דחפו מאחורי הקלעים לייצרו). ישראל תהיה זקוקה לסיוע עצום, שספק אם מישהו מ"ידידינו" ירצה לתת לה. בברית-המועצות, ייתכן מאוד שלהפניית המשאבים לייצור נשק במקום להעלאת רמת החיים של האוכלוסייה היה חלק נכבד בהתמוטטות המשטר. האם זה מה שמציע לנו ביילין?



אין אתר הקיבוצים אחראי לכתבות ולתגובות הקוראים


תגובות למאמר



מסמכים חדשים במדור דעת אורחים





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים