הסדר ודי - בעד הסדר כולל עם סוריה, כולל ויתור על רמת הגולן ושטחים ביהודה ושומרון






הסדר ודי

איציק חולבסקי, עין-השופט


הלקח האסטרטגי המרכזי של ישראל מהמלחמה האחרונה חייב להיות חתירה אמיתית להסדר כולל עם סוריה, לבנון והפלסטינים * כולל ויתור על רמת הגולן ועל שטחים ביהודה ושומרון * הצעה לסדר

 

"עוז לתמורה בטרם פורענות" - הקריאה האלמותית של יצחק בן-אהרון משנת 1963, בהקשר לאיחוד תנועת העבודה, מקבלת משנה תוקף בהקשר למצבה האסטרטגי של מדינת ישראל. יותר מזה - מעולם לא הייתה לה משמעות כה דרמטית כמו בעת הזאת.

 

מדינת ישראל לא הפנימה בעשור האחרון, מאז רצח רבין, את המשמעויות הנגזרות מהאיומים הפוטנציאליים באזור. למעט הניסיון המהוסס של אהוד ברק באפיק הסורי בשנת 1999, והניסיון המגושם שלו בשיחות קמפ-דיוויד עם הפלסטינים בקיץ 2000, קפאו כל הממשלות ולא קידמו שום יוזמה מדינית ממשית - לא מול הפלסטינים, ודאי שלא מול הסורים. המהלך האמריקני בעיראק בשנת 2003 חיזק את הקונספציה שמצבה האסטרטגי של ישראל מתחזק עם התפרקות החזית המזרחית. במקביל נשאבה ישראל במלוא כוחה לעימות עם הפלסטינים, החל מסתיו 2000, והקדישה לו את עיקר האנרגיה, המשאבים ותשומת הלב.

 

בשנים אלו התעצם, התחמש והתבסס ארגון החיזבאללה, בסיוע ובהכוונה מצד איראן וסוריה, עד לממדים שנחשפו בחודש האחרון. לנוכח התעצמות זו לא נקטה ישראל שום יוזמה - לא צבאית ולא מדינית. היוזמה הסורית, שנחשפה בשנת 2004 ובאה לידי ביטוי בפגישתו של איתן בנצור עם אחיו של בשאר אסד בעמאן, על-פיה הציעו הסורים שלום מלא, כולל ביקור של הנשיא אסד בירושלים, תמורת נסיגה ישראלית מדורגת במשך עשר שנים ממרבית שטח הגולן - לא זכתה להתייחסות הולמת, הן בירושלים והן בוושינגטון.

 

הלקח האסטרטגי המרכזי של מדינת ישראל ממלחמת לבנון השנייה צריך וחייב להיות חתירה אמיתית ואינטנסיבית להסדר כולל עם סוריה, שמשמעותו, עם כל הצער והכאב, ויתור על רמת הגולן, פירוזה והצבת כוח נאט"ו בה. עבורי, כמי שהייתה לו תרומה צנועה לחיזוק ההתיישבות בגולן (בקיבוץ נטור), וכמי ששירת תקופות ארוכות בגזרות השונות ברמת הגולן - האמירה הזו אינה פשוטה כלל.

 

במסגרת זו ייכלל גם הסדר עם לבנון, שיכלול פירוק החיזבאללה מנשקו והפיכתו לארגון פוליטי בלבד. בנוסף לכך, ישראל חייבת לחתור להסדר עם הפלסטינים שמשמעותו מדינה פלסטינית בשטחי יהודה, שומרון ועזה, והסדר בינלאומי בירושלים. רק הסדרים כוללים כאלה יעקרו את האיבה והעוינות במדינות הסובבות אותנו וינטרלו את המוטיבציה האיראנית כלפינו. במקביל, חייבת ארה"ב לטפל באיראן על-ידי מו"מ מדיני, ובלית ברירה גם באמצעים צבאיים, שימנעו את הפיכתה לבעלת יכולת גרעינית.

 

במישור המיידי אין לי ספק שההנהגה המדינית והצבאית הכשילו ונכשלו בגדול. הנהגה מדינית חובבנית וחסרת ניסיון, והנהגה צבאית (באוגדה, בפיקוד ובמטכ"ל) לא מתאימה לתפקידה - גררו את ישראל למלחמה יזומה במצב שבו לא הצבא ולא העורף היו מוכנים לה. כבר לאחר שניים-שלושה ימים של הפצצות מאסיביות בביירות וחיסול רוב המשגרים לטווח ארוך, פנה ראש ממשלת לבנון, פואד סניורה, וביקש הפסקת אש והצבת כוח בינלאומי בדרום לבנון. באותו סוף שבוע ראשון של המלחמה היה עלינו לקבל את קריאתו, להודיע שניצחנו ולסיים את המלחמה. זאת לא חוכמה שלאחר מעשה, אלה דברים שביטאתי ממש באותם ימים, אבל גם גדולים ממני (דן מרידור, אהוד ברק) סברו כך, ללא תיאום בינינו, כמובן.

 

אבל אולמרט, פרץ וחלוץ המשיכו, בסחרור חסר תוחלת, להפקיר את צפון המדינה לאלפי קטיושות, לשלוח כוחות חי"ר לתוך מלכודות החיזבאללה במרון א-ראס, בעיתה א-שאב ובנת-ג'בל, לטרטר את האוגדות ללא תוכנית אפקטיבית, ויותר מזה - אפילו ללא הפעלת התוכניות המקוריות שעליהן התאמנו העוצבות.

 

כמי שפיקד על חיילי חי"ר במשך עשרות שנים, היה לי ברור שהכוחות מופעלים בצורה שערורייתית, חסרת היגיון והרת אסון. אם כבר הוחלט על המהלך השגוי של כניסה קרקעית ללבנון, צריך היה לכתוש באש אדירה כל כפר לפני שנכנסים אליו. מהלך כזה היה מפחית משמעותית את האבידות שלנו וגם מזרז הפסקת אש. לאחר שהתברר שאין סיכוי לעצור את ירי הטילים, הפך המהלך, בין היתר, לניסיון לשקם את ההרתעה של ישראל - בעוד שעצם התגובה הישראלית החריפה במתקפה מאסיבית של חיל האוויר, בעיקר ביומיים הראשונים, כבר שיקמה את כושר ההרתעה, וכל מה שאירע לאחר מכן רק שחק אותה, במחיר איום וכבד מנשוא של חיי חיילים ואזרחים.

 

שלא יתעורר צל של ספק: המלחמה של ישראל בחיזבאללה הייתה צודקת מאין כמותה, אך מלחמה צודקת אין פירושה מלחמה חכמה. כמו בכביש, כך במלחמה ושלום - חשוב יותר להיות חכם מאשר צודק. לאחר שייחקרו כל המחדלים: במיקוד המודיעין, בהטמעתו בקרב הגייסות, במיגון החסר של הטנקים, בהפעלה השגויה של כוחות החי"ר, בהזנחת חילות השדה בכלל והחי"ר בפרט, בהפקרת העורף ובאיוש שגוי של עמדות המפתח בפיקוד הצפון, במטכ"ל ובממשלה - נהיה מוכנים טוב יותר למלחמה הבאה. עם זאת, תעמוד בפתחנו השאלה האסטרטגית שהעמדתי בתחילת הרשימה: הסדרים עם הפלסטינים, סוריה ולבנון; או המשך העימות עם העולם הערבי והמוסלמי, שיכול להביא לתוצאות הרות אסון למדינת ישראל.

 

למען התקווה של הדור הצעיר ושל כולנו לקיים מדינת ישראל פורחת ומשגשגת לאורך שנים ארוכות, יש להניע עכשיו מהלך מדיני כולל ולא להמתין עד שניאלץ לעשות זאת לאחר שנשלם מחיר כואב נוסף, ובתנאים יותר גרועים.



אין אתר הקיבוצים אחראי לכתבות ולתגובות הקוראים


תגובות למאמר



מסמכים חדשים במדור דעת אורחים





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים