דעת יחיד: סתם, סתם - סתם קטעי מחשבות אחרי סתם עוד מלחמה






דעת יחיד: סתם, סתם

אורה ערמוני


סתם קטעי מחשבות אחרי סתם עוד מלחמה

 

סתם מלחמה סתם - זו המילה היחידה שמלווה אותי מאז שהשתרר כאן השקט הרועם. סתם-סתם-סתם, חופרת בתוכי התולעת הזו, מכרסמת יומם ולילה, הרבה יותר מכאיבה מכל הפגזים, המרגמות והטילים שחלפו מעל ראשינו והכריחו אותנו להנמיך קומה. סתם - כי אין תכלה ותכלית ואין קץ למלחמות ולהרג ולכאב, ומה שהיה הוא שיהיה ועוד הרבה יותר גרוע. סתם - כי אין מי שיאמר לי: את סתם מגזימה. את טועה.

 

סתם סרט ראיתי בטלוויזיה סרט שצילם חייל מילואים. קבוצת חיילים רובצים באפס מעשה מתחת לשיחים בדרום לבנון. אוכלים, שותים, מדברים (בלחש), ישנים. מחכים לפקודה שתבוא. מקטרים על הצבא, על הממשלה (בלחש), אוכלים, שותים, מדברים (בלחש), ישנים. מחכים לפקודה והנה סוף סוף היא מגיעה. צועדים לכפר לבנוני. נכנסים לכנסייה. אוכלים, שותים, מדברים (בלחש), ישנים. מחכים לפקודה. מגיעה הפסקת האש. יוצאים מלבנון. משתחררים. מקטרים על הצבא, על הממשלה. הפעם בקול רם. מבטיחים שהפעם זה לא יעבור "להם" בשתיקה. ו... מחכים לצו 8 הבא. זה הסרט הכי עצוב שראיתי במלחמה הזו. סתם סרט שצילם חייל מילואים. לא ראו בו הרס. לא הרוגים. לא פליטים. לא אש בוערת. סתם סרט על סתם מלחמה שאף פעם לא די לה, והיא עדיין כאן.

 

סתם שקט "העבר לא מת. הוא אפילו לא עבר", כתב ויליאם פוקנר. גם החודש הזה שעבר עלינו, עבר אותנו ולא עבר. הוא נוכח בכל סדק. בריח השריפות. בעצים השולחים לעברנו ענפים מאובקים. באנשים המסרבים להביט ישירות זה בעיני זה. החודש הזה נוכח ולא מרפה. אז כן, לשאלתכם. שקט עכשיו אצלנו. יותר מדי שקט. כולם הולכים עדיין על קצות האצבעות. פוחדים מדלת נטרקת. מפקיעת העצבים המתוחים.  החודש הזה שעבר נוכח בכול עוזו גם בתוך השקט, דווקא בתוך השקט. זה אינו שקט של שלווה. של ביטחון. של רגיעה. זהו שקט מדומה. מרמה. והמלחמה הזו מתמצקת לבועה שתקועה בגרון, מתפקעת ומתפרצת ומתוכה בוקעת מילה אחת בלבד: סתם...

 

סתם קסם לפני שנים רבות, עוד לפני מלחמת יום הכיפורים, כתב אנדד אלדן, המשורר מבארי, את שירו על השקט. "שקר לואטים לכם", הוא הזהיר אותנו ולא הקשבנו, כי מי מקשיב למשוררים?

"שקטו. שקט?/ יערות צפון שועטים/ במורד/ בשטח לשווא השלווה שלטת./ השלטים לוחשים שקט/ שקר לואטים לכם/ לכן חשוב יותר/ להרעיש, ובשער הנסגר/ להציב איש שישגר שדר/ לא שר, לא יודע שיר/ איש אשר כשיר/ בגרונו לשאוג: לא החורש נע/ היערות שועטים בכל השטח/ הם כבר במורד החד/ נותר פנוי רק עוד שביל אחד".

 

תשכנע אותי, המשורר, שאכן, עוד נותר שביל אחד שנכון ללכת בו, שישנו עוד איש אחד כשיר, מורה דרך, שיוביל. תשכנעו אותי שכל עשרות השנים הללו, כאן, על הגבול, לא היו סתם. תשכנעו אותי שההתעקשות הזו להפוך את ההר העיקש הזה שלנו ליישוב פורח לא הייתה סתם. תשכנעו אותי שהמילה הענקית הזאת - ציונות - לא הייתה סתם בלון נפוח שנשבינו בקסמו והלכנו לאורו וכשלנו וקמנו, והנה הוא מתפוצץ ומתפוגג. תשכנעו אותי שכל זה לא היה סתם בזבוז זמן בזבוז דמעות בזבוז דם.

 

סתם תקווה אופטימיות זהירה: עיניהם הזוהרות של נכדיי השבים הביתה למלכיה.

 



אין אתר הקיבוצים אחראי לכתבות ולתגובות הקוראים


תגובות למאמר



מסמכים חדשים במדור דעת אורחים





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים