שכול ולקחים - הניצחון על החיזבאללה תלוי רק בתוכנית מדינית נועזת






עודד ליפשיץ

שכול ולקחים

עודד ליפשיץ

 

מהיעדים הראוותניים שהציבו אולמרט, פרץ וחלוץ בתחילת המלחמה שיזמו

לא נותר מאומה. הניצחון על החיזבאללה תלוי רק בתוכנית מדינית נועזת


באגדה על בגדי המלך החדשים, שכנעו חייטים נוכלים מלך פתי לצעוד עירום בחוצות ולהאמין שהוא לבוש במחלצות פאר. מלכנו אולמרט, שריו ומצביאיו, מניחים שאנחנו הפתאים ושנאמין כי חליפות הניצחון המדומה שהם תופרים מהחלטת מועצת הביטחון 1701 מכסות את ערוות כישלונם במלחמה.

 

מהשחץ והרהב ומהיעדים הראוותניים שהציבו אולמרט, פרץ וחלוץ בתחילת מלחמת הברירה שיזמו - החזרת החטופים, חיסול החיזבאללה ופירוק נשקו, חיסולו האישי של נסארללה והסרת איום הטילים מישראל - לא נותר מאומה. אחרי יותר מחודש של קרבות מרים, רוויי דם ומעוטי הישגים, ואחרי שיותר מ-4,000 טילים נחתו בצפון וגרמו לפגיעות קטלניות, לנזקים כבדים ולסבל רב ומתמשך ליותר ממיליון אזרחים - הסכימה ממשלת ישראל להחלטת האו"ם. ולא סתם הסכימה: נאחזה בה בייאוש, כטובע הנאחז בקש כבקרש הצלה. ההחלטה אינה מבטיחה את החזרת החטופים, החיזבאללה לא יחוסל, נשקו לא יפורק ואיום הטילים על ישראל לא יוסר. נסארללה חי ובועט והפך לגיבור בלבנון ובעולם הערבי, וההרתעה הישראלית נפגעה קשות.

 

במלחמה ובמדיניות, כמו בכביש, מנצח החכם, ולא מי שרק צודק, ועוד לפני שנגדיר מיהו חכם, נבדיל בין צודק לצדקן. הצודק מגן על ישראל מפני טרור החיזבאללה הרצחני והפנאטי. צדקן צבוע ומתחסד הוא מי שמגן בנימוקי כזב על פגיעה נפשעת, אכזרית ומיותרת במאות אלפי לבנונים חפים מפשע וטוען שצה"ל פעל כצבא מוסרי. החכם מבחין בין רצוי למצוי ובין יעד ריאלי למשאלת-לב הזויה. החכם, כמו הגיבור, כובש את יצרו, פועל בקור רוח ובשיקול דעת, מגבש תוכנית פעולה ישימה ובוחר בעיתוי נכון ובאמצעים היעילים להגשמתה. היפוכו הוא שוטה חם מזג, שמגיב מייד ומהבטן בלי מחשבה ותוכנית, ונכשל אחרי שהוא מנסה - בכוחנות עיוורת, חסרת תכלית, מסלימה ומתגברת - לבצע משימה בלתי אפשרית. אז איך תגדירו את אולמרט, פרץ וחלוץ, שניסו לנצח בזבנג-וגמרנו צבא גרילה חמוש היטב, מתוחכם וחמקן, ובמקום להודות בכישלונם הם מציירים, בדיעבד, עיגול מטרה סביב "הישגים" אפסיים?

 

בעבר ישראל הצהירה תמיד שהיא תגן על עצמה ושאינה רוצה שחיילים מצבאות זרים ייהרגו למענה. יוניפי"ל והאו"ם נחשבו אצלנו לגורם חשוד ואימפוטנטי. צרפת הייתה בת-בריתנו הוותיקה עד שבשעתנו הקשה, כשפרצה מלחמת ששת הימים ב-1967, נשיאה המהולל שארל דה גול הפנה לנו עורף, גינה את "התוקפנות הישראלית" והטיל אמברגו על אספקת נשק צרפתי לישראל. מאז, ניהלה צרפת מדיניות פרו-סורית ופרו-לבנונית, וישראל לא נתנה בה אמון. היום, בעקבות הכישלון צבא זר - יוניפי"ל הכושל בגרסה מורחבת, עם צבא ופיקוד צרפתי ובלי סמכויות אכיפה - מוצג לנו כחלומה הרטוב וכהישגה המופלא של ממשלת ישראל, וגם כאמצעי אמין ואפקטיבי להרחקת החיזבאללה והטילים מגבול הצפון.

 

גם לפני המלחמה חטאנו בניתוק מהמציאות: אחרי שצה"ל החזק, עם חיל האוויר ואוגדות הסדיר והמילואים, לא הצליח להביס את החיזבאללה, קל להבין שתביעתנו המתחסדת שצבא לבנון יגרש את לוחמי החיזבאללה, יפרוק את נשקם ויממש ריבונות מלאה ובלעדית של ממשלת לבנון וצבאה בדרום הייתה מאוד צודקת, וגם מאוד לא ריאלית ולא חכמה. מי מאמין שאם סוריה ואיראן יחליטו שנסראללה וצבאו יישארו בדרום, יוניפי"ל-דה-לה-פראנס וצבא לבנון המהולל יילחמו באומץ מול קטיושות, טילי נ"ט ומטעני נפץ?

 

ועוד דרישה ישראלית תלושה מהמציאות: למנוע הברחת נשק וטילים לחיזבאללה. עיינו במפת לבנון: כ-300 ק"מ גבול יבשתי הררי וסבוך עם סוריה, ועוד כ-200 ק"מ חוף ים. האם ישראל, שלא הצליחה למנוע הברחות נשק לרצועת עזה ב-12 הקילומטרים של "ציר פילדלפי", מאמינה שיוניפי"ל וצבא לבנון יאטמו את גבולות לבנון? מה תועיל הרחקת החיזבאללה אל מעבר לליטאני, אם הוא יצטייד בשפע טילים ארוכי טווח ומדויקים שיאיימו גם על מתקנים מסוימים, או בטילי נ"מ חדישים שיפגעו במטוסים ובמסוקים כמו שטילי הנ"ט פגעו בטנקי המרכבה? ביום שאחרי המלחמה יהיו לנו שתי ברירות: האחת - להמשיך בהונאה עצמית ולהקים ועדות חקירה שיחפשו תירוצים טכניים ואשמים מדומים: שתקפנו באיחור, שתקציב הביטחון קוצץ, שאולמרט היסס ושהאלוף אדם השתהה, נושאים שראוי לתקן ולשפר אבל חשיבותם והשפעתם על תוצאות המלחמה בעבר ובעתיד הן שוליות וזניחות.

 

הברירה השנייה, והחכמה, היא להבין שהכישלון הוא אסטרטגי ושהסיכוי לניצחון על החיזבאללה אינו במבצע צבאי יותר מוצלח אלא בתוכנית מדינית נועזת שמטרתה להפריד בין איראן הפנאטית לסוריה החילונית ולשכנע את הסורים שכדאי להם יותר לבלום ולפרק את החיזבאללה ולא לחזק ולחמש אותו. לתוכנית אסטרטגית כזו יש מחיר מוכר וידוע: ויתור על הגולן. השאלה היא האם די בדם ובסבל של המלחמה הזו כדי לשכנע שכדאי לנו לשלם אותו, או שנמשיך לחבוט ולהיחבט בלבנון בעיוורון מטומטם.



אין אתר הקיבוצים אחראי לכתבות ולתגובות הקוראים


תגובות למאמר



מסמכים חדשים במדור דעת אורחים





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים