בנוגע לעורף

עלי קדם, מעגן


כושר העמידה של העורף הישראלי חשוב לא פחות מההצלחות הצבאיות * מבט לטווח קצר וארוך

 

אחד העקרונות האסטרטגיים הקבועים של ישראל היה לנהל את המלחמה בשטח האויב. הנשק תלול-המסלול הפך אסטרטגיה זו, נכון לעכשיו, לבלתי-ישימה. במלחמת לבנון השנייה, שוב (כמו במלחמת השחרור, במלחמת המפרץ הראשונה ובאינתיפאדה של שנת 2000) העורף מעורב בצורה אינטנסיבית וסופג מכות קשות. כפי שמצהירים דוברים ופרשנים שונים, כושר העמידה של העורף הישראלי חשוב לא פחות מההצלחות הצבאיות, ובעצם הוא תנאי למאמץ בחזית. מכאן נובעת החשיבות העליונה שבהתנהלותה של המדינה מול האזרחים המצויים בטווח הקטיושות, הסופגים מדי יום מטחי טילים, תוך סיכון רכושם וחייהם.

 

לתושבי הערים והאזורים המופגזים נגרמו בימי הלחימה - שטרם הסתיימה - נזקים כלכליים כבדים, ישירים ועקיפים, אבל תגובת הממשל והמינהל למצב היא, בלשון המעטה, בלתי-מספקת. אין להעלות על הדעת שאזרחים יצטרכו לשלם פעמיים: הן בעצם הסבל והסיוט שנגרמו להם בתקופת המלחמה, והן בהתרוששות ובאובדן הביטחון הכלכלי. אם רוצים שהעורף ימשיך בעמידתו האיתנה והנחושה, יש לנקוט את הצעדים הנדרשים, וכאמור לעיל, הם לא-פחות חשובים מהפעולות הצבאיות.

 

ועוד: אחד הלקחים מן המלחמה - נגד החיזבאללה ונגד החמאס - הוא שנכונו לנו עוד שנים רבות של "חיים על חרבנו". ברור גם היום שלא ניתן יהיה לקצץ בתקציב הביטחון, אלא להפך: ישראל תהיה חייבת להמשיך לרכוש את הנשק המתקדם ביותר, ולקיים צבא גדול וחזק, ותקופות מילואים ארוכות לחייליה, כדי להגן על עצמה, ומן הסתם יידרשו גם השקעות ענק במקלוט של ערי ישראל. יהיו מי שינסו לשכנע אותנו שאין אפשרות להרים שני דגלים, ושצריך לפגוע בתקציבים החברתיים. האם ייתכן לאורך זמן מצב של חברה שיחידים בתוכה, וביניהם בני השכבות החלשות, מקריבים את היקר מכול, את חיי בניהם, חלקים אחרים סופגים מכות כלכליות כואבות - ומסביב חגיגת הפערים נמשכת במלוא הקיטור? כאשר אומה צריכה לגייס את כל משאביה למלחמה, לעמידה על נפשה - האם המשך העמקת הפער, העוני והקיטוב החברתי אינו מותרות שאין היא יכולה להרשות לעצמה?




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים