השפן והקטן - סיפור מהחיים על גידול בעלי חיים בבית

השפן והקטן

דני כהן


חטפתי את שני התוכים מכלובם באקט של טירוף והגשתי

אותם לצלחת החתולים לארוחת הצוהריים * פרצתי את כלוב

הארנב ושחררתי אותו * אחר-כך חייגתי בקו החם לעזרה

נפשית לנפגעי בעלי-חיים * סיפור (ועוד איזה!) מהחיים

 

 

חיות ויצורים - הקטן שלי הוא חובב חיות. לאחרונה הוא חגג את יום הולדתו השביעי והזמין במתנה שפן-ארנבת. אילו רק היה מסכים לארנבת חשמלית או סינתטית, דיינו. אבל דחילק, הזעיר התעקש על ארנבת בעלת פרווה שמחרבנת עיגולי קקי זעירים. התווכחנו רבות, אבל הוא התחפר בעמדתו הקטנונית שהיא חייבת להיות גם ארנבת וגם נושמת. המכרסם הבלתי-נלאה ישתלב באופן מושלם בתוכנית החומש שהוא הגה, שעיקרה: הקפת חייו בבעלי חיים מפריסי-פרסה, בעלי כנף וטורפי לילה בעלי רדאר. בעבר התנגדנו לאמץ פיל קטנטן וקרוקודיל חסר שיניים חדות, אולם צעד אחר צעד הוא משלים את מטרותיו: לשכן בכל חדרי הבית חיות ויצורים, להכשיר את עצמו לקראת לימודי וטרינריה, להתקדם לקראת ייעודו כחוקר טבע וחיות במדגסקר, ולהשליך מהבית את הוריו. כל טענותינו שאנו, הסובבים אותו, אף אנו חיות - מסוג "בני-אדם", תולדה של התפתחות אבולוציונית בת מיליוני שנים - לא הצליחו לבלבל אותו.

 

השלב האנאלי - התייעצנו במביני דבר. חברתנו, קרימינולוגית בהכשרתה ומומחית רבת-שנים בטיפול בבני נוער במצוקה ואסירים עם דם על הידיים, שיודעת "להכיל" וגם להעניק עצות לכל מי שמוכן לשמוע, גילתה את אוזנינו שהורים רבים אינם "נותנים מקום" לילדיהם ומדכאים מבלי משים שאיפות ורצונות אשר כה חשובים להתפתחותו התקינה של הילד. "הרי אתם לא רוצים שהילד ייתקע בשלב האנאלי ויפתח תסביכים מיותרים. תלכו אתו ולא נגדו. תנו לו את המקום שלו". עם העצה הידידותית חברנו לילד. חיות זה רעיון כה מקסים ורענן, למה בעצם שלא נגדל יחדיו חיות זעירות: פרפרים - כה יפים, גלמים - איזה תחכום, ונמלים - כל-כך חרוצות. רכשנו עבורו את "משחק הנמלים הגדול", מבוך פלסטי עם צינורות שקופים, ערכת לימוד שתאפשר לקטן להקים במו ידיו קן נמלים של ממש: עם מלכה בעלת כנפיים ופועלים עמלות ואפילו נמלים תינוקות. אבל הילד בחר בשפן או בארנבת ולא שיתף פעולה עם הנמלים ועוזריהן. הוא סיבך את המצב כשהודיע שהיה מוכן לוותר על הארנב אילו הסכמנו להסדיר מקום בגינה ל"היפופוטם ממש תינוק, שאוהב שמש ומתקלח לא הרבה".

 

יציאות עגולות - כשקלטנו שהניסיונות למזער נזקים רק מביאים לרעיונות הזויים וחלומות גרנדיוזיים על פארק מים בגינתנו, נסוגונו בשמחה לרעיון המקורי לאמץ ארנבת - שהיא חיה קטנה, לא זקוקה לבריכת מים בגינה ולא אוכלת עשרה קילו דגים טריים ביום. כעת שוכנת הדיירת החדשה בכלוב מתכת גדול באחד החדרים, מתחרה אתי על מלאי הכרוב הלבן שבמקרר ועל עיתון הבוקר. אם לא הספקתי לעבור על הכותרות הראשיות של העיתון עם אור ראשון, הפך ניתוחו המבריק של כתבנו המדיני-ביטחוני למרבץ עבור היצור האגואיסטי והקופצני שזכה לשם "נבי-הארנב", ועד שחזרתי מהעבודה דרס בגסות את הנייר, מהנותר לעס בהנאה, גזר בו רצועות ולבסוף, בהדרן מלכותי, חרבן עליו את יציאותיו העגולות.

 

מצווחים ומייללים - ביום לא תהיה מנוחה לאדם בעמלו, בלילה לא ישקוט היושב תחת גפנו במרפסת: חוות היצורים שבבית מקרקרת, מייללת ורוחשת כל שעות היממה. שעה ארוכה אחרי שהקטן מחליף נשימות רכות אל תוך הכרית, הארנב מנסה לחפור בתחתית הפלסטיק שבכלוב מאורה נפתלת, ערימה של חתולים מתיישבת על מכונת הכביסה ומייללת לשווא אל תוך החושך והתוכים עושים מה שתוכים עושים הכי טוב: מצווחים בכלובם ללא הפסקה. אם ישתקו החתולים - לא ירעיש הארנב? כאשר ינמנם התוכי - לא ימצמץ הארנב אל האופק? זר אני חש בתוך מבצרי ושינה לא פוקדת את גופי.

 

לפרוק קצת - התייעצתי שוב עם הידידה לשעת חירום. "אתה צריך לפרוק", היא אמרה לי, נסה להוציא החוצה את מה שמכביד עליך. געיתי בבכי על חצי גליל של נייר טואלט וקוננתי על מר גורלי: אני לא יכול לסבול עוד את מבטו של הארנב כשאני משתין בשירותים, לצאת לגינה עם שיירת החתולים הרעבים-תמיד, לצעוד בבית שתוכים מפזרים בו ללא-הכר רסיסי ופיצוחי דורה על רצפתו. באקט טיפולי מזורז היא העצימה את רגשי האשם שלי, ובטכניקה שיצאה מהרפרטואר הטיפולי הקונוונציונאלי יכולתי לחוש מחדש, ובמלוא העוצמה, את ההרגשה הנפלאה שאני אבא חרא שאכפת לו רק מעצמו, שמחניק ומדחיק כל רצון טבעי של ילד רגיל ונורמטיבי. לסיום, חתמנו את הטיפול הטלפוני באווירה של שיתוף פעולה והבנה לצורכי הילד. המומחית שיתפה אותי: איך זה מתקיים אצלה בבית - הם מגדלים לא רק חתול עם עין אחת, אלא גם כלבה נטושה ומוטרפת, בעל חולה כדורגל, וילד שצריך גם הוא לפרוק ולהוציא. מהטעם הזה היא פינתה לזאטוט שלה את אחת הפינות בבית והקימה את פינת הבנאי - המקום המיוחד להוציא אגרסיות. בעזרת פטיש, צבת, מסור וקרשים הילד המוכשר שלה מתפתח וגדל. לא יכולתי להתאפק ואמרתי שבקצב כזה תוך שנה-שנתיים הילד יסיים את הפיגומים, קצת בטון ואתם מרימים קומה שנייה בבית. השתרר שקט. נדמה לי שהיא נעלבה, כי נותרתי לבד על הקו. אלמלא נטשה את השיחה בעיצומה, ייתכן שהייתי מציע לה "לפרוק קצת כי זה משחרר".

 

הבורג השתחרר - עתה שום דבר לא עצר בעדי מלהשיל מעליי כל רסן, מוסר ועכבה. הבורג המרכזי השתחרר והצבתי אולטימאטום, שבפקיעתו אני לא רואה את עצמי אחראי להידרדרות במצב. הבן הגיב בזלזול לדרישות ויצא באדישות אל יומו בגן. חטפתי את שני התוכים מכלובם באקט של טירוף והגשתי אותם לצלחת החתולים לארוחת הצוהריים. החתולים, שמעולם לא בטחו בי ורואים אותי כדייר מזדמן ודמות חולפת בבית המשמש להם כמאורה, העניקו מחסדם לבעלי-בריתם התוכים, שהתעופפו חזרה לחדר של הילד ועמדו על קצה שולחן הכתיבה. פרצתי את כלוב הארנב ושחררתי אותו בגינה. "קדימה, ארנב, אל החופש ומעבר לו". הארנב רחרח את האוויר ודילג אל כתם צל, שריצדה בו קרן שמש חולפת תחת העץ. אחר כך הניף שוב את ראשו כלפי השמיים הפרושים מעליו וקיבל החלטה אמיצה: הסתובב, נשם נשימה עמוקה, דילג על עציץ הבזיליקום והשתחל דרך חריץ חלון המטבח אל הבית פנימה. נואשתי ושכבתי ללא כוחות על כיסא הפלסטיק בגינה. לא רק הילד והקרימינולוגית, גם החיות נגדי.

 

נפגעי בעלי-חיים - בניסיון למזער נזקים ניסיתי לפתות את הארנב להיכנס לכלוב כאילו דבר לא אירע. הארנב נשך אותי פעמיים, חיפש לו מסתור תחת המיטה של הקטן והקים לו שם ממלכה חלופית. התוכים פיזרו מעלי נוצות בשעת מעופם החופשי בחדר. החתולים, שנעמדו בחלון, התבוננו שעה ארוכה בניסיונותיי העלובים להסוות את אשר עשיתי, ופלטו סדרת נהמות וקריאות עידוד ליצורים שבבית. לקחתי כדור נגד כאב ראש עם כוס מים והשתקעתי מול תוכנית ילדים עתיקה ששודרה בשידור חוזר בערוץ אחד. כשהבן חזר מהגן, הוא דרש תשובות, ואני, מבויש מהכישלונות הצורבים, פיניתי לו את הטלוויזיה וחייגתי לעזרה נפשית לנפגעי בעלי-חיים. עוד לפני ששפכתי את מצוקותיי בקו החם, הופיע הקטן בעמידה סמכותית והבהיר לי שהוא הבחין בשק שבפתח הבית, בארנב המשוחרר ובתוכים, ושאם יש לי מחשבות להטביע את החתולים בעזרת השק במפריד זבל שברפת, שאשכח מזה. הם כבר מזמן יודעים שזו תוכניתי והוא מכיר את מספר הטלפון של תחנת המשטרה הקרובה. הוא גם בירר עם מומחים בתחום שזו עבירה פלילית, ואמר: "אתה יודע, אבא, אני חושב שאתה צריך לפרוק קצת, אולי תלך לקורס יוגה או משהו כזה, כי אתה נראה ממש נורא".



אין אתר הקיבוצים אחראי לכתבות ולתגובות הקוראים


תגובות למאמר


מסמכים חדשים במדור דעת אורחים




עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים