העבודה היא בריאותנו - מחקר על הקשר בין בריאות לעבודה בקיבוץ מתחדש לעומת קיבוץ שיתופי




פרופ' אוריאל לויתן, עין-המפרץ, המכון לחקר הקיבוץ


במאמר קודם שהופיע בעיתון "הקיבוץ" לפני יום כיפור ("תוחלת השוויון", 28.9) הסברתי כיצד אי-שוויון חברתי-כלכלי באוכלוסייה או בקהילה קובע את רמתו של ההון החברתי (הפיזי והפסיכו-חברתי) המצוי בה. בהמשך הזכרתי כי ההון החברתי, על שני סוגיו, קובע את רמת הבריאות הממוצעת בחברה, כך שאוכלוסייה בחברה עם הון חברתי רב - בהשוואה עם אוכלוסייה בעלת הון חברתי מועט - היא בריאה יותר (בממוצע) ותוחלת החיים בה גבוהה יותר. הממצאים באותו מאמר הראו כיצד גם בחברה הקיבוצית מידת השוויון החברתי-כלכלי בקיבוץ קובעת את רמתו של ההון החברתי, הפיזי והפסיכו-חברתי: קיבוצים שהסדרי השכר (התקציב) בהם מסורתיים, מראים רמה חיובית יותר של הון חברתי מקיבוצים בהסדרי שכר דיפרנציאלי (שבהם מידה נמוכה יותר של שוויון). יתרה מכך, ככל שהסדרי השכר הדיפרנציאלי מאומצים בקיבוץ במשך שנים רבות יותר, כן נמוכה יותר רמתו של ההון החברתי בו.

 

על קישורם של ביטויי הון חברתי אחרים עם בריאות ותחושת רווחה - אדווח במאמר אחר. הפעם אתמקד בממצאים המקשרים ביטוי מרכזי אחד של הון חברתי פיזי בחברה - שיעור המועסקים והיות לאדם תפקיד של "עובד" - עם כמה ביטויים של בריאות ותחושת רווחה  ,(WELLBEING)זאת כיוון שאחד מהביטויים המרכזיים של "הון חברתי פיזי" בחברה נתונה, הוא המידה בה החברה משקיעה ביצירת מקורות תעסוקה לחבריה. כרקע, יש לדעת כי לתפקיד של "עובד" נודעת משמעות חשובה ביותר בחיי אדם בחברה התעשייתית. לא רק השכר והפרנסה תלויים בתפקיד זה, אלא חשובים מאוד גם עצם הרכיבים המבוטאים בתפקיד העבודה, כגון: היותו מרכיב מרכזי בזהותו העצמית של האדם ובזו הנתפסת על-ידי אחרים; היותו קובע את סדר היום והשגרה הקשורים בו; היותו בסיס ליצירה ולשימור קשרים חברתיים; ההזדמנויות שהוא נותן לקביעת משמעות בחיים; ההערכה העצמית וההערכה מטעם אחרים בגין הפעילות של עבודה. אכן, תפקיד ה"עובד" (או ה"מתנדב הקבוע", כלומר, עובד ללא שכר) לעומת תפקיד של "לא עובד" - מתבררים כמרכזיים ביותר בקביעת בריאותם ותחושת הרווחה של חברים בחברה התעשייתית, ואפילו כגורם מרכזי בקביעת שיעור תמותה בגיל מבוגר (הסתברות הפטירה של אנשים שהוצאו מתפקיד "עובד" - פיטורין או גמלאות - גבוהה יותר מזו של בני גילם הממשיכים בתפקיד כזה).

 

גם המחקר הקיבוצי תרם בנושא זה לעדויות באותו כיוון. למשל, במחקר שערכנו בשנת 1979 עם כ-400 נחקרים (בני 55 עד 85) מעשרה קיבוצים, ואשר עקבנו אחריהם בשנת 1991, מצאנו כי מאפייני תפקיד העבודה היו התחום החשוב ביותר כתורם להסבר ביטויי בריאות ותחושת רווחה ב-1979, וגם היה תחום החיים בעל החשיבות המרכזית ביותר (בהשוואה לתחומים אחרים, כמו: פעילות פנאי, תפקידי משפחה, פעילות ציבורית) בניבוי הישרדות בחיים בשנת (1991 קרוב לשליש מנחקרינו הלכו לעולמם בתוך תריסר השנים הללו). למעשה, סיכמנו את מחקרנו ההוא בקביעה כי ההסדרים הקיבוציים (של אז), המאפשרים לאדם להמשיך בתפקיד "עובד" עד כמה שהוא יכול מבחינה פיזית, אבל עם ההסדרים (של אז) -פרישה חלקית עם ההתקדמות בגיל והתאמת מקום העבודה ליכולות המשתנות של האדם - היו מהגורמים המרכזיים לשיעורי הפטירה הנמוכים יחסית של בני החמישים ומעלה באוכלוסייה הקיבוצית בהשוואה לאוכלוסייה היהודית בישראל. נתונים אלה תורגמו סטטיסטית לתוחלת החיים הגבוהה של האוכלוסייה הקיבוצית דאז.

 

המעבר להסדרי שכר דיפרנציאלי הביא שינויים משמעותיים גם בתחום העבודה, ואחד המרכזיים שבהם - התנערות הקיבוץ מאחריותו להציע תעסוקה מתאימה לחבריו בכלל, ולמבוגרים שבהם בפרט. התנערות זאת, על-פי תפיסת החברים, נכונה אפילו בחלק מהקיבוצים השיתופיים - רק 46% מחברי הקיבוצים השיתופיים במחקרנו מדווחים כי לקיבוצם מחויבות "גבוהה" או "גבוהה מאוד" ליצירת מקומות עבודה מתאימים (לעומת קרוב ל-100% שחשבו כך לפני 30-25 שנה). בחמישה קיבוצים, מתוך 11 הקיבוצים השיתופיים שבמחקרנו, מדווחים כך פחות מ-40%. אבל, שיעורים אלה עדיין גבוהים בהרבה יחסית לשיעורים שבקיבוצים הדיפרנציאלים: בקיבוצים המצויים שנה או שנתיים בהסדר דיפרנציאלי חושבים כך 27%, באלה שמצויים בו כבר שלוש או ארבע שנים - 23%, ובאלה שחמש או שש שנים - רק 9% (המספרים כאן הם הנכונים. במאמרי הקודם נפלה טעות מצערת במספרים האלה).

 

אכן, הוויתור של קיבוץ על מחויבות זו נראה בבירור כאשר משווים, בקבוצות גיל מקבילות, את שיעור אלה שעובדים בקבוצות הקיבוצים השונות. בטבלה מספר  1אני משווה את החברים במחקרנו, שגילם נע בין 75-51, כאשר הם מחולקים לקבוצות גיל של חמש שנים. בכל קבוצת גיל השוויתי את שיעורם של העובדים (על-פי דיווח עצמי) בקיבוצים השיתופיים לעומת אלה שבקיבוצים הדיפרנציאליים. לצורך ההשוואה הזאת חיברתי את כל הקיבוצים הדיפרנציאליים ביחד, כי המספרים היו קטנים מכדי לאפשר התייחסות לפי מספר השנים שהקיבוץ מצוי בהסדר דיפרנציאלי.


טבלה1

אנו רואים בטבלה מספר 1 כי בקיבוצים השיתופיים יש תעסוקה כמעט מלאה בכל הגילים, עד 70. אפילו בקבוצת הגיל 75-71 שיעור העובדים הוא 75%. בקיבוצים הדיפרנציאליים, לעומת זאת, שיעור המועסקים כעובדים נמוך יותר, ובאופן משמעותי נמוך החל מגיל 61. רק מעט מעל כמחצית מהמשיבים מועסקים בעבודה מגיל 66. וכיצד משפיע מעמד של עובד או לא-עובד על ביטויי בריאות ותחושת רווחה? במחקרנו שימשו חמישה מדדים של ביטויי בריאות ותחושת רווחה: מדד של הערכה עצמית למצב הבריאות האישי (כיום, בהשוואה לעבר, בהשוואה לבני גיל); מספר הימים (מתוך 14 הימים האחרונים) שהמשיב לא תפקד באופן מלא (אם מסיבות גופניות או נפשיות, או שביקר במרפאה); מכמה מתוך 16 סימפטומים סובל המשיב "תמיד" (סימפטומים כגון: בעיות לחץ דם, כאבי גב, כולסטרול, נדודי שינה, בעיות בלב, בעיות משקל, תחושת דיכאון); שביעות רצון מהחיים באופן כללי; שביעות רצון מהחיים בקיבוץ באופן כללי.

 

ההשוואה בין ביטויי הבריאות של ה"עובדים" לעומת אלו ש"אינם עובדים" (כולם בני 75-51) מוצגת בטבלה מספר 2.


טבלה 2

הנתונים בטבלה מספר 2 מלמדים כי בכל מדדי הבריאות מצבם של ה"עובדים" חיובי יותר. 49% מעריכים את בריאותם כחיובית לעומת 37% בין ה"לא עובדים"; 50% תיפקדו באופן מלא כל 14 הימים האחרונים, לעומת 19% בלבד בין שאינם עובדים; 17% מדווחים על סימפטומים מעטים בלבד של חולי לעומת 5% מאלה שאינם עובדים; 69% לעומת 45% ו-64% לעומת 56% מרוצים מחייהם בכלל ומחייהם בקיבוץ. הנתונים שהצגתי כאן מלמדים, על כן, כי בחברה בה שורר אי-שוויון חברתי-כלכלי יש פחות השקעה ביצירה ובשימור של מקומות עבודה (הון חברתי פיזי). כתוצאה מכך, רבים מחברי אותה חברה אינם עובדים, ועל כן הם חווים רמה נמוכה של ביטויי בריאות. כיוון ששיעור החברים שאינם עובדים בחברה כזאת גבוה יותר, צריך להניח כי הרמה הממוצעת של הבריאות בה נמוכה יותר, על כל השלכותיה.

 

על פניהם של דברים, יש כאן תמיכה חזקה בממצאי מחקרים רבים בנושא זה מחוץ לקיבוץ. יש כאן גם חיזוק ותזכורת לממצאים ממחקרי הקיבוץ בעבר, אודות חשיבותו הבלתי-ניתנת להגזמה של תפקיד העבודה בחייו של אדם - חשיבות שלחבר הקיבוץ, אולי אף רבה יותר מאשר לאחרים.


 


מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים