סמבה בשרוך לבן - חגיגות יובל לעלייתו מברזיל של "קיבוץ ד" ליסעור




 

סימה טלמון


יובל לעלייתו מברזיל של "קיבוץ ד'" של השומר-הצעיר * והחגיגה בקיבוץ יסעור בעיצומה

 

חברי קיבוץ ד' של השומר-הצעיר ברזיל, "שומרים" בני שבעים פלוס, חגגו השבוע, בקיבוץ יסעור, את יובל עלייתם לארץ ישראל - בסימפוזיון, במסיבה, בארוחות משותפות, בתערוכת צילום, בפגישת רעים ובהעלאת זיכרונות. לחגיגה הוזמנו כל העולים מהתנועה, השליחים מישראל שהדריכו בברזיל וחברי קיבוץ ד' מהארץ ומחו"ל. את המפגש יזמו וביצעו חברי יסעור: אילקה רותם (שהייתה מורה ומזכירת קיבוץ), אידה מורדכוביץ (הנדסאית בניין, עבדה שנים רבות ב"עץ הדעת") ועזריאל דיזיצר (בעבר ראש מועצה אזורית, גזבר ומרכז משק).

 

בדברי הפתיחה לאירוע כתבו חברי הגרעין: "היינו צעירים, יפים ורזים יותר, מלאי כוח ואמונה בדרך, והגשמנו חלום שנרקם במשך עשר שנים בשומר-הצעיר בברזיל. היינו משוכנעים, בתמימותנו, שבכוחנו לשנות סדרי בראשית ולבנות אדם חדש... את העולם לא שינינו, אדם חדש לא בנינו. התבגרנו, התפייסנו עם עצמנו ועם העולם והיום אנו מלווים את ילדינו ונכדינו המנסים לשנות עולם ולבנות אדם חדש. הגלגל ממשיך להסתובב..." 


חניכי קיבוץ ד' היו, ברובם, בוגרי בתי ספר עבריים ובאו ממשפחות זעיר בורגניות. הם הצטרפו לתנועת השומר-הצעיר בשנת 1948, שלוש שנים לאחר שהוקמה, והפכו לחניכים נלהבים ומסורים לרעיונות התנועה.

 

עזריאל דיזיצר: "התכוננו להגשים בארץ ישראל, בקיבוצים חקלאיים, ולכן, בניגוד לרצונם של הורינו, החלטנו לא להמשיך את לימודינו באוניברסיטה. השומר-הצעיר בעיר שלנו הייתה התנועה הגדולה ביותר. אפשר היה לראות זאת בתהלוכות המסורתיות שהתקיימו בחג הביכורים. התהלוכה שלנו הייתה הארוכה ביותר".

 

אילקה רותם: "כשהוקמה מדינת ישראל, היישוב היהודי בברזיל היה באופוריה. התחילו להגיע שליחים ראשונים מהארץ והתנועה שגשגה. כל בני הנוער הצטרפו לאחת מן התנועות. על השואה ההורים לא סיפרו לנו. היה קשר של שתיקה. הם בכו בסתר על בני המשפחה שנספו. רק דרך הפעולות בקן בתנועה למדנו על כל הזוועות שעברו על העם היהודי. קראנו לקבוצות בקן על שם גיבורי המרד והמאבק: מרדכי אנילביץ או חביבה רייק. התנועה חינכה אותנו והעניקה לנו ערכים".

 

עזריאל: "ההורים התנגדו בצורה ברוטאלית לתוכניות שלנו לעלות ארצה. הורים ליברליים יותר, שעודדו את העלייה, אילצו את ילדיהם, אלה שכבר היו במערכת זוגית, להינשא לפני העלייה לארץ. היו גם תופעות של התכחשות הורים לילדיהם שעלו ארצה, ומחיקה שלהם מהמשפחה. חבר מסוים שלח מהארץ מכתבים, אך הם חזרו. היו הורים שהתאבלו וישבו שבעה".

 

למרות כל זאת, חלק מההורים ובני המשפחות עלו מאוחר יותר לארץ והצטרפו לילדיהם, בקיבוצים או ביישובים אחרים.

 

אילקה: "היום, בגיל שבעים, אני יכולה להבין את התנגדות ההורים ואת הצער שגרמנו להם. בתקופה ההיא לא הבנתי. היינו מלאי אמונה ותקווה ורצינו לבנות עולם חדש. הזדהינו עם רוסיה והערצנו את סטאלין, לנין, מרקס ובורוכוב. אני זוכרת שחברי הקבוצה שלי כתבו מכתב לסטאלין. היינו תמימים ופנאטיים, חדורי אמונה, ומילאנו אחר כל הצווים".

 

אידה מורדכוביץ: "אסרו עלינו לרקוד ריקודים סלוניים. אני זוכרת שכאשר, כשבאנו ליסעור, ראינו שהחברים רוקדים ריקודים סלוניים, יצאנו בזעם מן המסיבה. לקראת קבלת סמל 'בוגרים' נהגנו לשבת עם המנהיגים ולהתוודות על כל חטאינו. בכינו וביקשנו סליחה. רק אחרי זה היינו זכאים לסמל הבוגרים".

 

ביולי 1956, לאחר שהחניכים עברו הכשרה חקלאית בחווה בברזיל, עלתה הקבוצה הראשונה לארץ, באונייה, בסמוך ל"מבצע קדש".

 

עזריאל: "אני זוכר שגרנו ביסעור בתנאים איומים. לא תיארנו לעצמנו עד כמה החיים בארץ ישראל קשים. היה עוני ומחסור ואנחנו באנו מבתים אמידים".

 

הקשיים הרבים ותנאי החיים הירודים לא פגמו בלהט שאפיין את חברי הקבוצה. לדבריהם, % 80מחברי הגרעין נשארו בארץ ורק חלקם ירדו בחזרה לברזיל.

 

אילקה: "בתנועה בברזיל הייתה, במידה מסוימת, שטיפת מוח. היה גם פער בין מה שמצאנו בישראל לבין מה שתיארנו לעצמנו. היינו כל כך אידיאליסטים, שגם אם היו מספרים לנו על הקשיים, זה לא היה משנה. בדיעבד, אי אפשר להעביר ביקורת על הפער הזה. זו הייתה התקופה היפה ביותר בחיינו, תקופת נעורים מלאת תוכן והתלהבות. התנועה העניקה לנו ערכים וחברות אמיתית. זו הייתה הצידה שלקחנו איתנו לדרך".

 

חברי השומר-הצעיר בברזיל השלימו את הקיבוצים: געש, נגבה, גת, יסעור וגבעת-עוז.

 

את ההכנות לחגיגה ולמפגש ביצעו חברי קיבוץ ד' ביסעור באותו להט שאפיין את תקופת הקן בברזיל. האירוע חידש את ימי הנעורים ויצק בעורקיהם אדרנלין, שיכול להספיק לעוד תקופת חיים. ימי המפגש עוררו את הזיכרונות מהימים בהם היו צעירים, מלאי אמונה ונלהבים. אם אפשר לקרוא למה שהם חוו אושר - אז יש ביסעור ובקרב יוצאי השומר-הצעיר בברזיל הרבה אנשים מאושרים.


 


מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים