זו הייתה השנה שהייתה... - מעקב קיבוצי על הכתבות והידיעות שהתפרסמו בשנת תשס"ו ואיך התגלגלו העניינים




זו הייתה השנה שהייתה... מעקב קיבוצי

אריק בשן, קרני עם-עד

 

 

עיתון "הקיבוץ" חזר אל הכתבות והידיעות שהתפרסמו בשנת תשס"ו

ובדק לאן (ואיך) התגלגלו העניינים * אסיף חדשות קיבוצי


נזכור

 

רשימת בני וחברי הקיבוצים שנפלו במלחמת לבנון השנייה

 

סמל יער בן גיאת, נחשולים

סמ"ר אדם גורן, מעברות

סמ"ר יותם גלבוע, מעוז-חיים

רב-סמל (מיל') אלעד דן, אילות

סמ"ר יונתן הדסי, מרחביה

סמ"ר יהונתן (פוקס) וולסיוק, להב

סמ"ר מורן כהן, אשדות-יעקב איחוד

סמל נמרוד כהן, מצפה-שלם

סמל הרן לב, מעיין-ברוך

רב-סרן (מיל') יותם לוטן, בית-השיטה

אל"מ צביקה לופט, בן ראש הנקרה (חוגלה)

סמ"ר אורן ליפשיץ, גזית

רב-סמל (מיל') נאור קאלו, מעגן-מיכאל

סמ"ר צחי קריפס, המעפיל

סמל אור שחר, יד-מרדכי

רב-סמל (מיל') יניב שיינברום, מי-עמי

רב-סרן (מיל') ניסן שלו, עברון

 


לדף הנופלים בני התנועה הקיבוצית
קיבוץ נען

נען

אריק בשן

 

גישור עם משה קליין

 

תגובות רבות הגיעו למערכת "הקיבוץ" בעקבות התבטאויותיו של משה קליין, חבר נען, פנסיונר של תנובה ואב שכול. עם הרבה כאב על יחסו של הקיבוץ אליו, אבל גם בגאווה ובראש זקוף - הציג קליין (94) את סיפור חייו מאז הצטרף לקיבוץ בשנת 1933, ואת הדרך הארוכה ומלאת הסיפוק שלו ב"תנובה", בה כיהן 36 שנה בתפקידים מרכזיים.

 

האסון שנפל על משפחת קליין בנפול בכורם, נתן ז"ל, במלחמת ששת הימים, העיב עוד יותר על יחסיו של משה עם הקיבוץ, שמעולם לא ידעו רוגע. עדותו הקשה על מערכת מנוכרת בינו לבין מזכירויות נען לדורותיהן, ועל הניסיונות לאורך השנים, לטענתו, להניח מכשול בדרכו העצמאית - מציגה, מנקודת מבטו, את הכיעור המובנה במערכת הקיבוצית. היחסים עם הקיבוץ התחדדו עוד יותר לאחר פרישתו לפנסיה מתנובה, ועם השינוי שחל בקיבוץ לנגד עיניו. כעסו של קליין גדל אף יותר משום שבקיבוץ יודעים, לדבריו, שבתקופת עבודתו בתנובה הכניס לקופת נען משכורת גבוהה במיוחד. "לא יכול להיות שאדם כמוני, שהשקיע את כל חייו בעבודה, יראה שיש אחרים שזוכים היום לזכויות יתר, בעוד זכויות העבר שלי נמחקו", אמר. "לא ייתכן שקהילה תחזיק עצמה מכסף של הזקנים". משה החל לנקוט בסנקציות, הפסיק להכניס לקופה את הפנסיה שלו, המקוצצת ממילא (הוא מקבל 4,500 ש"ח במקום 15,000 ש"ח להם הוא זכאי).

 

הקיבוץ השיב מלחמה שערה ומנע מקליין את כספי הביטוח הלאומי. בכך הגיע משה לקו פרשת המים: "אם לא ייענו לדרישותיי אעשה את הצעד האחרון שנותר לי - אודיע על הפסקת החברות", אמר.

 

הדי הסיפור עשו, כנראה, את שלהם. מזכירות נען, בהסכמת משה, מינתה צוות גישור, שהציג לפני כחודשיים את המלצותיו. הצוות בחן, לדבריו, ביסודיות את הרקע לסכסוך, החזיר למשה את קצבת הזקנה שנמנעה ממנו במהלך השנה האחרונה, קבע שיטה ייחודית לפיה יועברו לידיו כספים להם הוא זכאי והוסכם כי יכובדו זכויותיו בהמשך הדרך המשותפת בקיבוץ. קליין קיבל את עיקרי ההמלצות, למרות שלדבריו ויתר על מרבית דרישותיו, "כדי שיהיה שלום". עם דבר אחד אינו יכול להשלים: בסיפא של ההסכם נקבע כי לעת כניסתו לבית הסיעודי יעביר, כמקובל, את כל הכנסותיו לנען. "אני עדיין לא נכנס לבית הסיעודי", הוא מבהיר, "הם, כנראה, שכחו שיש הסכם עם משרד הביטחון, לפיו על הקיבוץ לדאוג להורים שכולים, שבכספם נבנה הבית הסיעודי בנען. לא מקובל עליי שכאילו גובים ממני כספים על כניסתי לשם, אם אכנס. על זה אני לא מתכוון לעבור לסדר היום".


קיבוץ משאבי-שדה

משאבי-שדה

אריק בשן

 

כמה מגיע לעוזב

 

החבר יוסף בבאי החליט לעזוב את קיבוצו, משאבי-שדה, אחרי עשרות שנות חברות. בקיץ האחרון פירטנו כאן את עיקרי דרישותיו מהקיבוץ: 300 אלף ש"ח דמי עזיבה, תוספת ותק וגם תוספת שליש נוסף, לאור העובדה שאינו חי חיי משפחה עם בת זוג בקיבוץ. בנוסף לכך, מלבד תשלומי קצבה פנסיונית להם הוא זכאי, דרש בבאי את כל ההפרשות שצמחו לו בגין היותו עובד חוץ, במשך שמונה שנים, במכון למורשת בן-גוריון, ואת יתרת ימי החופשה שנצברו על שמו, כ-300 ימים, בסך הכול כ-530 אלף ש"ח.

 

מאחר שהצדדים לא הגיעו לתמימות דעים - פנה בבאי, באמצעות עו"ד גלעד ברמן, בתביעה כספית לרשות השיפוט הארצית של ההסתדרות, ממנה עולה, בין השאר, כי במהלך עבודתו נפתחה על שמו קרן השתלמות וכי הקיבוץ התנה את בקשתו לשנתיים חופש בהפקדת כספי הקרן הזאת בקופת משאבי-שדה. אי לכך נאלץ בבאי "להיפרד" מ-90 אלף ש"ח. יחד עם זאת, הוא טוען, נמצאת ברשותו התחייבות הקיבוץ לנהוג בכספי קרן ההשתלמות שלו כשם שהוא נוהג עם כל עובדי החוץ האחרים. ככל הידוע לו, בפועל לא דרש הקיבוץ מכל העובדים את הקרנות, ואילו לו הוא מסרב להשיב את הכספים שנתן בעבר לצורך "פדיון" חופשתו.

 

בינתיים הגיש הקיבוץ כתב הגנה, באמצעות בא כוחו עו"ד אלון וילנר ("שבתאי חגי, שפירא ושות'"), בו אין מחלוקת על חלק מדרישות התובע, להוציא אחת: לפי כללי העזיבה, טוען הקיבוץ, חבר שעבד שמונה שנים בעבודת חוץ, כמו במקרה של בבאי, רשאי הקיבוץ לנכות את השנים הללו מהוותק שלו, כמו גם מוותקו הפנסיוני. לגבי הטענה על קרן ההשתלמות "האבודה", משיב משאבי-שדה כי בבאי, ככלל עובדי החוץ בקיבוץ, מחויב היה להעבירה לקופה הציבורית - כי מדובר בקיבוץ שיתופי ואין שום אפליה, אם כי פה ושם, מודה הקיבוץ, יש כמה "בנים סוררים". אשר לתביעה נוספת - תוספת שליש לפיצויי העזיבה בגין חיים ללא בת-זוג בקיבוץ - טוען הקיבוץ בכתב ההגנה כי בבאי, על-פי עדותו, חי עם בת-זוג מחוץ לקיבוץ לפחות בשנתיים האחרונות, ומשכך - אינו זכאי לתוספת האמורה. רשות השיפוט אמורה להתכנס לשלב ההוכחות (שמיעת עדויות) בראשית נובמבר.


אליפז

אריק בשן

 

קליטה בבית המשפט

 

סיפור קליטתה של משפחת בר בקיבוץ אליפז התחיל עם תקווה גדולה, אך לימים התנפץ בהרבה עוינות, עם הרחקה מהקיבוץ שש שנים מאוחר יותר, במארס 2006. בינתיים משפחת בר לא זזה ממקומה, למרות שהקיבוץ מנהל נגדה מלחמת התשה בחצר המשק ובבתי המשפט.

 

בקיבוץ תולים האשמות כבדות במשפחה: על כך שלא הכניסה משכורות לקופה המשותפת; שלא העמידה לרשות הקיבוץ את מלוא כוח עבודתה; שבמקביל להיותו חבר קיבוץ שיתופי פתח הבעל, טל, חברה פרטית. המשפחה, גם אחרי הוצאתה מהקיבוץ, ממשיכה להכחיש את האשמות שטפלו עליה, פונה שוב ושוב לרשם האגודות לקבל סיוע וממשיכה לשבת בביתה למרות הסערה החברתית המתחוללת סביבה.

 

הרשם, שנכנס זה מכבר לתמונה, שלח פעם אחר פעם חוקר מטעמו לאליפז כדי לבדוק את הפרשה ואת החוקיות של הוצאת המשפחה. עד קבלת ההחלטה, קבע אילן רונן, מנהל תחום הפיקוח ועוזר הרשם, "על הקיבוץ להימנע מלנקוט כלפי משפחת בר כל צעד שיש בו משום פגיעה בזכויותיהם המוקנות כיום בקיבוץ". באליפז לא ממש מתרגשים: הם הפסיקו להעביר למשפחה תקציבים אישיים, לא מאפשרים לה שימוש ברכב הקיבוץ, מטילים עליה תשלום של ההוצאות על חינוך הילדים, מאיימים אפילו בניתוק המים, ועוד. מבחינת הקיבוץ, צו הרשם אינו תקף. בית המשפט, לטענתם, הוא הגוף היחיד שניתנה לו סמכות לבקר את הצעדים שנקטו.

 

וכך, בפרוס השנה החדשה, טורחים לא פחות משלושה בתי משפט ברחבי ישראל בעניינה של משפחת בר: בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בהאשמה שטל בר הקים חברה פרטית בהיותו חבר קיבוץ; בבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית דין לעניינים מנהליים, תושמע עתירת הקיבוץ נגד ניסיון הרשם להקפיא את החלטת הקיבוץ על הוצאת המשפחה, ובבית משפט השלום בבאר-שבע, תיתבע המשפחה לסילוק יד ממקרקעי הקיבוץ, מהדירה בה היא משתכנת שלא כדין, לטענת הקיבוץ, וכן תיתבע לשלם שכר דירה על החודשים בהם, בניגוד לכללים, המשיכה להתגורר באליפז.

 

גם בתוככי אליפז, על-פי איילה בר, ההתנכלויות רק מסלימות: אוסרים על המשפחה להיכנס לבריכה, לחדר האוכל ולשאר המוסדות הציבוריים, תוך איום בתלונה על "הסגת גבול". גם המשפחה הספיקה להוסיף עוד תלונה על התלונות שהגישה בעבר למשטרה נגד גורמים בקיבוץ. מזכירת אליפז, מירב דורצ'ין, מעדיפה להגיב בקצרה: "אין שום דבר חדש בנושא". לאור כל זאת, לומר שבדיאלוג שבין משפחת בר לאליפז צפויה שנה טובה - נשמע מה-זה הזוי.

 


קיבוץ אליפז

רגבים

קרני עם-עד

 

כל הבנים התקבלו

 

חודש מאי האחרון היה חם במיוחד עבור החברים והבנים בקיבוץ רגבים. בהצבעה על קבלה לחברות של 12 מועמדים, חלקם הגדול בני/בנות קיבוץ עם ובלי בני זוג, לא עברו שלושה מועמדים את משוכת שני השלישים הנדרשים. התוצאה הקשה מבחינת המשפחות שבניהן או בני הזוג של ילדיהן, לא התקבלו, ודרישתן לקיים הצבעה חוזרת, הביאו בעקבותיהן גל של מכתבים שנשלחו לתאי הדואר והופצו בבתי החברים, ומחאות כלפי הנהלת הקיבוץ שהגיעו גם למזכירות התנועה ורשם האגודות. חלק מהמלינים האשימו את המזכירות בכך ששלושה חברים מתוך שבעה המאיישים אותה, היו קשורים בצורה כזו או אחרת למשפחות שלא התקבלו. בתוך כך, גרסו כי ההחלטה לקיים הצבעה נוספת כעבור שבועיים מנוגדת לרוח התקנון, הדורשת תקופת "צינון" של חצי שנה. מנגד, פרסמה אחת המשפחות, שנפגעה מאי-קבלת בתה וחתנה, דברים קשים כלפי קהילת רגבים. "...הרינו מודים לקהילתנו על שברגע האחרון הצליחה למנוע את קבלת בתנו הפושעת, ...בעלה ונכדינו, המסוכנים לציבור. ברורה ומובנת חרדתה של החברה מכניסת בנים מושחתים, נצר להורים מושחתים פי כמה, שבכל זאת הצליחו להסתנן לשורותינו..."; ואחת מבנות המשק, שלא קיבלה את הרוב הדרוש, כתבה בכאב: "איך אתם מעזים לקרוא לבנים לשוב ולחיות בקיבוץ ולא להעביר אותם בקלפי, ועוד ממניעים אישיים?". אלי בעבור, מזכיר רגבים, לא נכנע ללחצים מבית והחליט לקיים אסיפה חוזרת כעבור שבועיים, מתוך כוונה לקבל את מי שלא עברו בפעם הקודמת. "חודש לאחר המהומה עשינו אסיפה, ליבנו את הבעיות, והבנים התקבלו ברוב. רק בן חוזר אחד, כבן שישים, החליט לוותר ולא להצטרף בסופו של דבר לרגבים. גם היום אנחנו ממשיכים לקלוט, אבל היעדר בתים למגורים מקשה עלינו להיענות לכל הפניות. בימים אלה אנחנו עורכים מיפוי של המגרשים שיופשרו לבנייה, של הבתים שישויכו לחברים ושל נושא המשכנתאות. אני מעריך שכל הבעיות יבואו על פתרונן בשנים הקרובות".

 


קיבוץ רגבים

פיצויים לצפון

אריק בשן

 

כן נקבל, לא נקבל

 

כמעט חודשיים אחרי המלחמה, חזרו לעבודה עסקי הקיבוצים בצפון, כדי ללקט פירורים אחרונים של קיץ אבוד. לא כל הפיצויים - מובטחים יותר או פחות - הגיעו ליעדם, אם לשפוט לפי נהי הזכאים. מאיר (כושי) לוי, מכפר הנופש של גונן, שהוא גם יו"ר פורום תיירני הגליל העליון, טוען שעוד לא קיבל שום דבר. אם וכאשר - יפוצה רק על 75% מהמחזור שלפני שנה. בינתיים, הוא אומר, ניכרת התאוששות, בעיקר בתיירות הפנים, לקראת סוכות. גם למפעלי החרושת, כך נדמה, טרם הגיע כל מה שהובטח. בשמיר, הקיבוץ התעשייתי ביותר, הוגשה למשל בקשה לפיצוי מינורי, משום ששם המשיכו לעבוד גם בזמן המלחמה. בסופו של יום, אומר עוזי צור, היו"ר העסקי, אין לו מושג מה יקבל וכמה.

 

בעסקים הקטנים המצב קשה במיוחד. שם בקושי יודעים מי הכתובת לפנייתם. לברי צרפתי, מנהל השיווק של מאפי "המקום של יואב" (מצובה), לא ברור אם הם שייכים לקטגוריה של "תיירות" או של "אטרקציה" ולכן הגיש את התביעה במאוחר. יעקב ברסלב, המנהל העסקי של בריכת עמיר, משוכנע שמלבד שכר עבודה לא יקבל דבר. הקיבוץ החליט שצריך להגיש בקשות ב"מסלול הירוק" (הישיר). הם הגישו, אז מה? בינתיים הם נתבעים לפיצוי מהמנויים החיצוניים (עבור החברים ישלם הקיבוץ), ואין להם ממה לפצותם. גם צביה כץ מ"שפירית", בריכה טיפולית בכפר-הנשיא, אינה יודעת אם תקבל פיצוי, משום שהעסק שלה עובד דרך הקיבוץ. אפילו על אובדן ימי העבודה לא קיבלה דבר. "ביולי-אוגוסט היומן היה מלא והכול נפל", היא אומרת. "עכשיו חזרנו למסלול, לא בלי צליעות".

 

דורון סט, מנהל האגף הכלכלי של התנועה הקיבוצית, מסביר כי עסקים קטנים (עד מחזור של 750 אלף ש"ח בשנה) זכאים ל-80% מגובה הכנסותיהם הצפויות ב"קו הגדר", פיצוי שהולך ומצטמצם ככל שמתרחקים דרומה. אלא שעסק קיבוצי קטן שלא מתואגד - נכנס, לדבריו, להגדרה של "שירותים". כשמדובר ב"שירותים קיבוציים" יש פער, מסתבר, בין מה שנחקק לבין מה שמבינים פקידי הרשות המבצעת. בינתיים, למרות כל ההבטחות לפיצוי מהיר (בתוך כשבועיים), מודה סט כי כל מה שמוגדר כ"שירות קיבוצי" תקוע בלי שום דבר וממתין למסקנות ועדה משותפת של הרשויות עם "ברית פיקוח". אם זה לא יעזור - כנראה ילכו לבג"ץ.

 

אסור להבין מהבעיות, אומר סט, כאילו יש קונספירציה אנטי-קיבוצית. רק "אי-הבנות נקודתיות", שניתן לטפל בהן מול הגורמים המתאימים בתנועה. מה שהוחלט לגבי פיצוי עובדים על "ימים אבודים" בכלל המשק ביולי (135%)  ובאוגוסט (145%) - נכון גם למגזר הקיבוצי. יותר מכך, "אין חותכים מועצות", אומר סט, בהתייחסו לקיבוצים המצויים דרומה מ"קו הקטיושות" עליו הוחלט בחוק. "יישובי הגדר" (ממש על קו הגבול), "יישובי העימות" (עד 9 ק"מ מהגבול) ו"יישובי קו ההגבלה" (כאמור, קו נפילת הקטיושות) - זכאים לכל ההטבות שעליהן הוחלט, והתנועה ממליצה לאלה מתוכם שהוצגה בפניהם ההתניה שלא יתבעו את הרשויות לגבי פיצוי עובדי השירותים - לדחותה, גם משום שאינה חוקית.

 

לדברי סט, הסדרי הפיצוי הנוחים שהושגו לגבי מטעי נשירים ומגדלי עופות הורחבו לעוד ענפים וגידולים חקלאיים, ובסוגיית הנזקים העקיפים בתעשייה, בתיירות ובחקלאות נוסף למסלולי "הירוק" (הסטנדרטי) ו"האדום" (תביעות מעבר לסטנדרטי) גם המסלול ה"ורוד", המאפשר לקבל בד בבד גם את הפיצוי הסטנדרטי על-פי "הירוק" כמקדמה, אבל לא לוותר על תביעות נוספות במסגרת "האדום".

 

סט מקדם בברכה את הקמתו, לאחרונה, של "קבינט הצפון", שמינה כפרויקטור את אלוף (מיל') עמוס ירון, בעבר מנכ"ל משרד הביטחון. לדברי סט תהיה זו הזדמנות לקדם, יחד עם ירון, את השוואת התנאים בתחומים השונים בין קיבוצים לסוגי התיישבות שונים, ולסגור פערים שהיו נהוגים עד כה.


סער

קרני עם-עד

 

עדיין מחכים לפיצויים

 

במלחמת לבנון השנייה עמד קיבוץ סער בעין הסערה. הרפת והלול ספגו מטחי קטיושה ישירים, גם ארבעה בתים נפגעו קשות, והכי קשה - חבר הקיבוץ, דייב ללצ'וק ז"ל, מצא את מותו רגע לפני שנכנס למרחב המוגן של ביתו. במהלך המלחמה נשארו רק 40% מחברי סער בקיבוצם, ומנהלי הקהילה, שנותרו חשופים בצריח, דאגו להפעלת מערכות המשק בשעת החירום והאבל.

 

יותר מחודשיים לאחר המלחמה, המנהל העסקי של סער, איציק מסרי, עדיין ממתין לפיצויים ולתיקון הנזקים. "מבחינה חברתית ניתן להגיד שחזרנו לשגרה, לאחר תקופה לא-קלה. לגבי הנזקים הישירים בחקלאות, המוערכים ב-200 אלף ש"ח, והעקיפים - 600 אלף ש"ח, אנחנו עדיין ממתינים לגיבוש הכללים למתן הכסף. גם הבתים שנפגעו ממתינים לשיפוץ, אבל זה תלוי בקבלן שלקח על עצמו את העבודה. הכסף למימון השיפוץ יינתן ממס רכוש רק לאחר השלמת הבנייה, ובינתיים צריך לדאוג למימון. כל הצוותים ישבו על המדוכה לגבי הפקת לקחים והערכות לקראת מערכה דומה, באם תפרוץ, והתמקדנו גם בלחץ העבודה שנוצר כתוצאה מהיעדר עובדים בלול וברפת, ובלחץ הנפשי שגרמו המצב ומותו הטראגי של חברנו".

 


קיבוץ סער

עמיר

קרני עם-עד

 

חוזרים לשגרה

 

קיבוץ עמיר, שניזוק קשה מפגיעת רקטות ברפת (שגרמה למותן של כשישים פרות ועגלות) ובארבע דירות, שאחת מהן נהרסה כמעט כליל - חוזר לשגרת החיים, אם כי בקצב מדוד. הפיצויים על הנזקים טרם שולמו במלואם, אבל החברים והמערכות השונות שבו לתפקוד מלא ללא תופעות פוסט-טראומתיות נראות לעין.

 

מנחם שביט, מנכ"ל הקיבוץ, טוען: "קל יותר לחזור לשגרה מאשר להיכנס למלחמה", אבל בו בזמן הוא מודה שיש בכך גם צד שלילי. "חלק מהדברים הטובים שהתגלו במלחמה, כמו היחד והלכידות החברתית - נעלמו כלא היו. כל אחד חזר להסתגר בתוך ביתו". לגבי השיפוץ הפיזי, הוא נשמע אופטימי יותר: "את החלונות השבורים תיקנו עוד בזמן המלחמה, ולגבי הבית, שנפגע באורח קשה יותר, זה אמור להסתיים בקרוב, כשהקבלן המבצע ישלים את בניית גג הרעפים. המכה הקשה יותר היא ברפת. ביצענו שיפוץ אלמנטארי של המבנה כדי לאפשר עבודה במקום, אבל נדרשת השקעה נוספת של לפחות 390 אלף ש"ח. משרד האוצר ומס רכוש לא ממהרים לשחרר את הסכום הזה, בנוסף לתביעה שהגשנו על אובדן ימי עבודה, וכמו תמיד הביורוקרטיה מנצחת. קנינו חמישים פרות ועגלות וכבר יש המלטות חדשות. אני מניח שבשוליים קיימים אנשים הזקוקים לתמיכה ולסיוע, אבל לא מדובר בתופעות פוסט-טראומטיות קשות".

 


קיבוץ עמיר

מחאה

קרני עם-עד

 

הזעקה שגוועה לאטה

 

המחאה של רם ששון, שיצאה מתל-חי והסתיימה בירושלים, גוועה לאטה. ששון, שהתחיל לצעוד לבדו, ועם הזמן סיפח אליו מפגינים נוספים, חזר לעבודתו ולשגרת חייו. מי שנותר למחות ולדרוש הקמה של ועדת חקירה ממלכתית, הוא עו"ד אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון, שעוקב אחר אולמרט לכל אשר ילך, באוטובוס מאובזר.

 

"אני מקפיד להגיע לכנסים של אביטל גבע ויואל מרשק, גם למועצת התנועה, כי חשוב לי להשמיע את הדברים שיש על לבי בהקשר למלחמה", אומר ששון, "אבל החשש מפיטוריי מהעבודה, בעקבות ההיעדרות הממושכת, גורם לי להישאר באיילת-השחר ולא להגיע לירושלים או למקומות בהם מבקר ראש הממשלה".

 

ששון מביע אכזבה מעמדת התנועה הקיבוצית, שבניגוד למה שעשתה לפני עשרים שנה, היא לא ניצבת בראש מחנה המחאה הציבורית. "איבדנו את מקומנו בחוד החנית, אנחנו מתעסקים רק בעצמנו, בהפרטות ובהישרדות. היכן הצעירים הקיבוציים שהיו וראו מה קרה במלחמה? מדוע מזכירי התנועה הקיבוצית שותקים או ממשיכים לגמגם? כשצעדתי לירושלים התקשר אליי ולוולה וביקש לוודא שאני לא עושה זאת בשם התנועה. הוא נרגע רק כשהבטחתי לו שאני צועד בשם בניי שלחמו בלבנון ובשמי שלי. במקום שהתנועה תתגאה בחברים כמוני, היא ביקשה להתנער מהם".


קיבוץ ניר דוד

ניר-דוד

אריק בשן

 

עדיין אין דירת קבע לוותיק

 

כבר שבע שנים ממתין דני יפה (67), חבר ניר-דוד, לדירת קבע משופצת, כמקובל בקרב בני גילו על-פי דיני המקום. מאז גירושיו בשנת 1999 והמעבר לדירה ארעית - אף אחד בקיבוץ, לטענתו, לא עשה מעשה לקדם את עניינו. הוא בדק שוב ושוב בהחלטות, ניהל דו-שיח, נוקשה לעיתים, עם המוסדות, אבל שום דבר ממשי לא זז, לדבריו. דני, בנו של אלוף אברהם יפה ז"ל, מבני המחזור הראשון של ניר-דוד, אינו אדם ששותק על מעשי עוולה, אבל הקרב שהוא מנהל נגד קיבוצו בשנים האחרונות טרם הביא לתוצאות של ממש.

 

הסיפור שפרסנו כאן בתחילת 2006 הסתיים, לכאורה, טוב מבחינתו של החבר. כשהוא מגובה בחוות דעת משפטית של עו"ד אורי גלבוע, ומאיים בפנייה לערכאות - הצליח יפה להביא, בסופו של דבר, את קיבוצו להתדיינות במוסד לבוררות של התנועה הקיבוצית. פסק הבוררות הולך לקראתו, אבל לא עד הסוף. נקבע בו, בין השאר, שיפה יקבל דירת קבע משופצת שתאוחד משתי דירות, "בבניין בו הוא מתגורר היום", וכי הדבר יתבצע "במועד הקרוב ביותר בו יתפנו בבניין שתי דירות סמוכות זו לזו". אלא שבינתיים שכניו הטובים של יפה, חברים ותיקים, מאריכים ימים ושומרים על בריאות טובה. יפה ניסה להציע חלופות, אבל לטענתו נחסם.

 

בניר-דוד מתעקשים: "יש פסק בורר ואנחנו נמלא אחריו ככתבו וכלשונו. אנחנו מצפים שגם דני ינהג כך". ובכן, בגיל 67 מרגיש יפה תקוע. אין לו אפילו מקום נורמאלי, לטענתו, לחלוק בו את חייו עם חברתו לחיים. "שום דבר לא זז. הקיבוץ אומר לי, למעשה, להמתין עד שמשהו יקרה לשכנים הטובים שלי. הוא לא מוכן לשמוע על אלטרנטיבות". בקיבוץ מגיבים כי אין זה מדויק שלא נעשה דבר בעניינו של יפה; שהובאו בפניו חלופות שנדחו; שהפתרון יכול היה להיות מושג כבר מזמן לולא עקשנותו. מנהל הקהילה, שלמה גלזר, אינו מוכן להרחיב בנושא: "למיטב ידיעתי הושגה הבנה והסכמה עם יפה. אני מתקשה לראות היכן הבעיה. יחד עם זאת, אין בכוונתי לקיים דיון על חברי ניר-דוד מעל דפי העיתונות".


מעלה-החמישה

אריק בשן

 

הדירה הוחזרה, התביעה לא

 

סאגת יחסי משפחת הרפז עם קיבוצם לשעבר, מעלה-החמישה, מסרבת להסתיים. כזכור, החליטו רוב חברי הקיבוץ על הוצאת דורית ועמוס הרפז מחברות עוד בקיץ 2003. בפועל עזבה המשפחה אפילו קודם לכן, אך הותירה בידיה את מפתחות דירתה כ"קלף מיקוח" במחלוקות המתבררות בינה לבין מוסדות מעלה-החמישה. הקיבוץ שלח התרעה ועוד התרעה, ואיים כי יפרוץ לדירה. המשפחה ענתה בתלונה למשטרה על "איומים בהתפרצות והסגת גבול". כשמומשו לבסוף האיומים, הדירה נפתחה והמיטלטלין פונו - זומנו קברניטי הקיבוץ למשטרה כדי להסביר הכיצד "הסיגו גבול". הם נאלצו להשיב את הדירה ל"בעליה", למשפחה, והמאבק חזר לנקודת ההתחלה.

 

השיעור שלמדו במעלה-החמישה, אולי גם בתנועה הקיבוצית כולה, הוא שקיימת סתירה משפטית מובנית בין "שטח הקיבוץ" לבין "שטח הדירה". למרות שהמשפחה "בת רשות" בלבד, אין הקיבוץ רשאי לפרוץ ללב פרטיותה, הגם שהוא יכול למנוע, משפטית, את כניסתה לשטחו. כדי להתיר את הסבך הגיש הקיבוץ, באמצעות בא כוחו עו"ד אביתר קנולר ("גילת, קנולר, גראוס ושות'"), תביעה מקיפה נגד המשפחה: טען לסילוק יד מהדירה; דרש תשלום דמי שכירות מוגדלים בגין החזקתה לאחר פקיעת חברותם, ועוד. גם המשפחה תבעה במקביל, באמצעות עו"ד גל פלג, פיצויים בסך מיליון ש"ח בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, בעקבות הפסקת החברות בקיבוץ שלא כדין.

 

עוד בסתיו האחרון החליטה סגנית נשיא בית משפט השלום ברחובות, אסתר שטמר, שיש לאחד את תביעות הצדדים, ודיון קדם-משפטי בתיק המשותף התקיים ביולי השנה. בינתיים החליטה המשפחה להשיב את הדירה בת הערובה. "כנראה הבינו שהם עלולים לשלם דמי שכירות חודשיים כבדים בשעה שהדירה בכלל לא שימשה אותם", מסביר מי שהיה מנהל הקהילה עד לאחרונה, אמוץ פלג (חולדה), "היום נמצאת הדירה בשימוש של משפחה מהקיבוץ, ומשפחת הרפז ממשיכה לנהל עם מעלה-החמישה עימות משפטי בו היא תובעת כימות של זכויותיה בקיבוץ בשווה כסף, משום שלטענתה נאלצה לוותר על חברותה בשל התנכלות מצד הקיבוץ". המאבק על "ערך זכויות בקיבוץ" לא ממש יצא לדרך. עוד חורף חם בפתח.

 


מעלה החמישה

אשדות יעקב מאוחד

אריק בשן

 

תקווה להיי-טק בעמק

 

האם תעשיית הי-טק תשנה את פני אשדות-יעקב מאוחד בעתיד הקרוב? עדיין לא ברור. הקיבוץ, שידע קשיים כלכליים בשנים האחרונות, מאוד מעוניין בפרויקט, ונראה שכך גם היזמים, קבוצת "מוטורולה ישראל" - אבל מאז פרסום הידיעה הבלעדית ב"הקיבוץ", ביוני האחרון, עדיין לא קורה הרבה בקדמת הבמה.

 

רמזים לפרויקט המתבשל שוגרו לפני כמה חודשים על-ידי סמנכ"ל הפיתוח של מוטורולה העולמית, בביקורו בישראל. הם בוחנים ברצינות, כך אמר בשיחה עם שר האוצר אברהם הירשזון, להקים "מרכז פיתוח" באחד מקיבוצי עמק הירדן. עוד לפני כן ביקרו נציגי הקונצרן בקיבוצים אחדים באזור ובחנו את התאמתם: מיקומם לצורך קבלת הקלות כלכליות ומענק פיתוח, תנאים סביבתיים, ויכולתם לספק מגורים ושירותים ברמה גבוהה. מוטורולה ישראל, חברה בת של מוטרולה העולמית, המגלגלת מחזור של למעלה מ- 36 מילארד דולר - מעוניינת להעסיק בפרויקט החדש 500 אנשי מקצוע. ככל הנראה, אותר אשדות-יעקב מאוחד כאופציה המועדפת ביותר בעמק. אורי דורמן, יו"ר הוועד הממונה של הקיבוץ, מסכים שבאשדות נמצאים המאפיינים המתאימים לפרויקט, הן מבחינת שטח נרחב בייעוד תעשייתי, והן מבחינת אפשרויותיו לספק שירותי מסגרת כמו הסעדה, מגורים (בשכונה הקהילתית) וחינוך. מצד שני, כמובן, תהיה למיקומו של פרויקט כזה, עתיר משאבים כספיים ואנושיים, תרומה גדולה לקיבוץ.

 

אבל בינתיים, כאמור, הכול בגדר תקוות: "אנחנו מקווים כי הפרויקט יקרום עור וגידים בהקדם", אומר דורמן ל"הקיבוץ" ערב ראש השנה, "אנחנו אופטימיים, למרות שבינתיים שום דבר לא קורה. אנחנו רצים למרחקים ארוכים, ומקווים שיצאו מזה רק דברים טובים".

 


קיבוץ אשדות יעקב מאוחד
קיבוץ מעגן מיכאל

מעגן-מיכאל

קרני עם-עד

 

קיפי ממשיך להיאבק

 

אבנר כרמל (קיפי), חבר קיבוץ מעגן-מיכאל, נמצא כבר זמן רב בעימות מתמשך עם מזכירות קיבוצו, עם הנהלת מפעל "פלסאון" בו עבד, ועם גורמים בתנועה שלא עשו די (לדעתו) כדי לסייע לו במאבקו. לא אחת טען קיפי כי במסגרת עבודתו במחלקת ההרכבה של "פלסאון", הוא אוים בסילוק רק משום שהעלה הצעות לייעול וניסה למקצע את העובדים האחרים, בניגוד למדיניות המפעל, שלטענתו רצתה אותם כ"ברגים קטנים ורופפים במערכת". הנהלת המפעל ביקשה כבר פעמים מספר מהנהלת הקיבוץ, במהלך 11 השנים שעבד כרמל ב"פלסאון", להעבירו לענף אחר. קיפי עצמו לא נענה לדרישה, והתייצב לעבודה גם כשנלקח ממנו כרטיס העובד ונאסרה כניסתו למקום. בחורף שעבר הגיעו הדברים לידי משבר עמוק, כאשר שני שוטרים ביקשו מהחבר לעזוב את המפעל, אחרת ייעצר על הסגת גבול. מאז, כבר תשעה חודשים, הוא מוצא את עצמו מובטל מעבודה. את המפלט מפני חוסר המעש שנגזר עליו ביקש קיפי למצוא בלימודים גבוהים. הוא התקבל ללימודי ארץ ישראל לתואר ראשון באוניברסיטת חיפה, אבל כאן מצא את עצמו שוב בעימות עם הנהלת הקיבוץ. "למרות שחברים מהשורה וחברי מזכירות אחדים תמכו ביציאתי ללימודים", אומר קיפי, "חשתי לא נוח משום שהם ביקשו להקנות לי את התחושה שהם סבורים כי בצאתי ללימודים אחדל ממאבקי לתיקון פני הקיבוץ. לאחרונה, כשהובא הנושא לדיון במזכירות המצומצמת, התברר שזה לא הולך חלק כפי שהשלו עצמם כמה חברים שתמכו בי. חברי המזכירות התנו את אישור יציאתי ללימודים בכך שיוטלו פיקוח וצנזורה על המכתבים שאני מפיץ בקיבוץ. כמובן שאני לא מתכוון לקבל את התנאי הכוחני הזה, שלגביי הוא מהווה המשך לכוחנות שנחשפה עם סילוקי מפלסאון בעזרת המשטרה".


נחשולים

קרני עם-עד

 

הרעלת הכלבים נפסקה

 

בשנה היוצאת מתו חמישה כלבים בקיבוץ נחשולים כתוצאה מבליעת רעל קטלני המשמש כחומר הדברה לחקלאות. שנתיים-שלוש קודם לכן אירע דבר דומה לשבעה כלבים, שרובם היו שייכים לחברי הקיבוץ. בעלי הכלבים מוכי הצער הגישו תלונה למשטרת זכרון-יעקב, לאגודת "צער בעלי חיים" ולשוטר הקהילתי של המועצה האזורית חוף הכרמל, בני פרדו (בית-אורן). פרדו אסף עדויות מהשטח, העלה חשד כלפי אחד החברים, אבל עד היום לא התברר אם אכן מדובר ב"מרעיל סדרתי" שקיפח את חייהם של 12 כלבים.

 

השבוע, כמעט שנה לאחר פתיחת החקירה, שמח פרדו לבשר כי תופעת ההרעלות נעלמה כליל, למרות שמבצע המעשים המחרידים לא נלכד. "היו כמה פעולות שעשינו עם פקחי איכות הסביבה, בעיקר בתחום בדיקת הרעלים, והאיש כנראה הבין את הרמז וחדל מכך. בקיבוץ אומנם חדלה התופעה, אבל ביישובים אחרים, למשל בבת-שלמה, הורעלו חיות בר וכלבים כתוצאה מפעולה דומה של תושב המקום. מאוד קל להשיג רעל המשמש להדברה חקלאית, ולא חסרים שונאי כלבים".

 

חברת קיבוץ נחשולים, שכלב שלה הורעל לפני שנה, משערת כי מדובר בחבר שבתוקף עבודתו יצר קשר עם חברת הדברה מסוימת. "יש לי מסמכים שעשויים לקשור את החבר הזה למעשים, אבל עדיין לא הצלחתי להוכיח כי אכן מדובר בו. בכל מקרה אני שמחה שזה נגמר, משום שיש לי עוד שני כלבים היקרים ללבי מאוד".

 


קיבוץ נחשולים
קיבוץ שדות ים

שדות-ים

אריק בשן

 

דו"ח ביקורת בבית המשפט

 

באפריל השנה רעדו אמות הסיפים בשדות-ים. חבר הקיבוץ, גל כהן, לשעבר מנכ"ל חברת התיירות "כיף ים", תבע מיליון ש"ח פיצוי מקיבוצו ושלוחיו בגין הוצאת לשון הרע. בתביעה שהגיש בבית משפט השלום בחיפה, טען כי חברי ועדת הביקורת מטעם הקיבוץ, שבדקו את התקופה בה שירת כמנכ"ל החברה במשך שבע שנים, גמרו אומר לרדוף אחריו וליצור רושם כאילו מעל בתפקידו. באמצעות בא כוחו, עו"ד אלדד יניב, פנה כהן, בנוסף, אל רשם האגודות, בדרישה לפתוח בחקירה מקיפה של התנהלות הקיבוץ, בין השאר בטענה כי "שלוש משפחות" מתוכו מנסות להשתלט על תאגידיו ולעשות הון על גב החברים, כל זה על רקע תהליכי השינוי הנמצאים ברקע.

 

על-פי כתב התביעה הוצגו נגד כהן ממצאים חמורים לכאורה בדוח המבקר, שטיוטה ממנו עמדה לקראת פרסום. עוד לפני כשנה פנה כהן לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בבקשת צו מניעה, שהתקבל בהתניות מסוימות, אלא שהקיבוץ, לטענתו, לא עמד בהן ופרסם בראשית 2006 את טיוטת הדוח - הרצוף, לטענתו, "דברי כזב ולשון הרע חמורים מאין כמותם", בין השאר בדבר הוצאות אש"ל חורגות ושימוש בכרטיס אשראי של החברה. לאחר שהקיבוץ לא נענה לדרישתו להתנצל על הדברים ולחדול מפרסומם, פנה להגנת בית המשפט ותבע לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, במיליון ש"ח.

 

כשהתפרסמו הדברים בתקשורת שיגרה מזכירות שדות-ים מכתב לחברים, בו הבהירה כי היא מגבה את צוות הביקורת ומבטיחה שתעמוד לצדם. "המזכירות", כך נמסר לחברים, "רואה בביקורת כלי משמעותי לשיפור ולייעול המערכות בקיבוץ... תרומתה הנה התוויית אורחות חיים ונהלים תקינים". המזכירות הוסיפה כי ניתנה ההזדמנות לכהן להגיב על הטיוטה, אבל תגובה כזו לא התקבלה. היא רואה בחומרה את הדרך בה בחר כהן להתמודד ודוחה בשאט נפש את האשמותיו נגד "שלוש המשפחות".

 

כעבור שישה חודשים, התהליך המשפטי בעיצומו. מעו"ד אורן נתיב, פרקליט שדות-ים, נמסר כי בינתיים הוגש לבית המשפט כתב הגנה ובו בקשה לדחייה על הסף של תביעת כהן. כהן עצמו קיבל מבית המשפט אפשרות לתקן את כתב התביעה על-פי בקשתו, והקיבוץ הסכים לכך, בכפוף לתשלום הוצאות הדיון. מטיוטת כתב התביעה המתוקן שהגיעה לידי הקיבוץ בימים אלה, עולה כי לא תוקנו בו הפגמים במקור, שבגינם דרש הקיבוץ דחייה על הסף. לפיכך, בהתחדש המשפט, הם ישובו ויבקשו מבית המשפט כי ידחה על הסף את התביעה גם בנוסחה החדש.


שובל

אריק בשן

 

תהפוכות השינוי

 

חגיגות השינוי בשובל, על חודו של קול בקלפי, ביוני האחרון - היו מוקדמות מדי. בערב יום כיפור הלכו החברים להצבעה חוזרת, בידיעה כי יהיו אשר יהיו התוצאות - תביעה פתוחה, המונחת על שולחנו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, תמנע גם הפעם מצהלות מנצחים ותפעיל אוטומטית צו מניעה. ככה זה כשקיבוץ פועל תחת מרות צמודה של הרשות השופטת.

 

תהליך השינוי בשובל ארוך ומפותל. תוכנית צוות השינוי האחרון, שהוקם לפני כשלוש שנים, מצאה, כך נראה, תומכים רבים, אבל עדיין יש גם מתנגדים לא-מעטים, ובראשם חבר הקיבוץ מרדכי מורטון - שפנה לבית המשפט, באמצעות בא כוחו עו"ד גל פלג, בבקשה ליתן צו שימנע מהקיבוץ להשלים את התהליך בהצבעת החברים בקלפי. הדיון, בערב חג השבועות, בלשכתה של השופטת חני סלוטקי, נתן לקיבוץ "אור ירוק" לקיים את הקלפי. השופטת קיבלה את עמדת פרקליט הקיבוץ, עו"ד עומר כהן ("שלמה כהן ושות'"), לאפשר את קיום ההצבעה ולחזור, אם יהיה צורך, לדיון בעתירה. השינוי אושר על הקצה: 168 תמכו, 84 התנגדו, בדיוק שני שלישים, כנדרש בתקנון. מהפך? ממש לא. מתברר כי צ', חבר קיבוץ בחופשה, אמור היה לחזור הביתה, ואפילו אישר בעל-פה את שובו, אבל באין מכתב בחתימתו נגרע שמו מרשימת זכאי ההצבעה. למרות שמורטון קיבל מצ' ייפוי כוח להצביע עבורו בקלפי, פסלה ועדת הקלפי את הקול שיכול היה להעביר את "הישגי" ההצבעה מצד לצד.

 

אברהם נתנזון, מזכיר הקיבוץ, היה מעדיף ש"אי-ההבנה" הזו תוכרע בכלים הדמוקרטיים של שובל. יומיים אחרי ההצבעה, הוא אומר, לאחר שנבדקה הסוגיה ביתר דקדקנות, הוכרה חברותו של צ'. כשהוצגו הנסיבות והתקלות בפני בית המשפט, הציע זה לבצע הצבעה חוזרת - במהלך שני סופי שבוע. ערב ההצבעה, הביע נתנזון אופטימיות זהירה: "לתקוע שינוי בגלל כמה עשיריות האחוז נראה לנו ממש לא בסדר", אמר והמשיך להדגיש כי "צ' פשוט לא היה ברשימת זכאי ההצבעה, ולכן לא התייחסה ועדת הקלפי לקולו בזמן הספירה". לעו"ד פלג, המנהל את המאבק המשפטי של מורטון נגד הקיבוץ, גרסה שונה מעט: בידיו, הוא טוען, מכתב ממזכיר ועדת הקלפי למי מחברי הקיבוץ, בו נאמר במפורש כי מזכיר הקיבוץ הורה לו בדיעבד להוציא את הפתק בשמו של צ', וכי הוא לא יכול היה לפעול בניגוד לעמדתו.

 

בסוף השבוע הזה תימשך ההצבעה וביום ראשון ייספרו הקולות. גם אם תאושר ההצעה, על-פי החלטה מוקדמת של בית המשפט יכנס לתוקף צו מניעה זמני, האוסר על הפעלת התוכנית עד להחלטה אחרת של בית המשפט.

  


קיבוץ שובל

קבוצת-שילר

אריק בשן

 

אפשר לחלק את המענק

 

בחודש מארס השנה פרצה סערה בקבוצת-שילר. 19 חברים חשו נפגעים מההחלטה לחלק כספים לקבוצת בנים שהוריהם נפטרו לפני "היום הקובע" לתהליך השינוי בקיבוץ, וביקשו צו מניעה מבית המשפט המחוזי בתל-אביב. הצו הוסר בערב פסח, לא בלי הערת השופטת בתיק, כי הסיכויים להצלחת התביעה אינם גבוהים במיוחד.

 

ההסדר, שהושג במסגרת רחבה יותר של החלטות לקראת הליך השינוי בקיבוץ, הבטיח מענק מיוחד במסגרת חתירה לשוויון בין חברי קיבוץ שהוריהם נפטרו אחרי קבלת ההחלטה, לאלה שהוריהם נפטרו לפניה. העותרים פנו לבית המשפט באמצעות עו"ד רן ליבנה ("ליבנה, זליגמן ושות'"), בטענה כי בהחלטה יש משום אפליה כלפיהם, ושהיא מנוגדת לעקרון החלוקה השווה לכלל החברים בהתאם לתקנון הקיבוץ. העותרים לא חסכו שבטם גם מצורת ניהול הדיון, ממנהלי הדיון, מתוצאות ההצבעה ברוב רגיל וכו'. הקיבוץ, באמצעות עו"ד דוד וינשטיין ("ליפא מאיר ושות'"), טען כי אין בהחלטה משום קיפוח או אפליה, שהיא דווקא באה לתקן אי-שוויון שנותר עקב חלוקת מענק העזיבה לחברים בני קיבוץ בגין הוריהם שהלכו לעולמם זמן קצר אחרי קבלת ההחלטה, ובכלל - שיש להותיר מקום בסוגיה זו לשיקול דעת האסיפה, שהביעה את עמדתה ברוב.

 

השופטת המחוזית, רות רונן, סבורה כי שיקולי הצדדים הוצגו בצורה ראויה וכי אין בידי בית המשפט לקבוע מהי הדרך המוצדקת ולהתערב בהחלטות אסיפת הקיבוץ. ביטול צו המניעה, קבעה אז, לא יגרום לנזק בלתי-הפיך לפי גישת התובעים, משום שמדובר רק בחלק מהמענק, ואם יחליט בית המשפט לבטלו בסופו של ההליך, ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

 

בינתיים הוחלט בקבוצת-שילר להמתין ולראות לאן הדברים מתגלגלים. עד אז אינם מפעילים את התקנון. "הסרת צו המניעה פתחה בפנינו את כל האפשרויות", אומר פיני ברקן, מזכיר הקיבוץ, "בינתיים לא קורה שום דבר. אנחנו מתארגנים. אם לא ישתנו התנאים - לקראת סוף השנה נפעיל, כנראה, את התקנון".

 


קבוצת שילר
קיבוץ מסדה

מסדה

אריק בשן

 

קרן ההשתלמות שוב בבית המשפט

 

ליגאל חן (70) - הבן הראשון של מסדה - חשבון ארוך עם קיבוצו. למרות שהכול בקיבוץ מופרט מזה שנים מספר, טוען חן בתוקף, כי כספי קרן ההשתלמות של עובדי החוץ, לפחות עד ליום שינוי אורחות החיים, שייכים לקופת הקיבוץ.

 

פעם אחר פעם פנה למוסדות קיבוצו וביקש כי יקיימו דיון בסוגיה ויקבלו החלטות מחייבות, אבל נענה, לדבריו, בשלילה. לא שאין חברים המצדיקים את מאבקו, אמר, אבל המזכירות, לדבריו, מסרבת בעקשנות להיכנס לתחום הטעון הזה. לפני כמה חודשים, באמצעות עו"ד אברהם רוטשילד, פנה חן לבית משפט השלום בטבריה. הקיבוץ, לדבריו, פעל לבחינת טענותיו של חן המפורטות בכתב התביעה, אלא ששכח להגיש כתב הגנה לבית המשפט במועד...

 

באין כתב הגנה, פסקה הרשמת נסרין בשארה, בהליך מזורז, לפני כשלושה חודשים, שיש לקבל את מכלול טענותיו של חן ולראותו כפנסיונר עובד, הזכאי לקבל ממסדה השלמה של רשת ביטחון. לכן, על הקיבוץ לשלם לו את כל ההפרשים המצטברים בגין רשת ביטחון מאז מארס 2003, וקביעה נוספת, המשמעותית ביותר - על-פי בקשת חן מחויב הקיבוץ לדאוג לכך שכל חבריו העובדים בחוץ ימסרו לידיו את כספי קרן ההשתלמות.

 

לנוכח הפסיקה המפתיעה התעשת הקיבוץ במהירות והגיש, באמצעות באת כוחו עו"ד מירב ניב ("בלטר, גוט, אלוני"), בקשה לביטול פסק הדין. לטענת הקיבוץ, יש בבקשה תשובות טובות לתביעת חן, שמסיבות טכניות לא באו לידי ביטוי עד כה. הקיבוץ טוען שבנושא קרן ההשתלמות קיבל החלטות כבר בעבר, לפיהן חלק העובד בהפרשות לקרן שייך לקיבוץ, ולכן חויבו חברים בהשבת הכספים האלה לקיבוץ. למעשה, טוען הקיבוץ, אין עילה לתביעת חן. אי-אפשר לאמץ החלטות של קיבוצים אחרים, כתביעתו. כל קיבוץ סוברני לקבל החלטה, בתחומים השונים, העומדת בפני עצמה. אלא שחן ממשיך לטעון בתוקף: אין החלטה מחייבת, וגם אם כן - היא אינה מתבצעת בפועל. עתה ממתינים הצדדים לראות מה יעלה בגורל התיק במהלך השנה הקרובה. יהיה מעניין.


קיבוץ, מושב

אריק בשן

 

מתקדמים, אבל לאט

 

ועדה ממשלתית, על-פי ההגדרה, באה לפתור בעיות ולהנחות את הרשויות המבצעות לעשות מעשה. ככה, פשוט. אלא שברוב המקרים ברור מתי הוועדה יוצאת לדרך, אך קשה מאוד לנחש מתי תסתיים עבודתה, אם בכלל. גורל כזה הוא גם מנת חלקה של הוועדה הבינמשרדית לבחינת התנאים לשינוי סיווג קיבוצים ומושבים שיתופיים למושב עובדים או ליישוב קהילתי, שבראשה יושב יועץ ראש הממשלה לענייני התיישבות, עוזי קרן (עין-גב).

 

תמצית הפרקים הקודמים: את המהלך יזמו ראש הממשלה דאז, אריק שרון ושרת החקלאות ציפי ליבני. הוועדה אומנם הוקמה בזריזות ראויה, אך עד מהרה נתגלעו בדיוניה חילוקי דעות כבדים באשר להקלות שיש לתת לחפצים בשינוי הסיווג בהתיישבות העובדת. עברה שנה ועוד שנה, הפקידים התקוטטו ביניהם, התנועה הקיבוצית לא ממש הושיטה יד מחבקת, וההמלצות התעכבו שוב ושוב. לפני כשמונה חודשים, כבר לאחר ששרון "נרדם", נדמה היה כי התוכנית עומדת לקראת אישורה בממשלה. בוועדה הושגה הסכמה עקרונית לגבי שני מסלולים: המהיר יותר, שינוי סיווג ליישוב קהילתי, שאינו מעורר בעיה אצל גורמי המערכת משום שמדובר ביישוב ש"מחזיר ציוד" למדינה - את כל קרקעותיו. המסלול השני, שינוי למושב עובדים, שמשמעותו חלוקה מחדש של הקרקע - דרש מאמץ רב מצד חברי הוועדה עד שהגיעו לאיזושהי הסכמה לפישוט ההליך ולקיצור הביורוקרטיה.

 

כבר אחרי שהגיעה התוכנית למזכירות הממשלה, בפברואר השנה, מיהרו מזכירי התנועה הקיבוצית לשגר לאולמרט, אז מ"מ ראש הממשלה, בקשה נוספת לפסק זמן. הם רצו לבחון את השלכות ההצעה, ולדבריהם לא היה זה הזמן הנאות, ערב הבחירות לכנסת, לסגור עניין. אולמרט נענה לבקשתם, הכנסת נבחרה, גם הממשלה. המלחמה דחתה בעוד חודשיים את האפשרות לדיון בתוכנית - ורק עכשיו, אומר קרן, הוא חוזר עם אותו מסמך למזכירות הממשלה. "אני מקווה", הוא אומר, "שהפעם לא ישימו מזכירי התנועות רגליים לתוכנית ויקבלו את המהות האומרת כי קיבוצי הפריפריה, אם ירצו לשנות את סיווגם, לא יצטרכו לשלם דמי הסכמה (למינהל), בשונה מקיבוצי המרכז".

 

בשוטף, אומר קרן, כבר הספיקה הוועדה שבראשותו לסייע באופן פרטני לכמה יישובים שיתופיים להסתווג כמושב עובדים: מבקיעים, יד-חנה ואמציה, שקלטו את מפוני ההתכנסות, ולבן-עמי - יישוב בעל מבנה ייחודי - שקיבל שינוי סיווג בהסכמה כללית מצד חברי הוועדה. הקיבוצים הבאים בתור - איילת-השחר ובית-העמק (שאישר לאחרונה בקלפי את שינוי הסיווג) - כבר עברו את ועדת הפרוגרמות, אבל, לדברי קרן, מתעוררות לגביהם התנגדויות בוועדה, ולשם כך נחוצה החלטת הממשלה.


משמרות

אריק בשן

 

תקנון חדש וייחודי

 

בשנה שעברה נדמה היה כי מתקרב קצו של קיבוץ בישראל - משמרות. רשם האגודות נטה לאמץ המלצות חוקריו למנות "מפרק-מפעיל" לקיבוץ הוותיק והמיוסר, אלא שבלחצם של מזכירי התנועה נעתר למנות "משקם מפעיל", משהו שאפילו לא כתוב בספר החוקים. ה"משקם" - הנהלת הקיבוץ, מלווה באנשי מקצוע חיצוניים, בנציגי גרנות ובוועדת היגוי של 22 חברים - נחלצה למאמץ אחרון: ניסוח תקנון חדש וייחודי שיבטא את המציאות המורכבת של משמרות.

 

התקנון עמד ערב אישורו, אלא שאז חשו נציגי קבוצת הגמלאים שלא הכול סגור; שסעיפים ניתנים לפרשנויות ושהם, הפנסיונרים, עלולים להיוותר ללא ערבויות שיבטיחו את עתידם. הם פנו לבית המשפט, באמצעות משרדה של עו"ד אורנה לין, וביקשו סעד "למניעת פגיעה קשה ובלתי-הפיכה" בזכויותיהם לפנסיה חודשית. הייתה זו פנייתם השנייה בתוך שנה בסוגיה זו לבית המשפט, שהפעם התבקש למנוע, ברגע האחרון, הצבעה בקלפי - כל עוד לא ייקבעו המקורות והבטוחות לתשלום הפנסיה.

 

בינואר השנה דחה בית המשפט את בקשתם למנוע קיום אסיפת חברים, אבל ביקש מהנהלת הקיבוץ שלא לקבוע בשלב הזה מועד לקלפי. כעבור זמן, הגיע התקנון בכל זאת לאישור החברים בקלפי, אבל לא הצליח לעבור את הסף של 75%, כנדרש. רשם האגודות עשה שימוש בסמכותו ואישר להנהלת הקיבוץ לבצע הצבעה נוספת, בה נדרש רוב של 66% בלבד. באוגוסט השנה נערכה ההצבעה החוזרת והתקנון אושר ברוב של 91% מכלל המצביעים. מקרב חברי הקיבוץ תמכו בו 78 חברים (חסרו שלושה קולות ל-75% מכלל הזכאים להצביע). אין ספק שאישורו של תקנון רדיקלי כל-כך על-ידי הרשם והתנועה הקיבוצית מהווה פריצת דרך: הוא מעניק היתר לקיבוץ לחלק משכורות לחבריו; מאפשר פערי השתכרות ללא הגבלה; מתחייב להסדר בטוחות לפנסיונרים, לפיו יעביר הקיבוץ את כל זכויותיו מתאגידים ונכסים שבאחזקתו למנגנון נאמנות שיבטיח פנסיה לגמלאיו; מטפל בשיוך דירות ובקליטת בנים ייחודית שמתבססת על כך שלכל חבר בקיבוץ זכאות לבניית יחידת דיור נוספת, בה יוכל לשכן בן/בת אחד/ת מילדיו בשטח המגורים של הקיבוץ, ועוד ועוד.

 

מה יקרה בעתיד? קשה לדעת. הוועד הממונה סיים, למעשה, את דרכו בניהול משמרות. עתה על התנועה הקיבוצית והרשם לקבל החלטות, כשבמשרד הרשם טרם שכחו את ההמלצה למינוי "מפרק מפעיל". כלומר, אין זה מן הנמנע שבשנה הבאה, לאחר סיום הייצוב, עשוי משמרות להיהפך למשהו אחר, שאינו קיבוץ.

 


קיבוץ משמרות

מיצר

אריק בשן

 

המאבק על העתיד נמשך

 

פעמיים בשנה החולפת נדרש רשם האגודות למכתבים חריפים מצד חברי מיצר, קיבוץ זעיר ברמת הגולן, המונה לא יותר מ-18 חברים. בתחילתה קיבל חלק מטענות קבוצת חברים, לפיהן המערכת התנועתית ושלוחתה, הוועד הממונה, אינם נותנים לחברים פתחון פה סביר בענייני הקיבוץ, רודים בהם ומקצצים את תקציביהם אל מתחת ל"קו האדום". הרשם ציווה להחליף את הרכב הוועד ולצרף אליו שניים מחברי הקיבוץ. אבל גם ההרכב החדש לא נותר "יבש" לאורך זמן. אחד מחברי הוועד המקומיים, גולן דדון, זרק את המפתחות על השולחן, תוך שהוא מאשים את חברי הוועד החיצוניים, במיוחד את היו"ר דניאל יופה ואת עמיקם אסם, בקביעת סדר יום שאינו רואה את טובת חברי הקיבוץ, בזלזול כלפיהם, בהתנשאות ובניסיון לכפות עליהם תוכנית מניפולטיבית למילוי השורות המדולדלות של החברים ב"כוחות משימתיים" (למשל בוגרי תנועות נוער), מה שעלול לסכל את תוכנית הרוב במיצר - לבחור ב"אופציה המושבית" כפתרון קבע לגידול דמוגראפי ולרווחה כלכלית.

 

טענותיו של דדון, כמו גם של חלק מחברי הקיבוץ, הועלו במכתב נוסף אל רשם האגודות. הפעם הייתה תשובת המשרד, בספטמבר השנה, הרבה פחות נוחה לקבוצת "המורדים". בעקבות תגובת הוועד הממונה למכתבם, קובע מנהל תחום הפיקוח במשרד הרשם, אילן רונן, כי הוא מאשר את המשך פעילות הוועד הממונה כפי שהיא ודוחה את טענות קבוצת החברים. על בסיס זה, מסביר עמיקם אסם, חבר הוועד ומנהל המטה לצמיחה דמוגרפית בתנועה הקיבוצית, ממשיך הוועד הממונה של מיצר בבדיקה אינטנסיבית למציאת פתרון להרחבת אוכלוסיית החברים בהקדם. "לאחרונה העברנו לידיעת החברים שהנוער-העובד הביע את רצונו לחזק את מיצר ובודק אפשרות לגייס קבוצה שיתופית", אומר אסם. "המטרה היא לכנס אסיפת חברים לשיחה בעניין, כאשר תהיה לנו תוכנית קונקרטית".

 

ולא מדובר רק במיצר. בתנועה הקיבוצית ערים לאי-הנחת שמביע רשם האגודות, כמו גם רשויות מדינה אחרות, מהמשך קיומם הסטטי של קיבוצים זעירים, שאינם מצליחים להתרומם למרות המאמצים המושקעים בהם. בערב ראש השנה הצהירו מזכירי התנועה כי יפעלו במהלך שלוש עד חמש שנים כדי להגיע למצב בו אוכלוסיית הקיבוצים האלה תוכפל, לפחות. הכרזות מסוג זה, יש לציין, מעולם לא חסרו. השגת היעד - זה כבר נושא למעקב נוסף.

 


קיבוץ מיצר

 


מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים