ההרחבה במרכז - במושב בן עמי מברכים על שכונת ההרחבה במרכז המושב



 

 

ההרחבה במרכז

עודד שלומות


לאחר כעשור של אסיפות, דיונים, בירוקרטיה ובנייה, מברכים על המוגמר במושב בן עמי שבגליל המערבי ואפילו מפנטזים על הרחבה נוספת. שכונה שנבנתה במרכז היישוב ומחדשת אותו

 

"תסתכל על כמות הילדים בגן המשחקים", הצביע לעברם בגאווה בובי שפירו (66), מיוזמי הרחבת מושב בן עמי שבגליל המערבי. "לפני חמש שנים האזור הזה היה שומם ונראה יותר כמו בית זקנים. ההרחבה הביאה צעירים והכניסה למושב חיים חדשים. זה היה פרויקט מורכב ובעל השלכות חברתיות, דמוגרפיות וכלכליות, שעבר באופן מוצלח וכמעט ללא חריקות. כמעט כל בתי ההרחבה כבר בנויים ומאוכלסים, והבתים שעמדו למכירה נחטפו במהירות".

 

לדברי מיכל בן-יעקב (33), העובדת במזכירות המושב, מדי יום היא מקבלת טלפונים של כאלו המתעניינים ברכישת בתים בהרחבה או נחלות במושב. "אנחנו נחשבים למושב ברמה גבוהה", היא אומרת. "מקום שקט, אבל סמוך לנהריה. גם הקרבה לבית החולים, מהווה יתרון. אנשים שמבקרים אצלנו גם מאוד מתרשמים מהטיפוח החיצוני של המקום, בעיקר לאחר שההרחבה הושלמה".

 

אכן, הנוי והשילוט בכניסה למושב בן עמי מטופחים ומסודרים. רק הצומת על הכביש הראשי עדיין מסוכן לתושבים. שטחי-חקלאות מעבר לכביש, והם מתריעים כי עד שהמעבר לא יגבה קורבנות בנפש, איש לא יתעורר.

 

בכל אופן, במידה וצלחתם בשלום ובזהירות את הצומת, הגעתם לחלקת אלוהים הקטנה. בעזרת תקציבי המועצה האזורית וחמ"ת (החברה הממשלתית לתיירות) הוכרז בן עמי כ"כפר תיירות", והתושבים מלאי שבחים לפעילות משרד התיירות ובעיקר לחנה קורן, מנהלת האגף לתיירות כפרית. תוך זמן קצר גם יגבהו העצים החדשים שניטעו בצדי הדרכים וברחובות ההרחבה ואולי ערך הבתים עוד יעלה אתם מעלה מעלה.

 

ליווי צמוד

 

מושב בן עמי, על-שם בן עמי פכטר, מג"ד בחטיבת כרמלי שנפל בשיירת יחיעם, הוקם בשנת 1949 על-ידי קבוצה של חיילים משוחררים. המקום היה מיועד ל-130 משפחות, אולם לא רבים הצליחו באותם ימים להיאחז בקרקע והוא התייצב על 65 נחלות "כפולות" מאוישות. "למרות הקרבה לעיר, כל השנים היינו מבוססים על חקלאות, בעיקר גידול אבוקדו", מספר מוטק'ה הידוקובסקי (78), שכיהן שנים רבות כמזכיר ומרכז משק. "בשנת 1995 התחלנו לשמוע שהתנועה יוזמת הרחבות. לנו זה היה דבר מוזר, כי עוד לא היו הרחבות בגליל. בובי שפירו, שהיה יו"ר הוועד, ארגן לנו טיול למושב גאליה בדרום, לראות הרחבה. בהמשך ערכנו עוד כמה סיורים לאזור חוף הכרמל והתחלנו לצאת מהבועה שלנו, לראות דברים אחרים וללמוד הרבה על אפשרויות ההרחבה ופרנסות חלופיות".

 

שפירו נהנה מהקרדיט, ומוסיף שבאותם סיורים ראו לפתע מושבים עם עסקים קטנים, סוסים, תיירות, מחסנים ובתי אריזה, וגם לדבר זה הייתה השפעה מכרעת על החברים. כמו כן, נוצר קשר עם יעקב מאור, בעל משרד לתכנון שהיה מומחה להרחבות, בשל הידע שצבר כעובד לשעבר במשרד הפנים ובשל קשריו הטובים בכל המשרדים הנוגעים לדבר.

 

הרחבות יכולות להיות מסובכות: המושב והחברים חייבים להיות נקיים מחובות ושעבודים (המשקם, חוק גל), יש להסדיר את הזכויות על הנחלות ואת רישומם, צריך להגיע להסכמות על מיקום ההרחבה ועל התקנון, יש לקבוע מנגנונים להגרלת המגרשים ועוד ועוד. בנוסף ליעקב מאור, נעזרו בבן עמי גם ברו"ח בועז מקלר ובעו"ד עודד שמעון. "הליווי הצמוד של אנשי המקצוע היה מצוין וחסך המון בעיות", אומר הידוקובסקי. "הייתה גם תקופה שהקפדנו, בעיקר בובי ואנוכי, לנסוע כל שבועיים ולעשות 'סיבוב' במינהל מקרקעי ישראל, בסוכנות, במשרדי החקלאות והשיכון, בתנועת המושבים ובמס הכנסה. היה חשוב לשמור על קשר עם כולם, כי הבירוקרטיה סבוכה. היו תקופות שהקדשנו להרחבה יותר מאשר למשק ולמשפחה. במקביל ניהלנו גם פרויקט של רישום הנחלות ב'טאבו', ולמיטב ידיעתי אנחנו המושב הראשון והיחידי שהצליח לסיים את המלאכה כמעט לכל הנחלות. גם העובדה שסגרנו עוד קודם את כל החובות למשקם, ואחרי מאבק הצלחנו להיכלל ב'קו העימות', הכשירו את הקרקע להקמת ההרחבה".

 

היום, אחרי שנפלו טילים בחיפה ובחדרה (גם בבן עמי נפלו טילים רבים, אך איש לא נפגע!), זה נשמע מוזר להזכיר כי בעבר קבעה הממשלה כי "קו העימות" יעברו בדיוק 9 ק"מ בקו אווירי מהגבול. מרכז בן עמי, מה לעשות, נמצא קצת יותר רחוק והיישוב הוצא מ"קו העימות" (לטענת חברי בן עמי, הדבר נעשה מנקמנות פוליטית של ממשלת הליכוד). לאחר הפגנות סוערות ולחצים "הוחזר" המושב ל"קו העימות", ולדבר יש השלכות כבדות במחירי הקרקע לפיתוח ובהטבות מס.

 

בבן עמי אומרים שלולא נפתרה סוגיית "קו העימות", בספק אם ההרחבה הייתה יוצאת לדרך.

 

לא ל"שיכונים"

 

"בבן עמי יש מסורת מפוארת של דמוקרטיה ושקיפות", אומר אילן יוספוביץ' (48), יו"ר ועד המושב (בן ממשיך בנחלת הוריו). "כל החלטה עקרונית הובאה לאסיפה, שהייתה מלאה מפה לפה. הצלחנו לאתר משבצת ציבורית במרכז המושב לצרכי ההרחבה. היה לכך יתרון משום שכמעט ולא היינו צריכים לקחת שטח מחברים ולהתחיל להתחשבן ולהתקזז עליו, כך שהיום ההרחבה היא חלק אינטגראלי מהיישוב ולא איזה 'שכונה' רחוקה ומבודדת מעבר לכביש, כפי שחלק הציעו. בשטח האמור היו לנו כמה מבני ציבור, מגרש כדורגל, אנדרטה שהעברנו וחורשה יפה שנאלצנו לעקור.

 

המיקום המרכזי חשוב ביותר, משום שהמשמעות העיקרית של ההרחבה היא הדם החברתי החדש שהמושב קיבל. לפני ההרחבה הגן נסגר מחוסר ילדים ודמינו ל'מושב זקנים'. היום הגן מלא לגמרי ואנחנו לקראת הקמת מבנה נוסף. ניתן להגיד כי השילוב של ההרחבה, התיירות והעסקים החדשים - הכניסו רוח חדשה, צעירה ותוססת למושב, מבלי לפגוע בוותיקים, שלהם זכויות רבות".

 

במושבים רבים אחת הבעיות של ההרחבות נוגעת לזכויות, או לחוסר הזכויות של משקי העזר או ה"משקים המקצועיים". בבן עמי ארבעה "בעלי מקצוע" - רופא, אחות, שוטר ובית של משפחה שוויתרה בעבר על המשק. משפחות אלו, שלא נכללו בהרחבה, קיבלו "פיצוי" בדמות אפשרות להגדיל את שטח המגרש וזכויות לבנייה נוספת בתוכו. המושב גם הקים "ועדת הרחבה" קבועה שפעלה לאורך השנים לצד הוועדים שהתחלפו מדי פעם. כך נוצרה המשכיות, לצד הדינמיות של הוועדים. חברים רבים היו שותפים למהלך ואולי כדאי להזכיר גם את עמית בר-און ונתן לכוביצר שנרתמו לנושא.

 

"באופן עקרוני ההרחבה הייתה מיועדת לבני המושב שאינם 'בנים ממשיכים'", מסביר שפירו, ששתי בנותיו חיות במושב (בנחלה ובהרחבה). "בתחילת הדרך המינהל לא הסכים שבעלי זכויות ימכרו את המגרשים החוצה, אלא רק אפשרו להעביר בתוך המשפחה ללא תמורה. היו משפחות שהתקשו לגייס את הסכום לבנייה, ולאחר כמה שנים התרצה המינהל והסכים למכירה החוצה, אלא שבמיסוי, שבח והשבחה, מלא. היה לנו חשוב מאוד לאפשר לכל אחד לבנות לבד, ושההרחבה לא תיראה 'שיכון', כמו בסין. אומנם כ-12 משפחות התארגנו לבנייה מרוכזת, אבל יכלו לבחור בין כמה דגמים, וההרחבה מאוד מגוונת מבחינה ארכיטקטונית". בהרחבה 65 יחידות, על מגרשים בני 540-500 מ"ר.

 

בדיקה גרפולוגית

 

תושבי ההרחבה מתחלקים בערך לשלושה שלישים: בני המושב, רוכשי מגרשים/בתים מבחוץ ואלו החיים בשכירות (לרוב לתקופות ארוכות). לדברי יוספוביץ', עם סיום הבנייה הפיזית, רואה המושב חשיבות עליונה בבניית הקהילה מתוך שותפות ושוויון ואף נעזר ביועץ ארגני לפיתוח הקהילה. תושבי ההרחבה גם יושבים בוועדות השונות ודעתם נשמעת. לפי שעה מכהן בבן עמי ועד האגודה (המייצג רק את בעלי הנחלות) המתפקד גם כוועד המוניציפאלי (השייך לכל התושבים), וזאת עד לבחירות שיערכו בשנה הבאה. אחת הסיבות להעסקת מיכל בן יעקב (תושבת ההרחבה), במזכירות היישוב, נועדה כדי שתהיה פה לתושבים החדשים. היא גם משתתפת בכל ישיבות הוועד, הפתוחות לכל התושבים, ותיקים כחדשים.

 

"רוב תושבי ההרחבה, בין אם בני המקום או כאלו שהגיע מבחוץ, הם משפחות עם ילדים, ומטבע הדברים נוצרו בינינו הכרויות וחברויות, ובימים הקרובים תושבי הרחוב שלי אפילו יזמו מפגש חברתי פנימי", אומרת בן יעקב. "לצעירים יש גם אג'נדה של עוד חוגים לילדים ורצון חזק להקים בריכת שחיה ומגרש כדורגל. המושב מארגן פעילות קהילתית, חגים וטקסים ותושבי ההרחבה מגלים מעורבות ואף חברים בוועדות".

 

כדי להתקבל להרחבה היו צריכים המועמדים לעבור ראיון, להציג תעודת יושר ולעבור בדיקה גרפולוגית. בני המקום, אגב, לא נדרשו לבדיקה הגרפולוגית וכולם "התקבלו". מבין החדשים, היו בודדים ש"נדחו". תושבי ההרחבה גם התבקשו לחתום, כי הם מבינים שמדובר במושב חקלאי ובריח של ענפי בעלי החיים ובקולות הטרקטורים.

 

יניב וטלי דה קסטרו הגיעו להרחבת בן עמי לפני כשנתיים וחצי. הוא יליד עכו והיא מנהריה. לאחר שהתגוררו במספר מקומות במרכז ובצפון, חיפשו איכות חיים וחינוך טוב לשני ילדיהם (6 ו-3 וחצי). דרך קשרים אישיים הם הגיעו למושב ומרגישים מצוין. "חשובה לנו מאוד הקהילה והמעורבות", אומר דה קסטרו. "לפני כן גרנו בשכונה נחמדה בנהריה, אבל ללא תחושת שיתוף ומעורבות. אם משהו חשוב לי, למשל הניקיון, לא היה למי לפנות ועם מי לדבר. כאן אני חבר בוועדות קהילה וקליטה ומרגיש מעורב, למרות שאני מכיר אולי רבע מכל התושבים. במשך הזמן מכירים עוד ועוד וזה נחמד. למשל, הייתה חגיגת פורים משותפת, שחלק מההרחבה לא הגיע אליה, כי לא חש 'שייך'. אבל אחרי ששמעו שהיה מצוין, התחילו לבוא לאירועים אחרים. צריך את הזמן לבנות את הקשרים, ואני בטוח שתקום כאן קהילה לתפארת".









עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים