אבנים עם כל הלב

אריק בשן


מחצבות כפר גלעדי

העסקה המרשימה (100 מיליון דולר!) שנחתמה לאחרונה בין "מחצבות כפר-גלעדי" ל"אבן קיסר" של שדות-ים אינה רק קשר כלכלי * משתלב בה גם סיפורו האישי של "שושבין" העסקה - פרופסור יורם קרול משפיים, שכבר שלוש שנים מתמודד עם החשדות לגבי מעורבותו ב"פרשה" בקיבוצו * והוא גם בן כפר-גלעדי והיה שותף לניהול שדות-ים בשנות המשבר * מעגלי עסקים

 

עבור "מחצבות כפר-גלעדי" העסקה עם "אבן קיסר" של שדות-ים עתידה להיות הגדולה שידעה מעולם. אולי, אומרים שם, זו אחת העסקאות הגדולות ביותר שידע המגזר הקיבוצי מעודו. כאן, בכפר-גלעדי, מעריכים את היקפה במהלך שמונה השנים הראשונות ב-100 מיליון דולר, בין 10 ל-15 מיליון דולר לשנה, ולא מוצאים שום סיבה מדוע היחסים העסקיים האלה לא יימשכו גם לאחר מכן. בקרב המחותנים משדות-ים, ההערכות קצת יותר זהירות: "עסקת ספק-לקוח די גדולה", אומרים שם, "אין סיבה להציג אותה כגרנדיוזית".

 

הכול, כך נראה, עניין של הגדרות, פרופורציות ונקודות מוצא שונות. לשני הצדדים מפעלים בתחום המחצבים וחומרי בניין. אבן-קיסר, יצרן צעיר יחסית של משטחי שיש סינתטי, עשה הרבה צרות בתחילת דרכו, בשנות השמונים - לא רק לבעליו, אלא גם לתנועה הקיבוצית כולה. היום הוא דוהר קדימה, משדרג את מחזורו באופן קבוע בעשרות אחוזים וצפוי לסגור את השנה עם מכירות של 450 מיליון ש"ח.

 

מחצבות כפר-גלעדי היה פעם מהמפעלים הבולטים במגזר הקיבוצי. היום הוא לא יותר מבינוני, עם מחזור של 100 מיליון ש"ח בשנה. רעיון שיתוף הפעולה, שנבדק ביסודיות מאחורי הקלעים במהלך שלוש שנים, הבשיל רק לפני כחודשיים, והוא אחד מאותם רעיונות עסקיים שהצדדים שואלים עצמם בדיעבד "איך לא חשבנו על זה קודם": המחצבות ייקחו על עצמן, בהדרגה, את האחריות הבלעדית על הספקת מרבית חומרי הגלם עבור אבן-קיסר. הם ייבאו, יגרסו, יטחנו ויעבדו את אבן הקוורץ, המהווה כמעט 90% מהמוצר המוגמר של משטחי השיש, המבוקשים כל כך בשוק המקומי והעולמי. מכאן, בעקבות קריאה טלפונית, יספקו - בצובר אינסטנט, במכליות ענק - את החומרים המעובדים ישירות לסילו'ס של אבן-קיסר בשני אתרי הייצור שלו: שדות-ים ופארק בר-לב שבגליל.

 

הימים הקשים ההם

 

העסקה המרשימה הזו אינה רק קשר כלכלי אינטרסנטי, חשוב ככל שיהיה. משתלב בה גם סיפור אישי טעון של מי שנחשב ל"שף" המעדן הזה, המלווה אותו מחבלי לידתו - פרופסור יורם קרול, חבר שפיים. אולי יד הגורל בכך שהורתה של העסקה דווקא בימים היותר מעוננים בחייו של פרופ' קרול - התפוצצות "פרשת שפיים" במאי 2003, בה הוא מעורב, לכאורה, במישרין או בעקיפין, תלוי את מי שואלים.

 

פרשת שפיים, למי שהספיק לשכוח, באה בעקבות חשדות להעלמת כספים לכאורה בהיקף של מיליוני ש"ח על-ידי מי שהיה חבר שפיים, יהודה דורון, בסיוע לכאורה של "אנשי סודו", גם הם חברי הקיבוץ, וביניהם פרופ' קרול. "בין הטלפונים הרבים שקיבלתי לאחר התפוצצות הפרשה - מגופים, מקיבוצים ומחברים שעמם הייתי קשור לאורך הדרך", מספר פרופ' קרול, "היה גם טלפון מאהוביה לוצקי, מנכ"ל אבן-קיסר, שרצה גם הוא לשאול, לחזק ולתמוך". השיחה הטלפונית הזאת, מעיד קרול, הביאה מאוחר יותר למפגש אישי בין השניים, בו פרש קרול את עמדתו בקשר לאותה פרשה מדממת. בהמשך, דווקא אז, צצה לראשונה האפשרות לשיתוף פעולה עסקי בין שדות-ים לכפר-גלעדי. פרופ' קרול היה לשושבין המרכזי בהתפתחויות.

 

הקשר בין קרול ושדות-ים, ממש כמו הקשר בינו לבין כפר-גלעדי (לגביו נרחיב בהמשך), הנו רב-שנים. אל שדות-ים הגיע פרופ' קרול כבר לפני שנות דור. "ליוויתי את שדות-ים משנת 1987 ועד 1997 כיועץ פיננסי, כדירקטור באבן-קיסר וכיו"ר פעילות הנדל"ן של הקיבוץ, וכל זאת ללא תמורה", מדגיש קרול את ה"ללא-תמורה", רמז ל"אובססיה" שהוא מושך מאז אותה פרשה עגומה בשפיים.

 

קרול הוזעק אז לסייע לקיבוץ, שנקלע להסתבכות מהגדולות שידע המגזר הקיבוצי, בגין הקמת מפעל חדש ואנונימי בשם "אבן-קיסר". ההקמה הכושלת וה"רבי-געלט" של הקיבוץ התבטאו בחובות עתק של למעלה מ-300 מיליון ש"ח, במצב של חדלות פירעון חריפה. התנועה הקיבוצית ביקשה אז מהכלכלן קרול לעמוד בראש "צוות בירור" שהקימה לבדיקת ההסתבכות. לדו"ח שיצא לימים היו גם "שיניים": הוא לא היה חף ממסקנות אישיות חריפות נגד כמה וכמה מקברניטי שדות-ים דאז. יד המקרה היא, שממש בשבוע בו "נפלו השמים" בשפיים, הפרשה שבעטיה נפגש עם לוצקי, התפרסמה ב"הקיבוץ" כתבה רחבה על "סגירת המעגל" בין קרול לשדות-ים. במכתב אישי שכתב לחבר-לשעבר בשדות-ים, יהודה רותם, הצטער קרול פומבית על המסקנות שפורסמו דאז ופגעו בין השאר גם ברותם, שהיה אז מנכ"ל חברת "צים", לדבריו "שלא לצורך ולא בצדק". אותן מסקנות היו, ככל הנראה, גם הסיבה לכך שרותם, כמו אישים מרכזיים נוספים בשדות-ים, בחר שלא להמשיך ולחיות בקיבוץ. "זה נראה כמעט מופרך מבחינתי שממש ביום שבו אני מתנצל וסוגר מעגל בגין פרשה אחת, נפתחת פרשה אחרת שבה פוגעים בי, לטענתי, באופן כל כך קשה", מחייך קרול במרירות ומתקשה להסתיר את התרגשותו.

 

ובחזרה לעסקים. למרות כל הלחץ האישי גלשה, כאמור, שיחת לוצקי וקרול אל מעבר ל"פרשה החדשה". באופן טבעי החליפו עמדות באשר לבעיות השוטפות שטרדו את מנוחתם במפעלים שהם מובילים: לוצקי, כאמור, מנכ"ל-שותף באבן-קיסר, וקרול, יו"ר פעיל של מחצבות כפר-גלעדי. באותה שיחה שמע קרול, על-פי עדותו, מלוצקי על בעיית חומרי הגלם ההולכת ומחריפה של אבן-קיסר. "הרעיון הראשוני לשתף פעולה ריחף באוויר", אומר קרול, "אם כי לא היה לי ברור מראש שבכפר-גלעדי יוכלו לעמוד באתגר כזה. החלטנו להמשיך ולהתקדם בבדיקה". קרול העביר את המקל לקברניטי המחצבות. הבדיקה המעמיקה כללה את מקורות חומרי הגלם, את עלויות ההשקעה המתלוות להכנסת פרויקט ענק מסוג זה לפעילות ואת עלויות הייצור הנדרש.

 

קשר דם גלילי

 

אם הקשר עם שדות-ים היה והווה עסקי בעיקרו, עם כפר-גלעדי יש לקרול "קשר דם" של ממש. הוא בן הכפר הזה: נכד לחברי "השומר" אליעזר וחיה קרול ז"ל, שהיו ממייסדי כפר-גלעדי. את המעבר לשפיים עשתה משפחת קרול בשנת 1973. הקשרים עם האוניברסיטה העברית ומדרשת רופין, בהן עבד, חייבו את הכלכלן הצעיר לקיצורי דרך. אבל הקשר לשורשים הגליליים לא נקטע, גם לא הסיוע לקיבוץ מוצאו בפעילותו העסקית לאורך השנים. בכורח הנסיבות התחזק הקשר הזה לאחר מלחמת של"ג באמצע שנות השמונים. כפר-גלעדי נכנס אז למשבר כלכלי קשה במיוחד כתוצאה מהתהליכים האינפלציוניים, משבר שהקדים את הקריסה התנועתית שקרתה שנתיים מאוחר יותר. "בתיאום עם התנועה נשלחתי אז לסייע בחילוצו", אומר קרול, "ומאז, כבר 24 שנים ברציפות, נשארתי פחות או יותר 'תקוע' במחויבות שלי כלפיו. משנת 1997 אני משמש כיו"ר פעיל של דירקטוריון מחצבות כפר-גלעדי. כל זה נעשה בידיעת שפיים ובהסכמתו", מדגיש קרול שוב ושוב, ממשיך לאותת כי כל מה שעשה מאז היותו חבר בשפיים, לא "לביתו" עשה.

 

עכשיו, אגב, שקט יחסית בחזית שפיים. מעין "הפסקת אש". בין הצדדים הוסכם כי עו"ד אלי גולדשמידט (בעבר ח"כ וחבר דגניה א') יהיה המגשר שינסה לעצור את ההליכה במסלול המשפטי. אם לא יצליח - יחזרו כולם לבית המשפט במארס 2007. קרול, כך נדמה, מתקשה להתמודד עם צלקות הפרשה. השיחה האישית עמו גולשת לא-אחת מהסברים כלכליים מעמיקים למגננה מנומקת בענייני קיבוצו. גופו עדיין דואב את ניתוח הלב הפתוח שעבר - לטענתו, כתוצאה מהלחץ האישי הקשה אליו הוכנס שלא בטובתו.

 

הערבוב בין תחומי השיחה יוצר את הרושם שקרול "מחבק" את העסקה המורכבת לה הוא שותף, כעוגן של הצלחה, של יציאה מחודשת למרחב. לעיתים, כך ניתן להתרשם, הוא מבצע בה "האנשה" של ממש, וכאילו משדר שבכל מו"מ בין שני צדדים ניתן, אם באמת רוצים, להיפגש באמצע הדרך.

 

מסלול לעיבוד אבן קשה

 

את האינטרסים של שדות-ים וכפר-גלעדי הצליח קרול, כך נראה, להפגיש באמצע הדרך. כבר קרוב לעשר שנים מחפש אבן-קיסר אפשרויות לבצע את עיבוד חומר הגלם שלו בישראל. טכנולוגיית תעשיית השיש של אבן-קיסר שונה בתכלית מייצור שיש טבעי, שהוא אבן הנחתכת בטבע בגודל ובצורה לפי דרישות הצרכן, על הליקויים והיופי הטבעיים שבה. שיש קיסר אומנם יוצא מאבן דומה, אבל היא נטחנת עד דק ומודבקת בטכנולוגיה מסוימת כדי לייצר משטחים המפזרים את ליקויי האבן הטבעית ומעלים בכך את כושר עמידותו של המוצר הסופי. יתרונה הנוסף של טכנולוגיה כזו הוא ביכולתה להוסיף לחומר הטבעי הטחון פיגמנטים של צבע ולייצר ממנו טקסטורות שונות. הרבה מאוד משאבים נדרשו עד שמצאו באבן-קיסר את ה"מרשם" המנצח. בשיטה המקורית, על בסיס אבן גיר, התוצאות אכזבו והשוק הפנה עורף. הצעת המומחים לעבור לשימוש באבן הקוורץ הייתה, מסתבר, נקודת המפנה. מסיבות שונות לא יכול היה שדות-ים לקחת על עצמו בתחילת הדרך את עיבוד חומרי הגלם. המפעל נזקק לחומר ללא זיהום ולכן השתמש בעיקר מחומר המגיע מביקוע סלעים. בחיפושם הבלתי-נלאה אחר החומר המתאים הגיעו אנשי אבן-קיסר לקצווי עולם, לתורכיה, לברזיל, לספרד ועוד. עתה, לאור התפתחות המפעל, עם הגידול הדרמטי בתפוקות ודרישות האיכות, עיבוד האבן "קרוב לבית" הפך להכרחי.

 

הבעיות של אבן-קיסר היו, במהופך, גם של מחצבות כפר-גלעדי. לרשות המחצבות מערכות מרסקות, טוחנות ומעבדות אבן קשה, שעד היום התקשו למצות את הפוטנציאל שלהן. המחצבות "תקועות" באצבע הגליל, דבר המונע מהן להתפרס על פרויקטים שונים לאורכה ולרוחבה של הארץ. בשנות התשעים, כמו מרבית המפעלים הקשורים בבניין ובמחצבים, נדמה היה כי הגיעו ימים טובים יותר, אבל אחרי שנרגעה הארץ מקליטת העלייה הרוסית התברר כי הענף רווי והתחרותיות גבוהה. אם לא די בכך, במסגרת ההסדר שעשה הקיבוץ עם הבנקים "הועמסו" חובותיו על המפעל. כך, במקרה הטוב, מגדיר המנכ"ל, גדעון גלעדי, את ההישגים בשנים האחרונות, בלשון-המעטה, כ"מפעל שמצליח לא להפסיד".

 

את העסקה עם אבן-קיסר מקדמים, כאמור, בכפר-גלעדי כמוצאי שלל רב. מקדמת דנא חיפשו וקיוו למצוא מסלול לעיבוד אבן קשה. זאת הייתה גם הסיבה ליוזמתו של גרישה שנקמן, המייסד האגדי של המחצבות, שהקים כבר בשנות השבעים את מפעל המוזאיקה, על בסיס ידע של חברה שוודית, המתאים לגריסת קוורץ. בשנות השמונים נוספה למחצבות גם טכנולוגיה לטחינת אבן גיר. במסגרת המו"מ עם אבן-קיסר "גילו" בכפר-גלעדי כי תשתית זו מתאימה בחלקה לצרכים של השותף. השימוש בתשתית הטכנולוגית הקיימת של כפר-גלעדי, מסביר פרופ' קרול, צמצם את ההשקעה הבסיסית שדרשה הכניסה לפרויקט אבן-קיסר, מ-26 מיליון דולר ל-8 מיליון בלבד. "יש לכפר-גלעדי ניסיון בטחינה וגריסה, בניפוי אבן קשה במיוחד כמו בזלת", הוא אומר, "אין כל סיבה שלא נוכל להרחיב את הייצור ואפילו להבטיח למחצבות בעתיד פעילות רחבה יותר עם גורמים מעונינים נוספים".

 

כך, ערב ציון חג התשעים לעלייה על הקרקע, יש לכפר-גלעדי סיבות טובות לחגוג גם עסקית. גם בשדות-ים יודעים להעריך את הקשר החדש. ואילו פרופ' קרול, שליווה את קירוב הלבבות בין השניים, כנראה לא ממש יוצא ניזוק מחלקו "בשידוך" היוצא לאור באחת התקופות הקשות בחייו. "זה היה מו"מ ייחודי בין שני צדדים. מו"מ גלוי ושקוף, מופת של אמון. ראיתי הרבה עסקאות בימי חיי. דבר כזה לא ראיתי אף פעם", הוא מסכם, ואולי גם מקווה לעוד "מופת של אמון" במישור אחר.

 

עסקה בסלע

 

כמה פרטים על עסקת הענק, רגע לפני שסלעי הענק יעשו את דרכם לישראל

 

ההסכם בין כפר-גלעדי לשדות-ים, שנחתם בחודש יוני השנה, עומד לקרום עור וגידים כבר בחודשים הקרובים: בסמוך לכפר-גלעדי יתחילו להערים ולאגור סלעי ענק מיובאים מרחבי העולם. מדובר ביבוא אבן גלם בסדר גודל עצום, שתעבור כאן בתוך כשנה את העיבוד שעברה עד כה אצל ספקים בחו"ל: גריסה, ניפוי, טחינה עד לגודל מזערי של 60 מיקרון. האבקה הזאת תובטח, כאמור, ליצרן, בתהליך הרבה יותר קצר, הרבה יותר בטוח, וגם הפיקוח על טיבה יוכל להיות הרבה יותר צמוד.

 

מבחינת כפר-גלעדי מדובר בהשקעה אדירה של 50 מיליון ש"ח בהכשרת התשתית למיזם החדש. למרות השקעה בהיקף כזה - כך טרח מנכ"ל המחצבות, גדעון גלעדי, להסביר לחברי קיבוצו - טחינת אבנים הוא מוצר רווחי עשרת מונים מהתחומים האחרים בשוטף.

 

היום תופס מוצר זה רק כרבע מכלל הייצור במחצבות, אבל תרומתו בעודף המשקי של המפעל מתבטאת ב-50%. אם תצליח עסקת אבן-קיסר, עתיד התחום הזה לתפוס את הבכורה בתוך שנים ספורות, ולהוות 80% מהייצור. גלעדי הוסיף והסביר לחברים כי השינוי עשוי לסלול דרך ללבם של גורמים חרושתיים נוספים, שמעוניינים בחומר גרוס/טחון מקומי בלי להתעסק עם מכולות, אוניות, תקיעות בנמלים וביורוקרטיה. למרות הכול, לא מיהרו החברים, שבאו בהמוניהם לאסיפה בנושא, לברך על העסקה.

 

חברי כפר-גלעדי, קיבוץ שמצבו הכלכלי אינו משופר, הזדרזו לפני כשלוש שנים לשנות את אורחות חייהם. עכשיו, כשמדובר על השקעה כה כבדה, הם היססו להכניס יד לכיסם הפרטי והקיבוצי. בכלל, אין מדובר בתופעה יוצאת דופן, אומרים גורמים בתעשייה הקיבוצית. לא תמצא היום במגזר כאלה שמשקיעים בפרויקטים גדולים חדשים. במקרה הטוב מרחיבים מה שכבר קיים. בעבר, הם מוסיפים, היו ערבויות, קרנות משלימות בשפע. היום, כאשר ניגשים לבנקים מרכזיים, התשובה היא בדרך-כלל שהם לא ייכנסו לתמונה כל עוד המושקע אינו מביא עמו כנדוניה משקיע חיצוני רציני. עניין של אמון. לחברים הוסבר כי במקרה של כפר-גלעדי אפילו הבנקים - לאחר ששמעו על התוכנית והוצגו המצגות, לאחר שבדקו ומצאו כי לא יוגדל חוב הקיבוץ - הבינו כי מדובר בסיכון נמוך יחסית ופתחו את קופתם. גם בקמ"ע של התק"ם נעתרו לתת ערבות והכול בא על מקומו בשלום.

 

"שלושה בנקים ישראליים ועוד שלושה גורמים פיננסיים מחו"ל עשו את כל הבדיקות ויצאו עם תוצאה חיובית", מאשר המנכ"ל גלעדי, "את זה הבינו גם החברים שלנו. בעקבות ויכוח סוער באסיפת קיבוץ רבת משתתפים, הם השתכנעו שמדובר על עסקה רווחית מאוד. רק שלושה התנגדו. זה נותן הרבה כוח למערכת להמשיך הלאה, שיש לך תמיכה כל-כך גורפת מבית", הוא אומר. גלעדי מסר לחברים, בין השאר, כי מדובר בהסכם אספקה של לפחות שמונה שנים; שאנשי אבן-קיסר הם שייבאו במהלך השנתיים הראשונות את החומר, ואנשי המחצבות ילמדו מהם את הנושא בתקווה שלאחר מכן יעבור לאחריותם. עוד נמסר לחברים, כי אבן-קיסר יסייע במימון הפרויקט בגובה של מיליון דולר על חשבון תוצרת עתידית, ושניתנה לו אופציה לרכוש בתוך שנתיים 25% מאחזקות המחצבות בפרויקט המשותף - כל זאת בברכת הדרך של קרן ההשקעות "טנא", בהנהלת ד"ר אוריאל הלפרין, המחזיקה היום ב-22% מאחזקות אבן-קיסר.

 

למרות שבשדות-ים מנסים "להוריד פרופיל", גם עבורם זוהי עסקה מאוד משמעותית. לא פשוט היה למצוא ספק כזה בישראל, מסכימים שם. אבן-קיסר "ירוויח" נגישות ישירה לחומר הגלם החיוני כל-כך עבורו, ויבטיח את הגעתו לאתרי הייצור בסטנדרטים איכותיים של חומר טוב ואחיד, שניתן לפיקוח מקרוב. כיום מייבא אבן-קיסר, בהוצאות עתק, כמויות אדירות של חומר גלם בשקים, בלא פחות מ-300 מכולות בחודש, עם הרבה בעיות הכרוכות באיכות סביבה.


 



מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים