לחבק את הבלתי-נמנע - התנועה הקיבוצית תהיה עוד הרבה שנים שרויה בתהליך של שתי ישויות, הוותיקה עם סממנים של ערבות הדדית, והחדשה עם סממנים של יישוב קהילתי




רייכמן

לחבק את הבלתי-נמנע

אריק רייכמן, גליל-ים, מנכ"ל תנובה


"התנועה הקיבוצית" תהיה עוד הרבה שנים שרויה בתהליך של שתי ישויות, הוותיקה עם סממנים של ערבות הדדית, והחדשה עם סממנים של יישוב קהילתי

העתיד הקיבוצי על-פי אריק רייכמן

 

"אלוהים, תן לנו את העוז לשנות את שניתן לשינוי,

 את השלווה להשלים עם מה שלא ניתן לשינוי

 ואת התבונה להבדיל בין השניים"

 

תהליכים משלימים ומתבזרים על התפתחותה של "התנועה הקיבוצית", מאז היווסדה ועד היום, נשקיף דרך פריזמה של שני תהליכים: תהליך אידיאולוגי ותהליך דטרמיניסטי. היווצרותה המוצלחת ושנות פריחתה של "התנועה הקיבוצית" התקיימו רק כל עוד שני התהליכים האלה השלימו האחד את השני, וקמילתה באה כששני התהליכים התבזרו לכיוונים נפרדים.

מהו התהליך האידיאולוגי? התנועה הקיבוצית הוקמה על-ידי אנשים חדורי אידיאליזם ציוני סוציאליסטי. מהו התהליך הדטרמיניסטי? בתנועה הקיבוצית הוקמה - לא רק מתוך דחף אידיאולוגי אלא ככורח המציאות הקשה שהיתה נחלת המתיישבים היהודים בארץ ישראל - ההתלכדות הקומונרית, שהיתה התשובה היחידה להתמודדות עם המציאות הקשה בימים ההם, תוך התמודדות עם משימות לאומיות כמו העפלה, התיישבות, הקמת כוח מגן, שהביטוי האולטימטיבי שלו היה הקמת הפלמ"ח - שאלמלא הוא, לא היינו מנצחים במלחמת השחרור.

 

המדינה גנבה לנו את ההצגה המדינה, שקמה לאחר מלחמת השחרור, נטלה לעצמה חלק גדול מהתפקידים שמולאו על-ידי התנועה הקיבוצית ואף עיצבו את דמותה. התהליך הדטרמיניסטי החל להתפורר, תחילה ברבדים סמויים מהעין, בעוד גלגל התנופה המשיך לנוע עוד כמה עשרות שנים מכוחה של המציאות הקודמת, שכבר לא התקיימה.

 

קו פרשת המים של השינוי כאשר נבחרתי למזכיר התק"ם, בשנת  ,1994נוכחתי לדעת שהנושא העיקרי שהעסיק אז את מזכירות התנועה, היה האם להוציא או לא את עין-זיוון מהתנועה, מפני שהוא העז להיות חלוץ הקיבוצים להנהגת "רשת הביטחון", והלוא בחלוצים יורים... למותר לציין שהורדתי את הנושא מסדר היום והובלתי תהליך שנתן לגיטימציה לכל קיבוץ שרצה להשתנות. בשל כך הפכתי למוקצה בעיני אלה שהחשיבו את עצמם בימים ההם לאידיאולוגים של התנועה. לך תאמין שזה קרה רק לפני  12שנה(!), כאשר היום רוב קיבוצי התנועה נמצאים במעגל השינוי - מעגל שחילץ אותם מהתנוונות אישית, חברתית וכלכלית.

 

הליבה והעוגן של הקיבוץ הערבות ההדדית היא הסממן החשוב ביותר בארגון ששמו קיבוץ, והיא הלב הפועם שלו. הערבות ההדדית נוסחה במשפט: "כל אחד יתרום לפי יכולתו ויקבל לפי צרכיו", כשכולם ערבים זה לזה. משפט זה מבטא את התגלמות הכמיהה האנושית הנשגבת ביותר, שהוגשמה על-ידי מייסדי הקיבוץ וממשיכיו, אולם השיטה קרסה מפני שלא עמדה במבחן הקיום הכלכלי והפסיכולוגי בהתאמה לאופיו הבסיסי של האדם. חסידי החינוך הקיבוצי המשותף השלו את עצמם ואת הציבור שאפשר לעצב דמות אדם אלטרואיסטי. היתה זאת משאלת לב תמימה, אם לא שרלטנית, שהרי אופיו של האדם הוא תוצאה מצטברת של התפתחות אבולוציונית בת מיליוני שנים. חזקים עליי דברי פסיכולוגים אבולוציוניים שאמרו: "אתה יכול להוציא את האדם מתקופת האבן, אבל אינך יכול להוציא את תקופת האבן מהאדם". חברה אנושית תצליח, אפוא, לשרוד ולשגשג, רק אם תשכיל לעצב את עצמה בהתאמה לתכונותיו היסודיות של האדם ולא נגדו. בד בבד, היא צריכה לעדן את תכונותיו האנוכיות ולא להתעלם מקיומן. הניסיון הכושל של החינוך הקיבוצי לעצב בדור אחד אדם נאור וחף מאנוכיות - דומה לדריכת קפיץ: ככל שהלחץ יותר גדול, ה"פלש בק" יותר חזק, ולפעמים השתדלות יתר משיגה דווקא את התוצאות ההפוכות...

 

לאן התהליך יגיע כשם שהמאפיין העיקרי של הקיבוץ הישן היה ערבות הדדית, הרי תהליך השינוי יגרום בהדרגה לצמצומה של הערבות ההדדית ("רשת הביטחון" ודומיה משאירים עדיין רמה גבוהה של ערבות הדדית). בהבחנה זאת צדקו חסידי הקיבוץ השיתופי, אבל הם טעו בגדול כשניסו להפריע לתהליך השינוי שקיבוצים רצו בו בדרך כלל מחוסר ברירה...

התנועה הקיבוצית תהיה עוד הרבה שנים שרויה בתהליך של שתי ישויות: הוותיקה - עם סממנים של ערבות הדדית, והחדשה - עם סממנים של יישוב קהילתי. תהליך נוסף שבוקע מקליפתו הוא הפרטת הנכסים המשותפים. תנאי הכרחי לתהליך זה הוא הכנסת שותפים חיצוניים; הקניית ערך כלכלי לתאגידים המשותפים והצפתם ליישובים ולחברים בתוך היישובים.

 

מה צריך לעשות הקווים שתוארו ברשימה זאת מאפיינים את התנועה הקיבוצית כיום כישות ייחודית בחברה הישראלית. המאחד אותנו גדול מהמפריד - לא רק בגלל עבר משותף, אלא בעיקר בגלל אחדות גורל, אינטרסים וכיווני דרך משותפים. קיומה של תנועה מרכזית חשוב לשירות תהליך השינוי, אבל גם היא צריכה להשתנות. תפקידי מוסדות התנועה: "גורם מטריה" המתאם בין החלקים השונים של התנועה הקיבוצית; נשיאת הדגל החברתי והפוליטי, יחד עם גורמים השותפים לנו בסלידה משלטון על עם אחר ומבינים שהתרחבות הפערים החברתיים בישראל הינה הרת אסון; ייצוג האינטרסים המרכזיים של הקיבוצים.

לשם מילוי משימות אלה - שהן, בעיקרן, הנעה של גורמי מערכת אחרים ולאו דווקא ביצוע ישיר - אני מציע לגייס, בשכר ראוי וכנגד גביית מסים: מזכיר תנועה, מתאם כלכלי, מתאם פוליטי, מתאם תנועת הנוער + מסייעים

 

טכניים - לא יותר מעשרה אנשים. יתר הפונקציות הקיימות עתה בתנועות יצטרכו לעבור את מבחן הלקמוס של קונה מרצון ומוכר מרצון. במילים אחרות, נותני השירות יצטרכו לגבות תשלום ממקבלי השירות.

 


 



מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים