כשחדר-האוכל הופך לקניון - במשמר-הנגב החליטו להציל את חדר האוכל מגסיסתו ולהופכו שוב למרכז החיים בקיבוץ. כך ממריאים לעתיד בקיבוץ המתחדש




כשחדר-האוכל הופך לקניון

יזהר בן נחום


בשלב הראשון אוחדו המרכולית והכלבו בשטח שבו שכן המטבח בשלב הבא ייבנו בסמוך חנויות, בגדים למשל, בית קפה, מועדון נעורים ופינת משחקים לילדים

במשמר-הנגב החליטו להציל את חדר האוכל מגסיסתו ולהופכו שוב למרכז החיים בקיבוץ. כך ממריאים לעתיד בקיבוץ המתחדש

 

אם יהיה לאנשים כיף, הם יהיו מוכנים לשלם", אומר איציק בונים, מזכיר משמר-הנגב. השיער הג'ינג'י על ראשו כבר נשר מזמן, אבל ג'ינג'י זה אופי, ואופי לא נושר. "אני מוכנה ללכת עם הרעיונות שלו", נאנחת לידיה, רכזת הכולבולית המאוחדת. "באמת שאני מוכנה, רק שייתן לי לנשום לפני שהוא ממשיך לרוץ קדימה".

איציק דווקא רוצה לרוץ קדימה, אבל הוא יודע שהדרך עדיין ארוכה ומקווה שגם הוא, כמו גיבורו של גרוסמן, ימצא מישהו לרוץ אתו. אם הוא, כמזכיר הקיבוץ, ישקע בענייני מזון וחנויות, מי ידאג לנושאים אחרים, כמו צמיחה דמוגרפית?

 

קיבוץ משמר-הנגב הוא מ"11  הנקודות", שעלו על הקרקע במוצאי יום הכיפורים תש"ז. למופע המרכזי של חגיגות השישים, שייערך בשבת שלפני ראש השנה, נבחר השם "שישים שנה חיים בסרט", אבל בחיים שמחוץ לסרט, המציאות הדמוגרפית והכלכלית מעוררת הרבה שאלות קשות. ושלא תבינו אותנו לא נכון. חומותיה של "מצודת בורוכוב", כפי שנקרא הקיבוץ בראשיתו, כבר נפרצו לרוחות השינויים לפני שנים מספר. מהפכת השכר הדיפרנציאלי נמצאת כבר מאחוריהם והיום מופנות הפנים לשיוך נכסים. אבל בין גלי השינויים נותרו כמה איים של שמרנות, וביניהם ההפרדה בין הכולבו והמרכולית. אף אחד כבר לא זוכר למה, בעצם, צריך כולבו לחוד ומרכולית לחוד, ומה שיותר גרוע, אף אחד כבר לא זוכר מה נמצא פה ומה נמצא שם. "תגידי, מיונז זה בכולבו או במרכולית?", שואל הצרכן המבולבל.

 

"לפני שלוש שנים הוחלט לאחד את החנויות", מספר איציק, "ומאז אשררו את ההחלטה כל שנה מחדש, אבל הביצוע נדחה שוב ושוב. לקראת סוף 2005 עמד סוף-סוף האיחוד לפני ביצוע. המקום שנבחר כדי למקם בו את ה'כולבולית' היה ליד מחסן הבגדים, אבל בדיוק אז הקמנו חברת הסעדה משותפת עם קיבוץ שובל והמטבח התפנה. עשיתי אחד ועוד אחד וראיתי שיש כאן הזדמנות שאסור לפספס אותה".

 

איציק פנה לעומר שדה מ"נחשון תכנון מערכות מזון" וביקש הצעה לאיחוד של חדר האוכל והכולבולית. עומר, כך התגלה לאיציק, הכין כבר באוגוסט  2004 מצגת, שבה מוצע להקים בקיבוץ "מרכז הסעדה". במרכז, שיפתח את שעריו משעות הבוקר המוקדמות עד שעות הערב המאוחרות, יוכלו חברי הקיבוץ, תושביו והאורחים המזדמנים אליו, לקנות מצרכים שונים, כולל מזון. ירצו - יקחו את המזון הביתה. ירצו - ישימו אותו של מגש ויפסעו לעבר השולחנות הסמוכים. התפריט יותאם לשעות היום וישתנה בהתאם לדרישות הקהל והזמנים - מארוחה "כבדה" ועד קפה ועוגה. שותפו של עומר להצעה הוא, ממש במקרה, יהושע מס, חבר קיבוץ מעברות ומנהל "סומסום" - חברת ההסעדה המשותפת של משמר-הנגב ושובל.

 

בינתיים עדיין לא נמצא הקיבוץ שיוריד את המצגת של יהושע ועומר מהמחשב לקרקע. איציק בונים רוצה מאוד שמשמר-הנגב יהיה הקיבוץ הזה. בחזונו הוא רואה קניון, שיכלול גם חנויות נוספות, לבגדים למשל, בית קפה, מועדון לבני הנעורים ופינת משחקים לילדים. כצעד ראשון, הוקמה ה"כולבולית" בשטח שבו שכן קודם לכן המטבח. הכולבולית וחדר האוכל שוכנים היום בחלל אחד, אך בשלב זה הם מתפקדים בנפרד. "הייתי רוצה לראות כאן קופה אחת וצוות עובדים אחד", אומר איציק.

 

השינויים במשמר-הנגב לא היטיבו עם חדר האוכל. המחירים שעלו לאחר ההפרטה, העלייה במספרם של עובדי החוץ והרוח הכללית של הקיבוץ המשתנה, שעיקרה הסטתו של מרכז החיים מ"משפחת הקיבוץ הגדולה" אל הבית והמשפחה, הביאו לירידה הולכת ונמשכת במספר האוכלים. היום מגישים בחדר האוכל ארוחות צוהריים שבעה ימים בשבוע, ובליל שבת גם ארוחת ערב. המחירים, כבר אמרנו, אומנם עלו מאז שהונהגה לראשונה הפרטת המזון, אבל הם עדיין נמוכים מהמחיר שגובה חברת ההסעדה המשותפת, והקהילה נאלצת לכסות את הגירעון. אם לא תימצא הדרך להעלות את מספר האוכלים (כ-220 ביום חול, לפי גרסתו של יהושע, כ-150 לפי  גרסתה של מרגלית מהקופה) - עלול חדר האוכל להיסגר.

 

מרכז ההסעדה המאוחד (אם תזכו בתחרות למציאת שם מוצלח יותר, יהושע מבטיח לכם ארוחת חינם) אמור להציל את חדר האוכל. לשם כך על החזון להפוך למציאות, אבל איציק ויהושע מקווים שגם האיחוד ה"טריטוריאלי", שכבר בוצע, יביא לעלייה במספר האוכלים. "אבא שלי אף פעם לא אוכל בחדר האוכל", מספר איציק, "אבל לפני כמה ימים הוא בא לקנות בכולבולית ובהזדמנות זו קנה קערית מרק והתיישב בחדר האוכל".

 

ומה אומרים הסועדים? "אני אף פעם לא אוכלת פה", מצהירה מרים. "היום באתי כי יש לי אורחים". גם אורלי, בתה של מרים, לא אוכלת בחדר האוכל, אלא רק יושבת עם בני משפחתה הסועדים. האם כוס ה"מנה חמה" בידיה של אורלי, שנקנתה זה עתה בכולבולית הצמודה לחדר האוכל, היא אות לכך שיש משהו בחלומות של איציק? שבוע אחרי פתיחתה של הכולבולית במעונה החדש - קשה למצוא מי שיסתכן בנבואות, אבל אמיתי בן צור, מהעולים על הקרקע לפני שישים שנה, מגלה אופטימיות ויש לו אפילו שם למרכז ההסעדה והחנויות - "לב הקיבוץ". "מה אתה אומר? יתנו לי את הפרס של ארוחת חינם בשביל השם הזה?"


 



מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים