זעיר ומשכיר - דיון משפטי בין ליאת ודוד גנון לבין קיבוץ צבעון על השכרת דירות חושף (קצת) את דרך קבלת ההחלטות בתנועה




זעיר ומשכיר

יעקב דרומי


 

דיון משפטי על השכרת דירות בקיבוץ צבעון חושף (קצת) את דרך קבלת ההחלטות בתנועה

 

צו לפינוי הדירה בקיבוץ, בה מתגוררים בני הזוג ליאת ודוד גנון, ועוד פיצויים בסך של 35 אלף ש"ח - תבע קיבוץ צבעון, באמצעות עו"ד עומר כהן, בבית משפט השלום בנצרת. לטענת הקיבוץ, ניתנה לבני הזוג רשות להתגורר בדירה ולקבל מהקיבוץ שירותים שונים בתמורה לתשלום חודשי, תוך שניתנה לקיבוץ הזכות, בהודעה מוקדמת של 90 יום, לסיים את תקופת ההסכם. תקופת ההסכם הסתיימה, אך גנון הוסיפו לגור בדירה, בהסכמת הקיבוץ, מבלי שהאריכו בכתב את תקופת ההסכם. בשלב מסוים הודיע הקיבוץ לגנון שעליהם לפנות את הדירה, אך אלה לא עשו כן והקיבוץ הגיש תביעה לפיצויים בגין האיחור בפינוי ולתשלום חוב בגין שכר דירה וחשבונות חשמל.

 

באמצעות עו"ד גל טורס טענו בני הזוג גנון כי "אין מדובר בתביעת פינוי רגילה בין משכיר לשוכר", אלא ב"תביעה נקמנית", שהיא חלק מ"סבך היחסים שבין הסוכנות היהודית לבין הקיבוץ-הארצי על רקע מאבקי שליטה בקרקע המצויה בקיבוץ צבעון ובסמוך לו, ואשר גנון אינם אלא קורבנותיו". לטענתם, הם "בחרו להצטרף להרחבה הקהילתית במקום ואף התקבלו אליה, והניסיון לפנותם מביתם הוא בניגוד להסכמים שבין הצדדים". עוד טענו כי ניתנה להם "חסינות מפינוי", וכי "גברי ברגיל, מזכיר התנועה הקיבוצית הבטיח להם הבטחות ביחס למעמדם בצבעון". עו"ד איתן ניר, שייצג את הקיבוץ בנושא ההרחבה הקהילתית, היה עד מרכזי בתיק זה. לפי עדותו, "בפגישות בהן נכח גברי ברגיל מעולם לא הובטח על-ידו שלא לפנות את הנתבעים מן הקיבוץ, והוא אף אינו מוסמך להבטיח הבטחה כזו".

 

גברי ברגיל, שזומן למשפט, העיד כי החלטות שהוא מקבל במסגרת תפקידו מחייבות את התנועה הקיבוצית כולה, אך מרביתן אינן מתקבלות על-ידו בלבד, אלא "טעונות אישור של מזכירות התנועה הקיבוצית". לפי עדותו, בגדר התחייבות הוא כולל החלטה של מזכירות התנועה או מכתב שהוא עצמו הוציא. לדבריו, בדרך כלל אין הוא נוהג לתת התחייבויות בעל-פה אלא בכתב בלבד; לעתים הוא מגיע להבנות בעל-פה ומקפיד לעמוד גם בהן, ואין הוא רואה עצמו חופשי לחזור בו מהן. הבנות כאלו ניתנות, לדבריו, רק במסגרת מערכת של הבנות הדדיות. השופטת לילי יונג גופר ציינה כי עדות זו מקובלת עליה. "העד נזהר בעדותו", ציינה השופטת, והוסיפה שהובהר כי "הבנות", ככל שהיו, לא התייחסו לגנון. עוד קבעה השופטת כי "חרף המורכבות ביחסים", מדובר ב"הסכם שכירות, שהוארך מכללא (באופן משתמע, י"ד) לאחר סיום תקופת השכירות", וכי אי-פינוי הדירה, לאחר שניתנה דרישה מטעם הקיבוץ, מהווה הפרת ההסכם. השופטת פסקה כי על גנון לפנות את הדירה ולשלם לקיבוץ את חובם בגין חשמל ודמי שכירות, וגם חייבה אותם לשלם לקיבוץ פיצוי בגין האיחור בפינוי בסך של 10,000 ש"ח, ועוד 10,000 ש"ח הוצאות משפט.



 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים