פלישה לירושה - הבנות של הוותיק אנשל וגרצין ז"ל משדות ים תבעו הקיבוץ על פלישה לדירת אביהם




פלישה לירושה

אריק בשן


"תקופת הביניים" המתארכת של הליך "שיוך הדירות" בקיבוצים גורמת לסכסוכים משפטיים (ועוד איזה!) * והפעם: שדות-ים בבית המשפט על "פלישה" לדירה בקיבוץ שהוחזקה בידי יורשי חבר שנפטר * פרק חובה לאוהדי השיוך

 

מסתבר שנושא "שיוך הדירה" לחבר קיבוץ "מתחמם", ככל שהוא מתעכב. "תקופת הביניים", שבין אימוץ ההחלטה 751 בין מועד הזמנת החבר למינהל - הופכת טעונה מיום ליום. במהלך העיכוב הולכים לעולמם, בדרך הטבע, חברים זכאים. מסיבות שונות, רגשיות וגם רציונאליות - רואים היורשים-בדין את דירת הוריהם המנוחים כ"נכס" שלהם, ונאבקים עליו מול הקיבוץ בתביעות משפטיות.

 

הסיפור החם מגיע, השבוע, משדות-ים. בימים הראשונים של חודש אוגוסט, בעיצומה של המלחמה שאין לה שם, פנו פועה ברהב ותולי אור - בנותיו של אנשל וגרצין ז"ל, ממייסדי הקיבוץ - אל בית המשפט המחוזי בחיפה, בבקשה דחופה למתן צו מניעה זמני נגד שדות-ים, מזכיריו, ואפילו נגד משפחה מהקיבוץ, על שני ילדיהם, ש"העזו" להיכנס לדירה בה שכן אביהן המנוח (אליה עברו מדירה זמנית בת 40 מ"ר שעמדה לרשותם קודם לכן, לטענת הקיבוץ). על-פי הבקשה, מהיום שבו הלך וגרצין לעולמו בחודש מארס 2005, הייתה דירתו בחזקתן הבלעדית של בנותיו. הן פקדו אותה מפעם לפעם, שמרו על ניקיונה, טיפלו בגינתה. בד בבד, במשך יותר משנה, התנהל מו"מ בין הצדדים. כשבסופו של דבר עלה המו"מ על שרטון, לטענת הקיבוץ, עשה מעשה ו"תפס" את הדירה.

 

ה"תפיסה" מתוארת על-ידי היורשות כמעשה איבה של ממש: "פריצה מתוכננת ומחושבת היטב לדירת המבקשות ב'אישון ליל', החלפת מנעולים בדירה, נטילה ברוטאלית וחסרת מעצורים של כלל מיטלטלי אבי המבקשות, ובכללם חפצים אישיים ביותר, וזריקתם למכולה בקצה היישוב ...זוהי בריונות אלימה של ממש". על-פי המבקשות, עסק המו"מ עם הקיבוץ ב"תנאים שלפיהן יובטחו זכויותיהן הקנייניות והחוזיות". הקיבוץ, לטענתן, הפר כמעט כל דין ומנע מידיעתן החלטות רלוונטיות שקיבל לאורך הדרך, כולל מהלך של בוררות. עוד נטען כי ייגרם להן נזק בלתי-הפיך כתוצאה מ"נישולן" מזכויותיהן בדירה, זאת משום שהקיבוץ התרשל בחומרה ולא השכיל להכין "דירות משופרות" כמו הדגם של אביהן, וכך נוצר מצב בו מועדפות שלא כדין משפחות צעירות על חברים ותיקים ויורשיהם.

 

חברים "פולשים" לדירת היורשים

 

בבקשה, המונחת בפני בית המשפט, טוענות המבקשות כי הליך שיוך הדירות אושר בהחלטת אסיפה, במאי 2002. שנתיים מאוחר יותר אף נקבעו העקרונות לתכנון השיוך, וביניהם העיקרון לפיו השיוך יתבצע, ככל הניתן, בדירת המגורים הנוכחית של החבר, הגם שלא בכל תנאי. לטענתן אמור היה אביהן, על-פי עקרונות אלה, לשמור על דירתו הנוכחית, ומשנפטר - אמורות זכויותיו לעבור אל יורשיו. במהלך המו"מ בין הצדדים הוסכם, כך טוענות היורשות, שלא תיעשה פעולה חד-צדדית, ואף הושג ביניהם, נכון לתאריך 31.7.06, הסכם מסגרת עקרוני; אלא שאז, בתאריך 1.8.06, "נבהלה מבקשת 1 (פועה ברהב) לשמע דפיקות עזות וצלצולים בדלת ביתה שברמת-השרון", ולידיה נמסר מכתב לפיו החליטה המזכירות על "פינוי אלים" של הדירה ו"הכנסת פולשים טריים" - כל זה, בלשון התביעה, אחרי "תכנון קפדני, כבמבצע צבאי מאורגן היטב... תוך יצירת מסך עשן של ממש שנועד לסמא את עיני המבקשות על דרך של הצגת מסכי שווא". המבקשות מיהרו לפנות בתלונה למשטרה על "הסגת גבול פלילית", ובהמשך לבית המשפט - למתן צו מניעה שיאסור על מי מחברי הקיבוץ להתגורר בדירת המחלוקת ויורה להימנע מכל פעולה "בה ובחצרותיה", עד למתן החלטה חלוטה בהליך בוררות. בכניסת דיירים אחרים, הן טוענות, עלול להיגרם נזק ניכר, והדבר אף עלול לאיין בפועל את הזכויות הקנייניות שלהן בדירה.

 

שדות-ים מבקש לדחות את הבקשה על הסף. הקיבוץ, באמצעות בא כוחו עו"ד עומר כהן ("שלמה כהן ושות'"), טוען כי נעשה כאן ניסיון להפוך את היוצרות, "להציג את המבקשות כנגזלות", כי הדירה איננה שייכת להן, אינה בחזקתן, וכי טענתן כאילו "היום הקובע" מקים להן זכויות קניין עליה, היא חסרת בסיס. 751 קובעת, סבור הקיבוץ, כי זכויות יוענקו רק בסיום התהליך ובכפוף להחלטה מפורטת של האסיפה. לגבי התנהלות המבקשות, טוען הקיבוץ כי הן אלה שסירבו לפנות את הדירה, מנעו שימוש בה לצורכי הקיבוץ וחבריו, סירבו להשלים עם החלטותיו ודרשו דין מיוחד להן. עוד טוען הקיבוץ כי התחשבותו במבקשות אינה צריכה להוביל למסקנה כי נמסרה להן החזקה בדירה: לאחר מו"מ מתיש ניתנה להן ארכה אחרונה, ומשהתברר כי הן עדיין מנסות "לגרור רגליים", לא היה מנוס מהחלפת מנעולי הדירה - לא פריצה, חלילה - כדי למנוע מהמבקשות לעשות בה שימוש בעתיד.

 

לטענת הקיבוץ, בשום שלב הוא לא נדרש ליישב את הסכסוך באמצעות מנגנון הבוררות שקבעה האסיפה. הדבר עלה לראשונה רק במכתבן של המבקשות לאחר מעשה, ב-3.8.06, לצד התניה לפינוי הדירה מיושביה. על רקע כזה לא יכול היה להיענות לדרישה, אם כי אינו שולל את קיום ההליך ליישוב המחלוקת. לאורך כל השנים, טוען הקיבוץ, גם לאחר ההחלטה על היום הקובע, שימשו דירות נפטרים עבור חברים אחרים בהתאם להחלטות הקיבוץ. לפי הקיבוץ, טענת היורשות כאילו היום הקובע שינה את המצב המשפטי איננה מבוססת כלל ועיקר: בחלק הרלוונטי של ההחלטה כתוב במפורש, כי בעיתוי זה נקבעה רק זכאותם של החברים אם וכאשר יאושר ההסדר המפורט. עוד מצוין במפורש, כי לחברים לא יהיו כל זכויות מבלי שהקיבוץ יאשר הסדר מפורט באסיפה הכללית ומבלי שמהלך רישום הדירות על שם חברי הקיבוץ יושלם בפועל. הזכות שמקנה החלטת הקיבוץ ליורשי חבר נפטר בתקופת הביניים היא "התחייבות חוזית בלבד" ואינה "זכות במקרקעין", ולא רק זאת - היורשות "כבולות גם בהתחייבויות ובהסכמות שקיבלו על עצמם המנוחים... החלטות המסייגות ומגבילות באופן ברור ומפורש את זכויות החברים בבתי המגורים".

 

מאז "היום הקובע" הלכו לעולמם שלושה מחברי שדות-ים, וחברים אחרים, שעברו לבית הסיעודי, פינו את דירותיהם שהועברו לשימוש הקיבוץ. בשום מקרה לא נתקל הקיבוץ בסירוב. המקרה הנוכחי, לטענת הקיבוץ, אינו שונה מאלה. כאשר התברר כי היורשות אינן מסכימות לפנות את הדירה - הודיע להן, בתום מו"מ ארוך ומייגע, כי אינו מתכוון לוותר על החזקה בדירה, והארכה שניתנה נבעה מניסיון להגיע להסכמות שלא צלחו. מעולם לא הסכים הקיבוץ כי לא יבוצעו צעדים חד-צדדיים, נהפוך הוא - הובהר לבא כוחן של המבקשות כי מסגרת הזמן לניהול המו"מ היא עד סוף חודש יולי 2006.

 

לא יוצאים מהבית אחרי "השבעה"

 

הפרשה הזאת מעניינת אולי יותר מהאחרות, בגין העובדה כי בא כוחן של המבקשות בתיק הוא עו"ד צפריר בן-אור ("איתן לירז ושות'). עו"ד בן-אור היה, עד לא מזמן, ראש המטה לשיוך דירות בתנועה הקיבוצית, יועץ משפטי של התנועה וברית-פיקוח. במקרה זה הוא נמצא, לראשונה, מהצד השני של המתרס. רק לפני כחודש צוטט כאן עו"ד בן-אור לגבי סוגיה דומה באפק, באומרו שקיבוץ המשכיל להסדיר את נושא "תקופת הביניים" לפני החלטת היום הקובע, וטורח להסביר את משמעותה ליורשים הפוטנציאליים - חשוף פחות לבעיות. בן-אור גם הדגיש כי עקרונית, כל עוד לא הסתיים הליך השינוי - החזקה על דירת הנפטר היא בידי הקיבוץ. אין בהחלטה 751, טען, שום הוראות מהן ניתן להבין כי בתקופת הביניים מותר ליורש לעשות בנכס כבשלו, וגם "אין התחייבות מפורשת של הקיבוץ לתת ליורש דווקא את הדירה של הוריו".

 

בתגובה לפרשה הנוכחית - שתידון, אגב, בשבוע הבא בבית המשפט - אומר עו"ד בן-אור כי לא אחת עמד לצדן של משפחות שביקשו את סיועו במגען עם הקיבוץ והעניין נפתר. לדבריו, המקרה הזה שונה. "כאשר יש לי תחושה שנעשה עוול כלפי משפחה, צריך לעצור אותו ולתקן אותו", אומר עו"ד בן-אור. "אם הקיבוץ היה מתנהל על-פי אמות המידה שהייתי שותף לעיצובן, הבעיה לא הייתה מתעוררת. חוסר סבלנות אינו משהו שקשור לתורת השיוך. לא הייתי מייצג משפחה שבאה לקנטר. אני חושש שמקרים מסוג זה יגרמו לנזק עצום בעתיד. אנשים לא יסכימו לצאת מהבית בתום 'השבעה' אם לא ישמרו על הזכויות שלהם. יש הרבה יותר יורשים פוטנציאליים מאשר קיבוצים. ברוטאליות של קיבוץ, כפי שהופגנה במקרה זה, עלולה להביא למסקנות קשות מאוד מבחינתם".



 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים