מיתוס השומר בכפר גלעדי

נחמן גלבוע


מישהו מכפר גלעדי סיפר שבקיבוצו, שנשא שנים רבות את מיתוס הגבורה של חברי השומר וממשיכיהם, נשארו רוב החברים במקום בשיעור גבוה בהרבה מהמקובל בקיבוצי הסביבה.

 

יצאנו לבדוק האם הילת השומר עדיין שרירה וקיימת בכפר גלעדי, או שאולי גם היא הפכה לאגדה תלושה מהמציאות.

 

"אני לא יכול לאשר לך את זה", אומר מנהל הקהילה טל ישראלי מקיבוץ עמיר, "כי אני לא יודע מה קורה באזור. הילדים כאן דווקא יצאו כמו בכל הקיבוצים והם הולכים וחוזרים, אבל מבין המבוגרים אני יודע שכמעט כולם נשארו פה. יש פה 70% מהאוכלוסייה, אבל אני לא בטוח שזה השיא בגליל. יש לנו צוות חירום שמנהלת אותו רותי מרלמשטיין, שמתאמת בין כל המערכות שעובדות. מערכת החינוך נפתחה בהתחלה במקלטים, אבל אחר כך הילדים יצאו להתארח במעגן מיכאל. גם מסילות קלטו כמה משפחות עם ילדים מהגיל הרך. להורים שרוצים להיות פה, אנחנו פותחים את כל המערכות. הבית הסיעודי עובד, המטבח מספק אוכל לוותיקים שנשארו בבתים, בודקים כל יום מה מצבם, ועורכים להם הפעלות. יש לנו צוות ייעוץ של נשות מקצוע מקומיות, שמייעץ איך לטפל במבוגרים ובבעלי צרכים מיוחדים. העסק בהחלט עובד".

 

רותי מרמלשטיין, שסיימה 8 שנים בתפקיד מזכירת הקיבוץ ונחלצה לטובת המערכת בשעת החירום, מאשרת שכמעט ולא נשארו משפחות עם ילדים בכפר גלעדי, אבל חברים החל מגילאי הביניים ועד לוותיקים נשארו כמעט בנוכחות מלאה. "למזלנו בתוך המשק לא נפלו קטיושות אלא רק מסביב", היא אומרת, "ולכן האנשים לא בפאניקה. חלק מהמבוגרים הולכים לעבודה כרגיל, למרות שבעיקרון צריך להיות במקלטים. חדר האוכל לא עובד אבל המטבח מבשל ומוציא ארוחות לכולם. המרפאה מסודרת, המקלטים מסודרים, והבית הסיעודי מתפקד".

 

אז המיתוס שכפר גלעדי צריכים לשמור על הגליל שלא ייפול עדיין קיים? אני שואל את רותי. "אולי", היא אומרת, "מי יודע? יכול להיות שבגלל זה אנחנו פה. העובדה היא שיש פה הרבה אנשים שאומרים שהם לא זזים מהבית, והמבוגרים בכלל לא מוכנים לרדת למקלטים. האם זה קשור למיתוס ולמורשת הגבורה? לאלוהים הפתרונים".








עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים