זליגת תושבים דרומה

טל אלמליח 


ביישובי הצפון מתמודדים עם המצב תוך ניסיון להעביר מסרים של חוסן והתמודדות עם התנהגות אחרת של דור ההורים החדש

 

בשנים האחרונות היו נתונים קיבוצי הצפון, כמו רוב הקיבוצים בארץ, בתהליכי שינוי בכל תחומי החיים. המצב הביטחוני החדש-ישן, מזכיר ימים שכמותם לא היו לפחות עשר שנים, מאז מבצע 'ענבי זעם'. בקיבוצים מתמודדים עם האירועים על רקע מציאות פנימית חדשה. בין הביטויים לכך: עזיבה מסיבית למדי, שאלות על הפעלת מערכות החינוך, וקושי להגיע לכל החברים. יחד עם זאת, משקלה של המועצה האזורית בניהול המצב עלה בעקבות הקשיים ברמה היישובית. בישיבת הערכת מצב שנערכה במועצה האזורית הגליל העליון, שהופרעה מדי פעם כשנכנסו לחדר המצב של המועצה משלחות הזדהות שונות מרחבי הארץ, המשיכו להיערך למציאות החדשה. התקשורת עם התושבים ודרכי הפצת המידע צוינו כנקודות שבהן יש התמקד כעת, כמו גם דאגה לאוכלוסיות החלשות - קשישים וילדים.

 

לא בריחה, חופשה

 

תמיד ידעו להתגאות בקיבוצים, שתחת קטיושות קריית שמונה מתרוקנת, אך אנשי הקיבוצים נשארים. לראשונה יש כעת קיבוצים שבימים הראשונים של ההפגזות, נותרו כמעט ריקים. בחלק מהמקומות יותר מחצי מהתושבים עזבו את בתיהם. סבב טלפוני מהמזכירות של כל קיבוץ, שנערך ערב שבת ביוזמת המועצה האזורית, גילה מי נשאר ומי עזב. את הנתונים הרשמיים לא ששו לתת במועצה, וגורם בכיר בה אמר כי הם לא רוצים שיווצר רושם של בריחה. בדף מידע שהפיצה המועצה לתושביה נכתב כי "ביישובי המועצה יש פה ושם עזיבה, מין זליגה שכזאת, אבל מדובר במקרים בודדים בלבד".

 

העובדה שהאירועים החלו סמוך לסופשבוע השפיעה, כמו גם העובדה שמדובר בחופש, על החלטות חלק מהמשפחות לעזוב את הקיבוצים לכמה ימים. "השכונה שבה אני גרה הייתה ריקה לגמרי וחשוכה אתמול בערב", אמרה בסוף השבוע דקלה גל-יסעור, רכזת החינוך של קיבוץ דפנה. "מעט מאוד ילדים בגילאים הצעירים נשארו בקיבוץ, כי עזבו בעיקר המשפחות הצעירות עם ילדים קטנים". גל-יסעור אומרת שכשתיארה בישיבת רכזי חינוך את מה שקורה בדפנה כ"מנוסה", היא עוררה התנגדות למונח בו השתמשה. "כולם חוששים מהתדמית של בריחה, אבל בדפנה נראה לי שכל אחד שעזב נתן לגיטימציה לעוד אחד, ודפנה כבר כמעט ריקה".

 

מלבד דפנה הייתה עזיבה גדולה של משפחות גם בקיבוצים אחרים. חלק גדול מתושבי השכונות הקהילתיות עזבו, אך גם בני קיבוץ וחברים ותיקים. במאמר בעיתון "הארץ אמר יוסי שריד, שהגיע להעביר את סוף השבוע עם שכניו לשעבר, תושבי מרגליות: "מי שעזב היטיב לנהוג. אין גבורה בחיי אזרחים תחת איום בוודאות קרובה. ובכלל, תושבים בצל קטיושות או קסאמים הם תמיד הראשונים להיות צודקים, והם תמיד האחרונים שראוי לבוא אליהם בטענות. אפילו מותר להם להיות קצת היסטריים, למגינת לבו הגמורה של שר הנגב והגליל".

 

אהרון ולנסי (כפר גלעדי), ראש המועצה, התייחס לנושא בדבריו מול פורום רכזות החינוך של הקיבוצים: "זה נראה נורמטיבי לעזוב את האזור. ראיתי בטלוויזיה אישה אחת מחיפה שנסעה לאילת בגלל נפילה של קטיושה אחת. גם אם לעזוב את האזור נהיה נורמה, אנחנו לא מוכרחים להיות נורמטיביים כשמדובר בנורמה שלילית. זה בדיוק עניין החוסן. הילדים שלנו מסתכלים על איך שאנחנו מתנהגים. כל אחד דואג לילדים שלו, וזה טבעי. אך דווקא הימים האלה הם הזדמנות לנצל אותם כדי לעשות את הדברים הכי נעלים שלא עושים בדרך כלל".

 

לאחר שהקטיושות הגיעו גם למחוזות רחוקים יותר, החלה דווקא להראות תנועה חזרה לקיבוצי המועצה. ביום א', כשהתברר שהמצב אינו זמני כפי שחשבו בתחילה, היו דווקא מי שהחליטו לשוב לביתם. כך או כך, החברים הוותיקים בקיבוצים הצפוניים יותר, שמורגלים מימים עברו לשמוע קולות נפץ, לא התרגשו. "לא חושבים אפילו על ללכת מפה", אמר אחד מהם ביום ראשון.

 

הקטיושה ככלי חינוכי

 

מערכות החינוך בגליל הוצרכו להתמודד עם מצב חדש. בישיבה מיוחדת של כ-30 רכזות חינוך מקיבוצי המועצה האזורית הגליל העליון הועלו דילמות שבפעם הראשונה נתקלים בהן: מה לעשות עם עובדי מערכת החינוך שאינם מהקיבוץ, שלא באים לעבודה? האם ניתן להכריח אותם?

 

המדינה לא הכריזה על מצב חירום, אלא רק על מצב מיוחד. יחד עם זאת אסור ומאוד מסוכן לנסוע בכבישים. בקיבוץ שניר, וגם בקיבוצים אחרים, חזרה מערכת החינוך לפעול במתכונת החופש הרגילה שלה, בהתאם להנחיות הביטחוניות. "אנחנו ממשיכים לתפקד וזה המסר שחשוב שיעבור לילדים", אומרת רווית כהן, רכזת החינוך של שניר. "אנחנו לא מתכוונים לפנות ילדים ולנסוע לתקופה ממושכת, כי לדעתנו זה יכול ליצור יותר נזק חינוכי מתועלת. יחד עם זאת, בהחלט יהיה נכון לצאת מהקיבוץ לפעילויות קצרות טווח כדי להתאוורר קצת".

 

אילה כפיר, מנהלת מחלקת החינוך של המועצה האזורית הגליל העליון, אמרה באותו הכנס כי "המסר שסוגרים את הקיבוץ הוא מסר רע. הרי לא צריך להיות בתוך מקלט כל הזמן, ולכן מערכות החינוך צריכות להיות פתוחות מ-8.00 עד 14.00 או 16.00, ולא באופן סמלי לשעה או שתיים. יחד עם זאת, זו לא מערכת חינוך שפועלת כסדרה, אלא קהילה שמוצאת את הפתרונות לגילאים הצעירים שלה". בישיבה הובהר לרכזות החינוך כי בהתאם לכך, אין לקבל ילדים מחוץ לקהילה למערכת בימים כאלה. על השאלות הרבות של איזו פעילות לקיים והאם בכלל לפתוח את הגנים ובתי הילדים, הוסיפה כפיר: "מי שרוצה לשמור על התחת שלו - אז אני מציעה שבאמת לא יעשה כלום. אבל, מאחר והמדינה כאן שומרת על התחת שלה ולא נותנת הוראות ברורות, אז הקהילה תיקח את האחריות".








עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים