מניות של בטון

אריק בשן


קיבוץ פלמחים

מפעל "ספנקריט" של קיבוץ פלמחים יוצא מהבורסה, לאחר שנות משבר ארוכות, ובמסגרת מהלך עסקי גדול עם חברת ההשקעות  * IESגלגולו של מפעל

 

זה עדיין לא חתום סופית, אבל בשבוע שעבר נסגר בפלמחים פרק ונפתח פרק חדש: ספנקריט, מפעלו המוביל של הקיבוץ לאורך שנים רבות, בהן 13 שנה כמפעל ציבורי - יוצא מן הבורסה. או, נכון יותר, בעליו הקיבוצי מכר את "השלד הבורסאי" לגורם פרטי והמפעל חוזר, נכון לעכשיו, להיות "סתם" מפעל בטון לבנייה טרומית. המהלך כולו אמור להסתיים בשבועות הקרובים, כאשר ספנקריט יירכש על ידי חברה חדשה משותפת, בבעלות אותו גורם פרטי והקיבוץ.

 

המהלכים העסקיים החיוניים המתנהלים על אדמות פלמחים בחודשים האחרונים אינם משנים את העובדה שספנקריט נכנס להיסטוריית "השלדים" אחרי "תע"ל" (תעשיית לבידים) ז"ל של משמרות - המפעל הקיבוצי הראשון שנכנס להנפקה בבורסה, וגם הראשון שהיה לשלד לפני מספר שנים. המקרים דומים אבל לא זהים. את השלד של ספנקריט רכשה, כאמור, בתמורה לכמיליון ש"ח, חברת  .IESזוהי רכישה בסכום סביר במקרה של חברה ציבורית שהתרוקנה מכל התחייבויותיה ונכסיה. אבל ספנקריט, כבר אמרנו, לעומת תע"ל בשעתו, אינו נסגר וממשיך לעבוד, בינתיים בבעלות מלאה של הקיבוץ, ללא ה"שותף" שלו ב-13 שנים האחרונות - הציבור.

 

בהזדמנות זו כדאי להרגיע מעט את החברים החוששים בקיבוץ: מסתבר שהמפעל אפילו מרוויח משהו בחודשים האחרונים לאור התאוששות שוק הבנייה, אחרי שנים שחונות כה רבות וללא אופק עסקי ברור.

 

הימים הקשים של ספנקריט צפו על פני השטח כבר בשנת 1997, דווקא לאחר תחילת העשור שהיה תקופת הפריחה של ענף הבנייה בישראל. עקב גל העלייה מארצות חבר העמים, הגדילה החברה, כמו רבות אחרות בתחומה, את כושר הייצור שלה בהיקפים עצומים וב-1993 אף נכנסה לבורסה בתל-אביב כדי לגייס הון השקעות מהציבור. פלמחים בשנים ההן היה אחד הקיבוצים החזקים ביותר בתנועה הקיבוצית. אם לא די בספנקריט, מפעל יציקות הבטון, זרמו הכנסות נוספות לקופתו ממחצבות הזיפזיף והחול שהקיבוץ היה שותף לכרייתן. אלא שאז באו השנים הרעות. הביקוש לבנייה צנח במהירות, מפעלים רבים לא החזיקו מעמד. גם ספנקריט לא ידע להתארגן נכון ולבלום את הקריסה. אם לא די בכך, ספג פלמחים מכה עסקית כפולה כאשר נסגרו בפניו, בהוראת הריבון והחוק, האפשרויות שהחזיק בהן כל השנים לכרייה ולמכירה של זיפזיף וחול.

 

הניסיון הנואש לשמור על השוק עם כניסת שותף, "כלל בטון", שרכש מחצית מאחזקות תחום הבנייה הטרומית של ספנקריט - גם הוא נכשל. כלל-בטון עצמו, שנרכש מאוחר יותר בידי חברת הבנייה "אהרונסון", לא הביא את ספנקריט אל חוף מבטחים והצדדים נפרדו, לא ממש בידידות, במאי 2003. חצי שנה מאוחר יותר, בנובמבר, מסר ספנקריט הודעה לא שגרתית לבורסה: כי לבעליו, קיבוץ פלמחים, מונה, לבקשתו (ביולי אותה השנה), ועד ממונה מטעם רשם האגודות, שמטרתו לגבש צעדי הבראה ושינויים מבניים וארגוניים לאור הקשיים הכלכליים שאליהם נקלע.

 

ספנקריט - שפלמחים החזיק באותה עת ב-84% ממניותיו - התקשה יותר ויותר בתפקודו. מנהלים ודירקטורים נכנסו ויצאו. המפעל לא היה מסוגל לעמוד בהתחייבויותיו, וחובותיו לקיבוץ בגין אספקת השירותים שקיבל תפחו ליותר מ-10 מיליון ש"ח. כדי לממן את החוב הציעה החברה "עסקת מכר מנופים", כלומר: למכור את עשרת מנופי החברה-בת "מנופי פלגור" לקיבוץ בדרך של קיזוז החוב, וזה ימכור/ישכיר את הציוד למפעילים אחרים. גם עסקה זו לא צלחה.

 

חברים רבים בפלמחים איבדו כל אמון במפעל שבעבר פרנס אותם ברווחה. השינוי העמוק באורחות החיים, שאושר באסיפה, הותיר אותו בפינה, בין דשדוש עסקי לסגירה מוחלטת. בה בעת קברניטיו, כמו גם אלה של הקיבוץ, עשו כל מאמץ כדי לאתר רוכש או משקיע שיחלץ אותם מהמצוקה ומהסבסוד הבלתי-פוסק שנדרש מהקיבוץ כדי להחזיק את החברה. במהלך שנת 2005 נשא המאמץ פרי: חברת ההשקעות  ,IESשבשליטת איש העסקים חיים גייר, התחילה לנהל מו"מ מורכב עם הקיבוץ. החברה - חברת השקעות ציבורית שבין תחומי פעילותה גם שוק הנדל"ן - סיכמה לרכוש מפלמחים חלק מאזור התעשייה של הקיבוץ (עם שינוי ייעוד לתעשייה) בהשקעה של 34.5 מיליון ש"ח. לצורך העסקה הקימו הצדדים חברה משותפת, "פארק פלמחים" שמה, בשליטת IES (63%) ואחזקות מיעוט של הקיבוץ (37%). עסקה זו היא חלק ממהלך עסקי משולש שאמור להסתיים בחודש הקרוב, והוא כולל את עסקת המקרקעין, השלד הבורסאי, ורכישת ספנקריט על-ידי החברה המשותפת.

 

יאיר קישוני, מי שהיה מנכ"ל ספנקריט לאורך שנים ארוכות וחזר אליו בשנה האחרונה כיו"ר דירקטוריון, מודה שהמשמעות הכלכלית של מכירת השלד הבורסאי זניחה, לאור הנתונים השליליים שהוא אסף בשנות המשבר; אבל הצעד הזה, הוא סבור, היה נכון. "זו הייתה הדרך להסיר מהחברה נטל כספי לא מבוטל שנבע מאחזקת חברה ציבורית". קישוני מוסיף שדווקא עכשיו יש התעוררות בביקוש לתוצרת ספנקריט, משום שבעידן מחירי השיא לפלדה, ומחסור חמור בפועלים - למוצרי ספנקריט יש יתרון ביחס לחלופות. על השותף גייר אומר קישוני: "מדובר באיש עסקים דינאמי, ובפלמחים מקווים ששיתוף הפעולה עמו יהיה טוב ויעיל".

 

ש: והחברים בפלמחים מברכים על כך שעול ספנקריט עומד לרדת מגבם?

יאיר קישוני: "בפסיכולוגיה של פלמחים - ספנקריט הפך מנכס לנטל, והחברים שמחים על השינוי ומברכים שאנחנו עוברים לאחריות משותפת עם גופים אחרים. הכנסת גופים חיצוניים היא בהחלט גישה נכונה".

 

ש: ותמליץ לחברות קיבוציות להמשיך להנפיק בבורסה אחרי מה שקרה לכם?

"בגדול, תהליך הכניסה לבורסה עושה רק טוב ליהודים, כל עוד לא רואים בו חזות הכול. כך חשבתי וכך אני ממשיך לחשוב. במקרה שלנו, אלמלא היינו עושים את ההנפקה ההתרסקות הייתה קשה יותר. הכספים שהשגנו בבורסה נתנו לנו אוויר לנשימה במשך שנים".




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים