בני-משק לא רצויים

קרני עם-עד


תום דויטש ויוסי ספרני, בני עין-דור, ביקשו לחזור לקיבוץ * אבל נטרקה בפניהם הדלת * עכשיו הם מפנים אצבע מאשימה (ויש תגובה) * צמיחה דמוגרפית, הגרסה הכואבת

 

תום דויטש (31) בת קיבוץ עין-דור, ביקשה לחזור אל הנופים, אל האנשים, אל חברי הילדות, ובעיקר אל סבתא וסבא, ולהעניק לבנה (בן תשע, מנישואיה הראשונים לחבר עין-דור) בית לכל דבר. אבל עין-דור דחה פעמיים את פנייתה של תום. לטענתה, נמסר לה בפעם הראשונה שנדחתה כי היא אם חד-הורית, ובפעם השנייה - בנימוק של הליך שיוך הדירות, בעטיו לא משכיר הקיבוץ דירות לתושבים (ראו תגובת הקיבוץ במסגרת). על-פי גרסתה של תום מדובר בהחלטה של איש אחד, המזכיר יאן בר, שמתקשה להשלים עם חזרתה לקיבוץ יחד עם בן זוגה ואבי שני ילדיה הקטנים, יוסי ספרני (42, אף הוא בן עין-דור), גרוש ואב לשלושה ילדים מנישואיו הקודמים.

 

תום מספרת כי בילדותו ובנעוריו נחשב יוסי ל"בעייתי" משום שלא השלים את חוק לימודיו, ונחשד בגניבת טרקטורים. גם תום, כמוהו, בחרה לסיים בגיל 15 וחצי את לימודיה ועבדה בקיבוץ. לשניהם הייתה ילדות לא פשוטה. אביו של יוסי התחשמל למוות בעת שהנער היה בן 16. הוריה של תום התגרשו בהיותה בת שבע, והיא טופלה רוב הזמן על-ידי הורי אביה.

 

כעת שואלת תום האם, בשל משוגות העבר, יש לדחות שני בני זוג, שמקיימים עסק עצמאי ומשגשג לצילומי חתונות (בשם "תפוז"), ולא לאפשר להם להתקבל כחברים או תושבים; והאם בני המשפחות - אמה ואחיה של תום, סבה וסבתה, בעלה הקודם ובנה, ואמו של יוסי - צריכים לוותר על קרבתם של השניים (ושל הנכדים) רק משום שנחשבו לסוררים בילדותם.

 

תום דויטש: "לפני שבע שנים, לאחר שהתגרשתי מבעלי הקודם, חבר עין-דור ובן קיבוץ אחר, עזבתי את המשק עם הילד המשותף, שהוא כיום בן תשע. היחסים נשארו טובים. קבענו שאני אגדל את הילד בקרבת מקום, וכך הוא ימשיך להתחנך עם חבריו בעין-דור ולישון אצלי בימי החול, ובסופי שבוע יהיה אצל הגרוש שלי. עברתי להתגורר כתושבת בדברת הסמוכה. לפני חמש שנים, באחד מהביקורים שלי בעין-דור, פגשתי את יוסי, בן המשק, שהתגורר בתל-אביב לאחר גירושיו, והתאהבנו. התגוררנו כשנה בתל-אביב. ברבות הזמן נולדו לנו בת (כיום בת שלוש) ובן (שנה). לפני ארבע שנים רציתי לחזור הביתה ולהפוך להיות חברת קיבוץ לכל דבר. יוסי שהה שנה בחו"ל, לרגל עבודתו, אבל אני לא הכחשתי שאנחנו 'ביחד' ושבכוונתו להצטרף אלינו עם חזרתו ארצה. חברת ועדת הקליטה דווקא הייתה 'בעדנו', ולא ראתה שום סיבה לכך שלא נוכל לעבור הליכי קליטה, אבל לאחר שנועצה במזכיר הקהילה, יאן בר, שבתוקף תפקידו היה אחראי גם על הקליטה, היא השיבה לי שאין שום סיכוי שאחזור, כי זה אומר שגם יוסי יחזור לכאן. לדבריה, הקיבוץ היה מוכן לשקול את הפנייה אם הייתי רוצה לחזור לבדי. אחר כך נימקו את הדחייה בכך שלא בריא לקבל אימהות חד-הוריות למועמדות. גם בעלי הקודם בירך על רצוננו לחזור לקיבוץ, אבל זה לא עזר. אותה חברה בוועדה, שלא אהבה את ההחלטה, התפטרה בתגובה".

 

ש: ואז פנית שוב.

תום דויטש: "בפעם השנייה, לפני שבעה חודשים, פנינו שוב, והפעם מתוך כוונה לשכור דירה כתושבים. החברה שעוסקת בהשכרת הדירות אומנם טענה כי לא צפויה בעיה, אבל הבהירה שעליה לקבל אישור פורמאלי מיאן בר. כשחזרה אליי לאחר כמה שבועות, הבנתי שהסיפור חזר על עצמו. הפעם התשובה הייתה יצירתית לא פחות: בעין-דור לא משכירים דירות בגלל שיוך הבתים לחברים".

 

ש: ומה עשית הפעם?

"הרמתי טלפון ליאן בר וביקשתי לקבל ממנו תשובה חד-משמעית, אמיתית, אם מדובר רק בבעיה תקנונית. הוא אישר באוזניי שזה רק בגלל השיוך. אמרתי שאסכים להתפנות בהתראה קצרה, שלא אפגע בהליך השיוך, אבל הוא היה נחרץ בסירובו. חזרתי למשכירת הדירות ושאלתי אם היא ממשיכה לקבל תושבים, והיא אישרה זאת. מאוחר יותר נודע לי שגם חד-הורית שכרה דירה בעין-דור. זה פגע בי מאוד, וגם בסבתא וסבא, שרצו אותנו לידם".

 

ש: מדוע את מתעקשת לחזור לקיבוץ שדוחה אותך שוב ושוב?

"יש לי המון חברים בעין-דור. זה הבית שלי. הייתי רוצה להיות קרובה לסבא ולסבתא, שהם כבר בני שמונים פלוס. גם סבתא מצד אימא, אישה מאוד חולה, עברה להתגורר בקיבוץ ואני רוצה לעזור לטפל בה. אחי הקטן עדיין מתגורר שם. המשפחה מאוד חסרה לי. הייתי חוזרת גם אם הקיבוץ היה שיתופי, כי אני קשורה לנוף, ולנוף האנושי, במלוא מובן המילה".

 

יוסי ספרני, בן זוגה ואב ילדיה של תום דויטש, לא מעמיד את עצמו בראש המאבק. לדבריו, הוא היה מוכן לוותר על המעבר לעין-דור, שגובה מהשניים מחיר נפשי לא פשוט. עם זאת, הוא מתקשה להתמודד עם הידיעה שרק אדם אחד, יאן בר, קובע מי יתקבל לקיבוץ ומדוע. "נכון", הוא אומר, "בילדותי הייתי 'פושטק', לא יותר ולא פחות מרבים אחרים, אבל זה לא צריך לעמוד לחובתי גם אחרי 30-25 שנה".

 

תום: "הקיבוץ היה צריך לעמוד מאחורי בן כזה, ששירת כחייל קרבי והקים עסק מעולה שיש לו ביקוש גדול בעיקר במרכז הארץ. יוסי הוא אדם שקט, נוח לבריות, ואין סיבה שייפגע בגלל מעשי משובה בילדותו".

 

יוסי: "יותר מכול אני רוצה את טובתה של תום ואת טובתם של הילדים. אבל לא הייתי רוצה לקבל טובה ממישהו. לא רוצים אותנו? לא צריך. מצד שני, איך מסבירים לילד הגדול של תום שהקיבוץ לא רוצה את אימא שלו?"

 

ש: מדוע החלטתם לפנות לעיתונות ולא לציבור הרחב בעין-דור, שאולי אינו מודע לכל מה שעברתם?

תום: "נכון שאף אחד בקיבוץ לא יודע על זה. חברה שלי, ששמעה על הדחיות שקיבלתי, הייתה ב'שוק'. אבל קשה לי להאמין שחברי עין-דור של היום ייאבקו בשביל מישהו או משהו".

 

יוסי: "כל אחד טרוד בעניינים שלו. אף אחד לא 'ידרוך על יבלות' או יצא נגד המזכיר. יש מאבקים פנימיים בין חברים, ואין להם חשק או זמן להתעסק עם עוד אחד כזה".

 

ש: תפנו שוב בבקשה לשכור דירה בעין-דור?

תום:"אני לא פונה שוב. המחסום ירד. עד שיאן לא יעזוב את התפקיד, אין סיכוי שמשהו ישתנה. גם לשכונת ההרחבה אני חוששת להגיש מועמדות, כי גם פה יש סיכוי שיידחו אותנו כמו בפעמיים הקודמות".

יוסי: "הקיבוץ, למעשה, ביצע ניסוי בילדים שלו, והוא מתגאה בתוצאות. תום ואני 'נפגענו' מתוצאות הניסוי. לא ענינו על הציפיות, ועכשיו סוגרים אתנו חשבון".

 

אין קדימות לבנימשק

 

עין-דור החליט, כמדיניות, לא לפנות לבנים עוזבים, אלא לפתוח את אופציית התושבות או החברות בפני כול * תגובת מזכיר עין-דור

 

יאן בר, מזכיר עין-דור, מתפלא על הגרסה שמציגה תום דויטש לגבי שתי הפניות שלה, שנדחו, לחזור לקיבוץ - אם במגמת קליטה (בפעם הראשונה) ואם כתושבת (בפעם השנייה). "תום, שמשפחתה חיה בעין-דור, פנתה בפעם הראשונה לפני יותר מארבע שנים בבקשה להתקבל למסלול של מועמדות לחברות. הבקשה נדונה בוועדת קליטה, שאני כמזכיר חבר בה, ונדחתה משיקולים שונים שלא כאן המקום לפרטם. בכל מקרה, לא היה זה משום שתום הייתה בעת ההיא אם חד-הורית. מאז עבר הקיבוץ שינוי באורחות חייו, נכנס לדיונים על שיוך דירות פנימי, והחליט להקפיא את הקליטה - הן לגבי תושבים והן לגבי מועמדים לחברות - עד שיוברר אלו דירות מוקצות לחברי הקיבוץ מתוך המלאי הקיים, שגם כך אינו גדול". לדברי בר, בימים אלה מגבש הצוות כללים ונהלים לקליטה בכל התחומים, הן לקיבוץ והן לשכונת ההרחבה. "תום ויוסי, שפנו מחדש לפני כשנה לשכור דירה בעין-דור, קיבלו אותה תשובה שענינו לכל הפונים האחרים: בתוך חודשים ספורים, אז נדע אלו דירות להשכרה עומדות לרשותנו, תוכלו לפנות מחדש. גם תום, שמבקרת לא מעט בקיבוץ, יודעת ששיכון מרכזי בקיבוץ עומד ריק וממתין לביצוע הליך השיוך. בבית של ארבע דירות ישוכנו רק שתי משפחות, וזה מחייב שמירת מלאי של דירות. רק לאחר אכלוסן נוכל לאתר שטחים לבנייה, דירות ריקות, ולחדש את הקליטה. בעת הזו גם לאוכלוסיה הקיימת אין די מקום".

 

ש: אינכם מעדיפים לקלוט בני קיבוץ שעזבו את עין-דור על פני קליטה של משפחות אחרות?

יאן בר: "אין בהכרח העדפה של בנים חוזרים, אלא רק של כאלה שנמצאים בשנת חופש ומתלבטים היכן לבנות את ביתם. עין-דור החליט, כמדיניות, לא לפנות לבנים עוזבים, אלא לפתוח את אופציית התושבות או החברות בפני כול".

 

ש: אז כל הטענות של תום ויוסי לגבי היחס המפלה שלך לגביהם מצוצות מהאצבע?

"ממש כך".




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים