הבן הסוטה

יפעת גליק, ידיעות אחרונות


במשך שנים קברו ביגור את העדויות והחשדות כי עופר כרמי, בן המשק, הטריד מינית ילדות * לאחרונה התעורר שוב מחול השדים: כרמי, שעזב את הקיבוץ, החליט לחזור הביתה * בשבוע שעבר נפלה הפצצה: כרמי נעצר בחשד לאונס של ילדה בת שש * והשאלה הקיבוצית: האם ראוי לטפל בעבריין מין, או להשליכו מהבית

 

במשך שנים רבות ריחף הסיפור הכואב הזה מעל קיבוץ יגור, כמו פצע ישן ועמוק שמסרב להגליד עם הזמן. עכשיו הכול צף מחדש אל פני השטח, בשבילים הירוקים של הקיבוץ הפסטורלי. בחדר האוכל, במרכולית, במכבסה ובמדשאות הגדולות - כולם מזכירים רק שם אחד: עופר כרמי, מי שבמשך שנים נחשב לבן הסורר של הקיבוץ, וחזר אליו במפתיע לפני כחצי שנה, אחרי שבע שנות גלות בעיר הגדולה.

 

שלח יד למכנסיים

 

הכול התחיל כשא' הייתה ילדה קטנה. "זה היה יום שישי", היא נזכרת היום בכאב. "אכלנו כולנו בחדר האוכל ויצאנו אחר-כך לשחק, חבורה של ילדים קטנים מהקיבוץ. פתאום, משום מקום, עופר כרמי הגיע. בחור גבוה כזה, יפה, עם שיער חום. לא היינו בקשר לפני זה, אבל הכרתי אותו בפנים. הוא הציע לי ממתקים שנחשבו לפינוק בשבילי, משהו אקסטרה". כרמי, היא מספרת, הציע לה ללכת אתו לאחת הגבעות בקיבוץ. "זה היה מקום חשוך והוא התחיל לנסות לעשות לי דברים. הוא ניסה לשלוח יד מתחת למכנסיים שלי, הוא פתח לי את המכנסיים והוריד את המכנסיים שלו". א' נעצרת, נושמת עמוק וצוחקת צחוק נבוך, מהול בדמעות. "אני לא מסוגלת להמשיך לתאר את זה", היא אומרת. "אני יכולה להגיד רק שהייתה לי תחושה ברורה אז, ברגע ההוא, שעופר פולש לתחום שהוא לא שלו. כנראה שזה מה שהציל אותי ממשהו נורא, כי מייד קמתי. אמרתי לו, בתושייה של ילדה קטנה, שאני חייבת ללכת הביתה. התחלתי ללכת מהר אבל הוא הלך אחריי וניסה להחזיק אותי. רק כשאמרתי לו שאבא שלי בטח יבוא עוד מעט לחפש אותי פה, הוא נבהל ושחרר אותי. כשהוא נתן לי סוף-סוף ללכת, הרגשתי שהצלתי את עצמי".

 

עדותה של א' הפכה עד מהרה לשיחת היום בקיבוץ - אבל ביגור, כפי שהיה נהוג אז בחברה הקיבוצית, החליטו להשתיק את העניין ולא להוציאו החוצה. במקום לעודד את הילדה להתלונן במשטרה, בחרו להצמיד לכרמי עובדת סוציאלית שתטפל בו. יש לציין שהעניין, אם כן, לא הגיע מעולם לבית-המשפט, ושום אשמה פלילית לא דבקה בכרמי.

 

"צריך להבין שמדובר בקהילה סגורה", מסבירה השבוע מ', 38, חברת הקיבוץ, אם לשני ילדים קטנים. "החברה שלנו דומה מאוד לחברה החרדית. מה שמשותף לנו זה הצורך לשמור אצלנו בפנים את מה שקורה". גם החברה ג', בת 40, אומרת שלא מדובר בהתנהגות חריגה. "תמיד זה היה כך, וזה ימשיך גם בעתיד. בקיבוץ ינסו תמיד להסתיר הכול". מזכיר יגור, ספי בארי, טוען שהפרשה לא הושתקה. "הורים החליטו לא להתלונן, ובכל מקרה, במשך כל השנים לא היה ברור מה באמת קרה".

 

הכול חזר בפלאש-בק

 

לכולם בקיבוץ היה נדמה כאילו הפרשה מאחוריהם. לפני כשבע שנים עבר כרמי להתגורר בתל-אביב. משפחתו נשארה להתגורר ביגור, אבל הוא מיעט לבקר שם, עד לפני כחצי שנה - אז החליט, במפתיע, לחזור להתגורר ביגור. חזרתו תפסה את א', צעירה בשנות העשרים לחייה, בעיצומה של תקופה נפלאה. בדיוק חזרה מהטיול הגדול שאחרי הצבא, החלה קשר חדש עם בן קיבוץ אחר, למדה לבחינת הפסיכומטרי ותכננה עתיד ורוד. ואז, באחד הימים, נתקלה בכרמי. "נסעתי במכונית ופתאום ראיתי את עופר. הייתי בטוחה שאני מתבלבלת, שזה לא יכול להיות, שזה לא באמת הוא". א' ניסתה לשכוח, להתעלם, אבל נפגשה עם כרמי שוב, כשהתמנה לעובד בחדר האוכל הקיבוצי. "כשהבנתי שאני לא טועה, שזה הוא, הכול חזר לי בפלשבקים מול העיניים. בכל פעם שהלכתי למקום שהוא עבד בו, ראיתי שוב את כל מה שקרה לי, כמו בסרט, וזה היה נורא". א' מספרת כי מאז הפכו חייה לגיהינום. "החבר שלי לא ידע מה קורה אתי", היא אומרת. "התחלתי להתנהג מוזר. פתאום לא נתתי לו לגעת בי. לא יכולתי שאף אחד ייגע בי. נגיעות מאוד הפריעו לי, כי זה החזיר אותי למה שהיה. בשלב מסוים נפרדנו, למרות שאהבתי אותו. הוא מאוד התחשב בי, אבל כמה אפשר? הייתה לי בעיה לתת לו להתקרב אליי. כשראיתי שזה מפריע לי בצורה קיצונית ואני לא יכולה יותר, דיברתי עם הקיבוץ ואמרתי להם שזה או אני או עופר. הם אמרו שאי-אפשר לסלק אותו מבחינה חוקית, ואני הרגשתי שאני לא יכולה יותר לנשום. באותה תקופה הסתגרתי בחדר שלי בקיבוץ ולא יצאתי משם לשום מקום".

 

אחרי זמן קצר החליטה א' לעזוב את הקיבוץ ועברה לתל-אביב. במקביל לעזיבתה, לפני כחמישה חודשים, היא ניגשה למשטרת זבולון ביחד עם נ', חברת קיבוץ נוספת הטוענת כי כרמי הטריד אותה מינית. השתיים הגישו נגדו תלונה במשטרה, אך שם טענו כי חלה התיישנות על העבירות.

 

ש: למה בחרתן להתלונן נגד כרמי רק עכשיו, אחרי שנים רבות?

א': "אחרי שראיתי אותו וכל הזיכרונות צפו אצלי מחדש, הבנתי שאני חייבת לעשות עם זה משהו. כשזה קרה, היה נהוג שכביסה מלוכלכת מכבסים בפנים ולא בחוץ. אחרי שהמקרים התרחשו סיפרתי עליהם לאימא שלי, אבל לא הגשנו תלונה כי לא רצינו להוציא את הדברים החוצה. אני יודעת שאבא שלי הלך אז למישהו, סגר אתו משהו, לא יודעת מה בדיוק נעשה אז".

 

אונס ילדה בת שש

 

מייד עם חזרתו של כרמי לקיבוץ, החליטו החברים להילחם נגד נוכחותו ביגור. ראשית, נתקל בבעיה קשה למצוא דירה. חברים בקיבוץ התנגדו בתוקף לכך שכרמי יתגורר לידם. לבסוף נמצאה עבורו דירה מבודדת בפאתי הקיבוץ. גם בני משפחתו הפכו למוקצים בעיני רוב חברי הקיבוץ, שהעדיפו לנתק עמם כל קשר.

 

לפני שבוע הפכו החשדנות והאיבה שמתחת לפני השטח למלחמה גלויה, כשחברי הקיבוץ גילו, דרך התקשורת, כי נגד כרמי הוגש כתב אישום בגין אונס ילדה בת שש מהוד-השרון. בכתב האישום נטען שכרמי הגיע לבית המשפחה במסגרת עבודתו כמנקה שטיחים, ובשלב מסוים ניצל מצב שבו נשאר לבד בסלון ללא השגחת האם, עם בתה בת השש. לפי כתב האישום, הוא הושיבה על ברכיו והחל ללטף את גופה. לאחר מכן, מתואר בכתב האישום כי אנס את הילדה וביצע בה מעשי סדום. עוד מפורט בכתב האישום ובבקשת המעצר נגד כרמי, כי הוא הודה במעשה בפני אם הילדה ואף התוודה בפניה כי ביצע בעבר מעשה דומה בילדה בת שלוש.

 

כעת, נחושים בדעתם 900 חברי יגור שלא לקבל את כרמי בחזרה לחיקם, ולשם כך יהיו מוכנים לעשות כל שיידרש. "נתארגן באסיפה, נצביע נגדו ונעיף אותו מפה", אומרת אחת החברות. "כל הסיפור הזה לא היה מתפוצץ אם עופר לא היה חוזר לכאן. כשהיה רחוק, הרגשנו בטוחים, אבל מאז שהתחיל להסתובב כאן שוב, החרדה לילדים שלנו גדולה. לדעתנו, הפאניקה הזאת מוצדקת".

 

הוריו ואחיו של עופר כרמי מסרבים להתייחס לפרשה. בערב שבת יושבים בני המשפחה בסלון. מרים, האם, אוחזת את ראשה בכפות ידיה מבקשת שנפנה אל הקיבוץ לקבלת תגובה רשמית. האח, אור, מסביר: "אנחנו צריכים לכבד את ההחלטה של הקיבוץ, שרק המזכיר מדבר עם עיתונאים. לחברים אסור. יש לנו מה להגיד, אבל עוד לא היה משפט וצריך לתת לבית המשפט להכריע".

 

להגן על הילדים

 

מאז השבוע שעבר הפך הפורום של הקיבוץ באינטרנט לזירת היאבקות רוחשת השמצות ודם רע. "חברים, היזהרו בדבריכם", כותבת שם האם, מרים. "יותר מפעם אחת ראינו שכתבו בעיתון בכותרות ענק ובצבע אדום, ואת ההתנצלות לאחר הזיכוי פרסמו בעמוד 27, למטה בפינה. בואו לא נבצע משפט שדה. בשביל זה יש בית משפט. בואו נמתין לפסיקה ואז נמשיך".

 

"אסור להתעלם ולהדחיק ורק להרגיש צער", כתב השבוע אחד מחברי הקיבוץ בפורום. "יש למצוא דרך שתגן על הילדים", וגולש אחר קרא "לכל יפי הנפש" לא לשתוק, והוסיף: "בפעם הבאה, אחרי שנגלה סלחנות וסובלנות, הוא יעשה זאת שוב. ואז, כל מי שצועק שלא לדבר על זה, יהיה שותף לתקיפה הבאה, לילדה הבאה שתיפגע. תסתכלו טוב טוב על ילדותיכן הקטנות. ילדה שהותקפה לא נשארת אותו הדבר". גולש נוסף, שהזדהה, שואל: "כמה ילדות אתה מוכן להקריב בשם הסובלנות?". לגולשים יש טענות רבות גם כלפי מזכירות הקיבוץ. "שתיקת מנהיגות יגור", כותב אחד הגולשים, "יוצרת חרושת שמועות. כשעולה בעיה חברתית מדאיגה והמנהיגות המקומית שותקת כי היא רוצה להיות 'נחמדה' לשכן מימין או משמאל, נוצרות שמועות שווא, שלעתים הן שקריות ומוגזמות. הרכילות ממציאה את הפרטים. עם כל הקושי, זהו תפקידה של מנהיגות מקומית. להתייעץ עם בעלי מקצוע ולנסח אמירה שתרגיע את הציבור".

 

בינתיים, כדי להרגיע את האווירה, זומנה השבוע האם, מרים, למזכירות הקיבוץ, והתבקשה לדאוג לכך כי ברגע שבנה ישוחרר ממעצר הוא לא יחזור לקיבוץ עד שיסתיים משפטו. "אנחנו מנסים לפעול בצורה הוגנת כלפי עופר ומשפחתו, מעניקים להם סיוע וממתינים להחלטת בית המשפט בעניינו", מסבירה יעל רשף, שמונתה לדוברת בעניינו של כרמי מטעם מזכירות הקיבוץ. "אם אכן יתברר שעשה את המעשים האלו, אנחנו נראה בזה דבר חמור מאוד. בינתיים, נפעל בהתאם לתקנון, בהצבעת רוב באסיפה. צריך להבין שבכל שנות הקיבוץ הורחק רק חבר אחד משורותיו".

 

ש: אין לכם רגשות אשם על כך שלא דיווחתם על הסיפור לפני שנים רבות?

יעל רשף: "הקיבוץ לא יכול היה להגיש תלונה בשם הילדות, אבל התחושה שלנו לגבי המקרים האלו מאוד רעה. יש מחשבה כללית, שאולי היינו יכולים למנוע את המקרה. היום, לפחות, כבר אין אווירה של לטאטא את הדברים אל מתחת לשולחן".

 

א', לעומת זאת, מתקשה להתגבר על רגשות האשם שמציפים אותה מאז מעצרו של עופר בשבוע שעבר. "כששמעתי על מה שעופר עשה לילדה הקטנה, הרגשתי נורא", היא אומרת. "כואב לי הלב. ברגע שהגשתי תלונה הרגשתי כאילו אני מגנה על ילדות אחרות כדי שלא יקרה להן משהו, אבל כנראה שזה היה מאוחר מדי הפעם. הקיבוץ אולי הציל את עצמו, אבל לא את הילדה הקטנה הזאת".

 

בא כוחו של עופר כרמי, עו"ד שמואל לוינשטיין, מוסר בתגובה: "בניגוד לפרסומים קודמים, עופר אינו מודה בכל עובדות כתב האישום שהוגש נגדו והדברים ילובנו במהלך המשפט. לאור מורכבות מצבו של עופר, עניינו נבדק בימים אלה על-ידי שירות המבחן, ובסופה של הבדיקה אנו משוכנעים כי יוחלט שעופר איננו מסוכן והוא ישוחרר בתנאים מגבילים. מאחר שהקיבוץ הוא ביתו, ושם נמצאים כל בני משפחתו, אנו סבורים שזה המקום בו עליו לשהות. איננו יודעים מי אנשי הקיבוץ שלטענתכם אינם מעוניינים בשובו של עופר לקיבוץ לאחר שישוחרר ממעצרו, אך ברור שזו אינה דעת כל החברים, ולא-מעטים סבורים שראוי לטפל בעופר ולא להשליכו בשעת מצוקה. אשר לתלונה נוספת שהוגשה, לדבריכם, נגד עופר בגין אירוע ישן - אין אנו יודעים על חקירה שכזו, אם אכן נפתחה, ועופר לא נחקר בנושא זה כלל".




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים