זכויות על קביים | אבשלום דולב מטירת צבי מספר על עבודת הוועדה לבדיקת זכויות החברים עם המוגבלויות, שבראשותו

זכויות על קביים

ארנון לפיד

 

הזנחה או זלזול לא היו, ודאי לא במודע, אבל שמענו עדויות קשות * לפני הכול הקיבוץ צריך להקשיב, ולהחליט שהוא לוקח את הנושא בידיים * אבשלום דולב (טירת-צבי), ראש הוועדה לבדיקת זכויות החברים עם המוגבלויות, מדווח


משמאל: אבשלום דולב

אבשלום דולב אומר שאינו יודע מדוע בחרו דווקא בו לעמוד בראש הוועדה שקיבלה את שמו. אבל מי שפנה אליו - מזכיר הקיבוץ-הדתי, יאיר ריינמן - מן הסתם יודע: דולב (טירת-צבי) מכיר את הסוגיה הכאובה של האנשים עם המוגבלויות, מקרוב מאוד. כבר שנים רבות משמשים הוא ואשתו אפוטרופוסים לבני משפחה עם מוגבלויות - הוא לאחותו שבקיבוץ, היא לאחותה שבקיבוץ אחר. "דווקא לכן התלבטתי ארוכות", הוא אומר, "לא הייתי בטוח שאדם שכואב את הנושא וקשור אליו באופן כל כך אישי, יכול לטפל תוך שיקול דעת בהיבטים הציבוריים שלו".

 

והייתה סיבה טובה נוספת לבחירתו לתפקיד: דולב הוא מגשר, ולא רק בהגדרה המקצועית: הוא אדם פתוח וקשוב, שמאמין בדיאלוג וחותר להסכמות. כך היה כשריכז את ועדת החברים בקיבוצו, וכך כששימש, במשך 15 שנה, יו"ר מועצת החלב. "שם למדתי", הוא אומר, "איך לגשר בין עמדות ואינטרסים מנוגדים - בין מגדלים קטנים וגדולים, בין משקים קיבוציים למשקים משפחתיים, בין דתיים לחילונים, בין אזורים שונים. אני מאמין גדול בגישור".

 

ב"ועדת דולב" הוא נדרש לגשר ולקרב בין שלושת הגורמים שהיו מיוצגים בה: הממשלה, התנועה, והאנשים עם המוגבלויות (ולא "בעלי מוגבלויות") עצמם. זה לא תמיד היה פשוט, הוא אומר, אבל תמיד עם גישה עניינית ורצון טוב.

 

במקביל לעבודתו בוועדה הציבורית הוביל דולב את תהליך השינוי בטירת-צבי, "וכשם שלא היה לי ספק בצורך בשינוי, לא היה לי ספק בחובתנו להמשיך ולדאוג, גם בקיבוץ המשתנה, לאוכלוסיות החלשות. זה לא כורח בל-יגונה. זו חובה דתית".

 

ש: בוא נסכים על "מוסרית".

אבשלום דולב: "אם קשה לך דתית, אז מוסרית ודתית. יש מושג כזה: 'מידתיות', וזה היה המוטו בכל ישיבות הוועדה. התרשמתי מתחושתם של רבים מהאנשים עם המוגבלויות, שלא מקשיבים להם מספיק. זה חזר אצלם שוב ושוב. וכשיש הרגשה כזאת, אי אפשר למדוד כמה זה 'מספיק'. ברור שלפני הכול צריך להקשיב".

 

ש: וממה ששמעת התרשמת שכצעקתה?

"אובייקטיבית, הדרך שבה התנהל הקיבוץ ה'ישן', עם הקופה המשותפת, העניקה לחברים עם מוגבלויות יתרונות כלכליים, מצד אחד, אבל גם גרעה מהם זכויות, כפרטים. כל עוד הייתה הערבות ההדדית מוחלטת, קיבל החבר עם המוגבלויות שיכון ודיור ברמה שמעל למקובל. אבל כתוצאה מההסדרים בין הקיבוץ כארגון לבין הביטוח הלאומי, והסכום, הנמוך יחסית, ששילם לו - יצאו החברים עם המוגבלויות חסרים מבחינת מיצוי זכויותיהם, כפרטים. כשהקיבוץ משנה פניו, והערבות ההדדית מצטמצמת, נחשפים החבר עם המוגבלויות, או הוריו - לחלוטין, בבת אחת, ללא הכנה מוקדמת - לסערת החיים, והכוונה בעיקר להתפרנסות. וזה קשה ביותר".

 

ש: הקיבוצים אשמים בהזנחה? בזלזול?

"אם אני מסתכל על סביבתי הקרובה, הקיבוץ שלי, אני לא יכול להתלונן. הזנחה או זלזול לא היו, ודאי לא במודע. אבל שמענו עדויות קשות. הנושא כולו כל כך כאוב ובעייתי, שקשה לכמת ולמדוד. עד שחבר עם מוגבלויות מעיז לפנות ולבקש, וזה כשלעצמו צעד מאוד לא פשוט, לא תמיד הוא נענה. אתה יודע איך זה בקיבוץ: אלה שהם במרכז החברה נענים יותר מאשר אלה שפחות במרכז. הופיעו בפנינו אנשים שלא זכו להיענות - וזה נכון גם לקיבוץ השיתופי - גם בגין מעמדם החברתי. אסור שזה יקרה. חייבים לקבוע אמת מידה שוויונית לבעלי צרכים דומים. הוועדה יצאה בקריאה: חבר'ה, אם אתם קיבוץ מתחדש, אנא, היערכו לדאוג ולטפל בחברים עם מוגבלויות בצורה מלאה ומסודרת, בתקנון, שיאושר על-ידי הרשם ויהיה נתון לפיקוחו. זה הכלי החשוב ביותר. זה המבחן".

 

ש: הכדור נמצא, אפוא, בידי הקיבוץ.

"הקיבוץ, התנועה, האזור. אין ספק שהקיבוץ, כרשות אוטונומית, צריך להחליט שהוא לוקח את הנושא בידיים, מקים ועדה לצרכים מיוחדים ומאפשר לרשם לאכוף עליו את התקנון".

 

ש: קירבתם פתרון לבעיה?

"אין פתרונות קסם. איתרנו את הבעיה ופתחנו בתהליך שדורש הסברה והטמעה, ובעיקר הרבה אהבה ונשמה. הקיבוץ הוא חברה ערכית עם מסר חברתי, ואסור שהמסר הזה יאבד במעבר מסטטוס אחד לססטוס אחר. המדינה הלכה לקראתנו בכמה תחומים, עכשיו עלינו לתרום את חלקנו".

 

ש: אחרי כל המצוקות ששמעת, עדיין אתה דבק בצורך בשינויים בקיבוץ?

"אני קיבוצניק שרוף עד כדי כך, שבמשך שנים, כל מי שרצה לדעת מהו קיבוץ ברמה האידיאולוגית, היו מפנים אותו אליי לשיחה. לפני כ-16שנה עברתי תהליך התפכחות, כשהבנתי שהקיבוץ צריך לעבור שינוי. העבר היה פנטסטי, ואני לא חושב לרגע שהוריי עשו טעות כשהגיעו לקיבוץ, אבל מה שהיה לא מתאים להיום. כן, צריכים לשנות, אבל בחוכמה, עם מינימום נזקים ומקסימום רגישות".




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים