נושאי משרה - ראו הוזהרתם

יעקב דרומי

 

אחריות פלילית של נושאי משרה בעבירות איכות הסביבה ותכנון ובנייה


הגברת האכיפה של רשויות השלטון בנושאים של מפגעים סביבתיים (עבירות של אי שמירה על ניקיון, אי זיהום מקורות מים, אי הסדרת ניקוז, שפכים וביוב) ושל תכנון ובנייה (עבירות של בנייה ללא היתר או שימוש בניגוד לייעוד התכנוני, חריגות בנייה ועוד), אינה נעצרת בהגשת כתבי אישום כנגד הקיבוץ או המושב, אלא מרחיבה את מעגל הנאשמים וההרשעות גם לנושאי המשרה באותו יישוב (מזכיר, מרכז משק, יו"ר או מנהל העסקים, מרכז הפעילות בה בוצעה העבירה וכיו"ב).

 

דרכי הענישה

 

"דרכי הענישה", בדיני איכות הסביבה, מבקשים להשיג את השמירה על איכות הסביבה, בדרך של הגברת אמצעי האכיפה וההחמרה בענישה. וכך אנו מוצאים בסדרה של חוקי "הגנה על הסביבה" את אחריותם האישית של נושאי המשרה במקרים של מפגעים סביבתיים (פקודת בריאות העם, חוק החומרים המסוכנים, חוק שמירת הניקיון, החוק למניעת מפגעים, חוק השילוט, חוק איסוף ופינוי פסולת למחזור, חוק המים, חוק תאגידי מים וביוב).

 

האחריות הפלילית

 

לפי גישה זו מאשימים בעבירה "גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף או פקיד באותו תאגיד ואחראי לענין". כך בחוקי איכות הסביבה וכך בחוקי התכנון והבנייה. דינים אלה מטילים אחריות אישית על נושא משרה בתאגיד, מנהל, שותף, או פקיד אחראי, בגין העבירה, אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו במניעת עבירות אלה.

 

הטלת אחריות פלילית על נושאי המשרה נועדה להמריצם לנקוט אמצעים נאותים ולהבטיח כי יקוימו אמצעי זהירות על-מנת למנוע ביצוע עבירות במסגרת התאגיד". קו ההגנה העיקרי של נושאי המשרה הוא להוכיח תחילה "שהעבירה נעברה שלא בידיעתם או שנקטו את כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של החוק".

 

וכך, בתקופה האחרונה, כמו במצעד של אישומים, מורשעים קיבוצים ונושאי משרה, מרכזי משק ואחרים, בעבירות על חוק המים או תכנון ובנייה, ונגזרים עליהם קנסות כבדים ועונשי מאסר, בין אם על תנאי ובין אם עבודות לתועלת הציבור. בתי המשפט לאחרונה רואים בעבירות שמצמיחות "תועלת כלכלית" לאגודה או לקיבוץ, סוג של "עבירות כלכליות" (למשל, "חיסכון" במניעת זיהום קרקע ומים בשפכים), שיש להחמיר בענישה הכספית לגביהן, וכדברי בית המשפט: "עבירות הפוגעות באיכות הסביבה הן בעיקרן עבירות כלכליות, איני מטיל ספק כי הנאשמים היו שמחים לפעול לשמירת איכות הסביבה אילולא הייתה נלווית לפעילות זו עלויות כלכלית".

 

בלא מעט מקרים עורכים סניגורי הקיבוצים "עסקאות טיעון" ובהן לצד התחייבות להסדרת המחדל, קיימת הסכמה להרשעה ולקנס גבוה, "במחיר" מחיקת נושאי המשרה או חלק מהם מכתב האישום.

 

לצד ההחמרה, עדיין קיימות אי אלה 'נקודות אור' בפסקי הדין שניתנו בתקופה האחרונה והנה חלק מהן: המושב השיתופי תימורים הואשם יחד עם מרכז המשק, מרכז הרפת ויו"ר ההנהלה בכך שמכון החליבה והרפת פעלו ללא מערכת ניקוז מסודרת. בית המשפט השלום בקריית גת הרשיע את המושב, אך זיכה את מרכז המשק ומרכז הרפת מהעבירות לאחר שהשתכנע שהם פעלו ככל יכולתם, במסגרת סמכויותיהם, כדי למנוע את העבירות. יו"ר ההנהלה זוכה מהנימוק כי "מקום שלא הוגש כתב אישום כנגד כל חברי ועד ההנהלה, יש לזכותו מטעמים של אכיפה בררנית".

 

המושב השיתופי כפר חיטים הואשם בזיהום מקורות המים (משפכי הרפת). לצד המושב הואשמו גם כונס הנכסים שמונה לאגודה ומרכז המשק של המושב, מכוח היותם נושאי משרה בתאגיד.

 

בית משפט השלום בטבריה קבע כי כדי שהמינהל יצא זכאי בדין, עליו להוכיח ש"העבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט את כל האמצעים הסבירים כדי למנוע או להפסיק את העבירה". הוא מצא כי הרפת התנהלה באופן זה שנים קודם שהחלו המנהלים בתפקידם, ומשנודע להם על כך, הם פעלו כדי למנוע את המצב או להפסיקו, בין בדרך של איתור מקורות כספיים למימון העבודות הנדרשות, לרבות פנייה למשרדי הממשלה ובין בדרך של הפסקת המפגע, ככל שהיה ניתן. לפיכך, המושב הורשע אך השופט יונתן זיכה את המנהלים מכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

 

לעתים, במסגרת ההגנה, טוען הנאשם ל"הגנה מן הצדק". לפי קו הגנה זה, "התנהגות בלתי נסבלת של הרשות" מול הנאשם יוצרת "פגיעה ממשית בתחושת הצדק וההגינות" וגם אם הנאשם אשם, הרי כתוצאה ממחדלי הרשויות הוא לא יישפט על כך. בעניין מושב כפר חיטים, למשל, הם הואשמו גם שלא היה בידיהם רשיון עסק לרפת, אך הם טענו שאין המועצה המקומית דורשת רישוי לעסק של מכון חליבה. הטענה התקבלה ובית המשפט קבע כי "מצג רב שנים מצד הרשות המוסמכת לפיו ניתן להפעיל רפתות ללא קבלת רישיון עסק", מעלה "הגנה מן הצדק כנגד העמדה לדין בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון".

 

ואולם, בימים אלה ניתן פסק דין נגד חבר מזכירות ביישוב חקלאי, שטען "להגנה מן הצדק", וזוכה בבית משפט השלום מעבירות של שימוש במקרקעין ללא היתר לפי חוק התכנון והבנייה, ומעבירה של שימוש חורג בקרקע חקלאית ללא היתר (שימוש במבנים של לולים למטרה של נגרייה ועוד).

 

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל השבוע את ערעור המדינה וקבע כי יש לצמצם את "הגנת הצדק", למקרים חריגים ביותר, שכן היא פוגעת באינטרס הציבורי למיגור עבירות התכנון והבנייה, ועלולה להביא לאי-סדרים תכנוניים. בית המשפט דחה את הטענה שהנאשמים (היישוב, חבר המזכירות), היו "עבריינים בעל כורחם", ש"נקלעו לסיטואציה שבה לא הותירו להם הרשויות ברירה אלא לעשות את השימושים החורגים", וקבע כי "מי שנמנע מלפנות לרשויות התכנון, מנוע מלטעון כי הפך לעבריין בעל כורחו, ולחסות בצל דוקטרינת ההגנה מן הצדק". מי שבחר ביודעין להשכיר את הלולים משיקולים כלכליים, ולא עשה דבר כדי להכשיר את השימוש החורג - הוא 'עבריין מבחירה'", ולכן בוטל זיכויים של הנאשמים הללו.





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים