הגרושים המתחדשים

אריק בשן

 

פסק דין (שהותר עכשיו לפרסום) עוסק בגובה "דמי המזונות" שנדרשים לשלם גרושים המתגוררים שניהם באותו "קיבוץ מתחדש" * לידיעת הפרודים והפרודות


מה קורה בעידן השינוי למשפחה קיבוצית שההורים בה גרושים, המטופלת בשלושה ילדים, כאשר - לפי כללי המשחק החדשים - עוברת האחריות על המזונות לידי ההורים? בעבר התפרסמו כאן כמה וכמה פסקי דין מטעם בתי משפט ומוסדות בוררות, אלא שהם התייחסו למצב בו אחד מבני הזוג יצא מהקיבוץ ותבע שהאחריות למזונות הילדים תמשיך לחול על הצד השני והקיבוץ, ברמה כזו או אחרת. לראשונה (ככל הידוע) מתפרסם כאן בזאת, הגם שבאיחור מה, פסק דין שניתן בבית משפט לענייני משפחה בכפר סבא (והותר רק כעת לפרסום), אשר עניינו מזונות בקיבוץ מתחדש שבו כל המעורבים, לעת ההחלטה, היו חברים באותו קיבוץ.

 

דרכם המשותפת של בני הזוג התפצלה בשנת 1998, כאשר בת הזוג עזבה את הדירה המשותפת ועברה אל דירה אחרת, שהעמיד הקיבוץ לרשותה. בשנת 2000 נקבע, בהסכם הגירושין בין הצדדים, כי הילדים יישארו במשמורת אצל האם, עם הסדרי ראייה מורחבים של האב (יומיים בשבוע עם לינה, כל סוף שבוע שני ומחצית החגים והחופשות). ההסדר פעל לשביעות רצון ההורים והילדים, כששני הצדדים ממשיכים להוות דמויות משמעותיות לילדיהם, לגידולם ולחינוכם.

 

אלא שבינתיים הוחלט בקיבוץ על שינוי אורחות החיים, והצדדים חזרו ובדקו את האותיות הקטנות בהסכם הגירושין - שם נקבע, למשל, כי אם תעזוב האישה את הקיבוץ ויצטרפו אליה הילדים - ישלם הבעל הגרוש 275 דולר בחודש בעבור כל קטין עד גיל 18, וכן 184 דולר לילד בתקופת שירותו הסדיר בצה"ל. אם הבעל היה עוזב את הקיבוץ, על-פי ההסכם הוא היה אמור לעמוד בהתחייבותו כלפי ילדיו באמצעות גזבר הקיבוץ. למרות שכולם, כאמור, ממשיכים לחיות באותו יישוב, טענה האישה, בתביעה שהגישה לבית המשפט, כי התקיים שינוי נסיבות מהותי בשל ההפרטה שעבר הקיבוץ, המצריך התייחסות חדשה. לכן, גם מועד הגשת התביעה, חודש לאחר תחילת תהליך ההפרטה בקיבוצם של בני הזוג, אינו מקרי.

 

בכתב ההגנה מול תביעת האישה על סך 7,098 ש"ח מזונות לשלושת ילדיהם, טען הבעל (שיוצג בשלבים הראשונים על-ידי עו"ד רזי עברון, אקס אפיקים, בעבר רכז המחלקה המשפטית של התק"ם), כי אין בהפרטה משום שינוי נסיבות מהותי וכי התביעה מיותרת לאור העובדה ששני ההורים ממשיכים לחיות באותו קיבוץ, המספק לילדי חבריו את כל צורכיהם ברמה הנהוגה בקיבוץ.

 

האם וילדיה, באמצעות עו"ד ליהיא דמבינסקי-כהן, טענו שחל שינוי בצורכי הילדים, שגדלו בינתיים: בגדים נוספים, ג'ל לשיער, סרטים וכו', שמשכורת האם - כ-5,800 ש"ח, שיחד עם תוספות אחרות מגיעה לכדי 7,000 ש"ח - לא יכולה לעמוד בהם. הכנסות הבעל, כפי שהוצהרו בבית המשפט, מגיעות לכ-5,900 ש"ח, אך, לטענת התובעים, יש לו מקורות נוספים אפשריים, כמו מתנות בני משפחה ושכר-דירה מדירה שהייתה רשומה על שמו והועברה לבעלות אחותו. הבעל, כך נמסר לבית המשפט, גם נסע לחו"ל פעמים מספר, כאשר ברוב נסיעותיו צירף אליו את ילדיו או חלק מהם. יוצא שלעומת האישה, הגוררת חובות עוד מלפני ההפרטה, תקציב בעלה הגרוש - מאוזן.

 

השופטת רבקה מקייס מציינת כי הצדדים הופנו לגישור מטעם הקיבוץ, וכשזה לא צלח הגיעו לבית המשפט. בסיכומיה קובעת השופטת כי הוצאותיהם הקבועות של הילדים - חינוך, חוגים, שכר דירה לבת החיילת, טיפולי שיניים, שירותי מספרה וכו' - אכן חולקו שווה בשווה בין תקציבי ההורים, וכך גם ההוצאות המיוחדות - כמו חגיגת בר-מצווה של אחד הקטינים - לכן המחלוקת, מבחינתה, מצטמצמת לכדי הוצאות כלכלה שמעבר לארוחות בחדר האוכל, וכן הוצאות ביגוד ודמי כיס. מכאן נבעה פסיקתה: "הגעתי למסקנה כי גם כתוצאה מהליך ההפרטה יש לחייב את הנתבע בסכום קבוע בגין ההוצאות המשתנות של הקטינים ברכיבים של כלכלה (מעבר לארוחות בחדר האוכל) וביגוד", פוסקת השופטת, "ברכיבים אלה אירע שינוי נסיבות כתוצאה מההפרטה, המצדיק את פסיקת המזונות". היא קובעת, אפוא, כי הנתבע ישלם מזונות של 350 ש"ח לחודש לכל אחד מילדיו עד גיל 18 או סיום התיכון, לפי המאוחר מביניהם, וכי בתקופת השירות הצבאי יחויב במזונות עבורם כדי שליש מהסכום לעיל.




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים