בין קיר המוות באושוויץ לחשפנית פולנייה

קרני עם-עד

 

נכתב ב-18.11.1999


 בעקבות התנהגות פרועה במסע לפולין, הורחקו מלימודים (למשך שבוע) ארבעה תלמידי "אופק" (בית ספר אזורי בעברון) * הסיפור המלא על סיור שראשיתו במחנות ההשמדה וסופו שיכרות, מופע חשפנות, חבלה ברכוש ותלונות במשטרה

 

הידיעה על בני שכבה י"ב בבית החינוך "אופק" שבקיבוץ עברון, אשר ציינו את סוף מסעם לפולין במופעי חשפנות בחדרי המלון שלהם בוארשה, שהתפרסמה בעיתון "הקיבוץ" בשבוע שעבר - הייתה, מסתבר, רק חלק מהסיפור. התברר, כי לא היה זה רק פורקן חד-פעמי לאחר מסע קשה ומרגש, אלא שרשרת מעשים קשים שביצעו נערים ונערות, אשר אף הביאו להתערבות המשטרה הפולנית.

 

על-פי עדויות המשתתפים במסע, נוצר פער גדול בין התנהגות התלמידים בשעות הבוקר - אז ביקרו באתרי זיכרון ומחנות השמדה - לבין הלילה, שהתאפיין בשתיית אלכוהול עד שכרות, התפרעות במלון ומעשים פרובוקטיביים כמו הטלת שתן במעלית, יציאה ללא רשות ובלי אבטחה אל רחובות העיר, וחבלה ברכוש.

  

תחושת כישלון מסוימת

 

ביום שישי שעבר התקיימה ישיבת חירום של כל חבר העובדים בבית החינוך המשותף לשמונה קיבוצים: געתון, יחיעם, עברון, כפר-מסריק, עין-המפרץ, סער ושמרת. בישיבה נמתחה ביקורת קשה ונוקבת. מורים שלא השתתפו במסע טענו כי צוות המלווים גילו אוזלת יד בכל, לא הביאו להרגעת המצב, ואף עצמו עין בפני תופעות פסולות כמו מופעי החשפנות. גם האיחור בטיפול באירועי המסע, שבוע לאחר חזרת החניכים לבית הספר, התקבל אצל רוב הנוכחים במורת רוח רבה. בסופה של אסיפת החירום התקבלה החלטה להרחיק ארבעה נערים (הגרעין הקשה של המתפרעים) מבית החינוך למשך שבוע, ולאחרים לא לאפשר להשתתף באירועים חברתיים של "אופק" עד סוף שנת הלימודים.

 

מכתבים נשלחו אל הורי השכבה, עם הערות לגבי מעורבות בנם או בתם במעשים. גם רכזי חברות הנעורים ומזכירי הקיבוצים יודעו לגבי הטיפול בפרשה. עוד הוחלט כי לקראת המסעות הבאים לפולין תיעשה חשיבה מחודשת, ויוחלט אם להוציא למסע את כל השכבה או רק את מי שיתחייב לנהוג על-פי כללים שייקבעו מראש.

 

מאז חזרתם של נערי שכבת "שבלול" ללימודים הוקדשו כל פתיחות השיעורים, בכל המקצועות, למה שאירע במסע לפולין. הגדיל לעשות המורה לאזרחות, שביקש מאלה שהכפישו את שם ישראל בפולין, לצאת מהכיתה.

 

"האירועים בפולין עשו לנו רע מאוד", אומרת רחלה יוקטן (יחיעם), מנהלת בית החינוך. "יש תחושה קשה מאוד בקרב הצוות החינוכי, אפילו כישלון, בעיקר כיוון שמדובר בפרויקט ש'רץ' זמן רב, ולמעט תקלות קלות לא נדרשנו מעולם לטפל בחריגות התנהגות כאלו. אנחנו מחויבים לבדוק את עצמנו, מה עושים לגבי העתיד. גם הקבוצה עצמה עברה משהו שקשה להתמודד אתו. לכולם יצא שם רע, הנאמנות לחברים הביאה את רובם ליטול חלק במעשים הפסולים. הבירור עוד לא נגמר ומסקנות נוספות יתקבלו בהמשך".

 

ש: הטיפול בפרשה היה נכון ובזמן, לדעתך?

רחלה יוקטן: "אומנם היו ביקורות על עיתוי הישיבה והענישה. היו שמועות רבות בקיבוצים לגבי מה שקרה במסע, חלקן לא נכונות, ומעטים ידעו לתאר את התמונה כולה. אני מודה שלא הדבקנו את קצב האירועים. התנהלנו באטיות רבה מדי".

 

ש: והעונש של הרחקת תלמידים מלימודים מקובל עלייך?

"אני מסכימה שזו לא פעולה חינוכית מספקת. צריך לעצור, להבחין ולהבדיל בין גבולות של פרויקט כזה, ולהחליט מה ייעשה בעתיד.

טרם הנסיעה התקיימה שיחה פרטית עם 25 תלמידים, לגביהם היה חשש שיתנהגו שלא כשורה, והם הבטיחו שלא ישתו אלכוהול ולא ישתוללו בשעות הלילה. בפועל הם לא עמדו בכך".

 

ש: שקלתם להפסיק את המסעות לפולין ולעשות חשבון נפש?

"לא הייתה דרישה כזו משום צד. בישיבה שקיימנו דיברו על אופן ההכנה, הסגנון של המתבגרים שהמדריכים לא מצליחים להתחבר אליו, אפשרות להשאיר בבית גורמים מתסיסים. מדובר כנראה באופי של קבוצה שונה ממה שידענו בעבר. אני חייבת לציין את המדריכים. הם עבדו קשה, כמעט בלי שעות שינה, ואין לי ספק שלא עצמו עיניים בפני המתרחש. אבל ברור שהמסע האחרון מוביל אותנו לצומת דרכים לפחות סביב השאלה, האם באמת משיג המסע את מטרותיו, האם נכון להמשיך במתכונת זו".

 

ביזו את הזיכרון

 

רון כהן, כפר-מסריק, עובד כיום בפיתוח מערכי הדרכה במוזיאון "בית לוחמי הגטאות". כהן לימד בעבר באופק, וליווה לא-מעט מסעות תלמידים לפולין. תמיד התגאה, הוא אומר, בכך שבני הקיבוצים מתנהגים למופת לעומת תלמידים עירוניים.

 

"אבל, למרבה הצער, אין זה מקרה יחיד", הוא מעיר. "כבר פגשתי השחתת רכוש, צעקות על עובדים בבתי המלון, אלימות מילולית נגד מקומיים. היו גם מקרים של סחיבת חפצים מתוך תצוגות במחנה ההשמדה מאיידנק. את תלמידי אופק הדרכתי, לפני צאתם לפולין, בתערוכות המוזיאון. לא נתקלתי כאן במשהו חריג. קשה לצפות מראש מה שיקרה במסע עצמו, בשעות הלילה. אני מתרשם שהיו כאן נורמות אחרות, מזעזעות.

 

בקבוצות שהדרכתי הבהרתי לחניכים שמדובר בהכרת התקופה והעבר היהודי, ולא בהכרת 'עמק האלכוהול' בוארשה. אסרתי עישון ושתיית משקאות חריפים. דעתי בעניין נחרצת מאוד: מי שמתרגש ביום, מקיים טכסי זיכרון ומניח זרים ובלילה מתפרע - מבזה את הזיכרון.

 

אני לגמרי לא משוכנע שכל השכבה צריכה לצאת. פעם עשינו הליך בחירה, בו כל אחד היה צריך להגיד מדוע הוא יוצא למסע, ואיך יש להתנהג בו".

 

אחד ממחנכי י"ב המציא לידי מכתב מלא שבחים על משתתפי הטיול ומלוויו - מאת מרדכי צ'חנובר, שליווה את הקבוצה כעד. "התלמידים היו חזקים ועמדו במשימה ואני גאה בהם. אשרי העם שיש לו בנים ובנות כאלה", כתב צ'חנובר.

 

אחת מאלה שהעד כה גאה בהן היא עפרה בכר, תלמידת י"ב מעברון. עפרה לא מבינה על מה כל המהומה, וטוענת שהפכו כאן מקרים מעטים ושוליים למרכז העניין הציבורי. "רוב השכבה חזרו עם תחושה טובה. מסע מרגש, מעניין, מלמד. חזרנו עם רשמים חזקים מהמחנות, בתי הכנסת, העיירות. המעשים הקשים היו רק של חלק קטן מאוד, כמעט לא מורגש. רק כאן ניפחו את זה מעבר לכל היגיון. אף אחד מאתנו לא ייחס לזה חשיבות גדולה. מי שחטא נענש. אני, כמו מרבית חבריי, חושבת שאי אפשר להישאר עצוב ורציני כל שעות היממה. אחרי בוקר טעון וקשה, צריך להירגע. לא עשינו משהו חריג ביחס לקבוצות אחרות שיצאו לפולין. אם יש תחושה קשה, היא נובעת מההקצנה והניפוח של בעיות שוליות".

 

ש: גם בעתיד צריך להוציא שכבות שלמות לפולין?

עפרה בכר: "אני חושבת שכן. עובדה שעד עכשיו זה היה בסדר ואין סיבה לשנות. אני שבה ומדגישה שהחוויה העמוקה שהייתה לנו בפולין מגמדת את כל מה שהיה, או לא היה, עם המעטים שהתפרעו".

 

 מה נשתנה? שינוי חינוכי לטובה

רחלה יוקטן, מנהלת בית חינוך "אופק"

 

אין ספק שהמסע לפולין של שנת 1999 גרם למשבר, אבל כמו שקורה פעמים רבות, המשבר חולל שינוי לטובה.

אירועי המסע גרמו לנו לעצור ולקבל החלטה לבדיקה מחודשת של הנושא. בדיונים שקיימנו, צוות המורים והעובדים, התייחסנו לבעיות ההתנהגות שקרו במסע ולמשמעויות שלהן, וכן לשאלה העקרונית: האם המסעות לפולין עדיין רלוונטיים - בהיבטים ערכיים והיסטוריים - וכיצד יש להתארגן אליהם.

 

בהמשך נבחר "צוות פולין" שבנה תקנון בית ספרי: על תהליך ההצטרפות למסע, תפקיד המחנכים ומקומם במסע, חשיבות ההכנה, מקום ההורים. התקנון אושר בהנהלה ועד היום הוא מהווה "מורה דרך" באופק.

 

מדי שנה, כשהשכבה חוזרת מהמסע, אנחנו נוהגים לקיים "סיכום מסע" בצורות שונות.

 

לסיכום: המשבר לא הפך אצלנו לשבר ערכי שגרר בעקבותיו ויתור על עקרונות יסוד חינוכיים. לא ויתרנו על המסעות לפולין. לא ויתרנו על המסעות השכבתיים. לא ויתרנו על התמודדות בנושא ההתנהגות הראויה של חניכים על אדמת פולין ומחוצה לה.




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים