בכמה משפטים | על גן שמואל וגניר, עין דור, רמות מנשה, סולבר, מרחביה, עברון ועין חרוד

בכמה משפטים - על גן שמואל וגניר, עין דור, רמות מנשה, סולבר, מרחביה, עברון ועין חרוד

יעקב דרומי

 

 


קוקטייל של מיצים ורסק

 

חברת גן שמואל מקיימת מו"מ עם מפעל המיצים "גניר", המייצר נקטרים (בשם המסחרי "פרימור") לצורך התקשרות בהסכם מיזוג בדרך של החלפת מניות. הכוונה היא להעביר לגן שמואל את כל מניות "גניר", כך ש"גניר" תהפוך לחברה בת של גן שמואל. בתמורה, תקצה גן שמואל מניות לבעלי המניות של גניר, כך שהם יחזיקו בשליש מהון המניות המונפק והנפרע של החברה.

 

גניר עוסקת בעיבוד, ייצור ושיווק של מיצים ותרכיזים המופקים בעיקר מפרי הדר. מחזור המכירות השנתי שלה הוא כ-64 מיליון דולר (מתוכו כ-85% ליצוא). בעלי המניות של גניר הם הקיבוצים: גת (40%), בית ניר (40%) ומחלבת יוטבתה (20%).

 

קיבוץ נווה אור מוכר יציקות

 

קיבוץ נווה אור התקשר בעסקה עם החברה הבורסאית אינספייר (שבשליטת אבירם ורטהיים ונתן חץ) לפיו הוא ימכור לה את השליטה במפעל "אורטל יציקות לחץ". הקיבוץ יעביר לאינספייר 50.15 מהון מניות של החברה תמורת סך של 23.8 מיליוני שקלים. לאינספייר ניתנה אופציה למשך 36 חודשים לרכוש את יתרת החזקות הקיבוץ בחברה (23%), בתמורה ל-11.95 מיליון שקל נוספים. אורטל עוסקת ביצור ושיווק מוצרים יצוקים מסגסוגות אבץ ומגנזיום.

 

לאחרונה קיבלה החברה הסכם מסגרת נוסף מחברת NACAM הגרמנית, לאספקה של רכיבים מיוחדים למכלולי היגוי המיועדים לרכבי BMW ו-Audi. התחזית השנתית של ההזמנות הצפויות היא כ-1.7 מיליון יורו ותקופת ההזמנה היא כשבע שנים.

 

המפתחות בפנים?

 

עוד רכבים נגנבו בשיטת "איפה ארון המפתחות בקיבוץ?" לאחר עין חרוד ותל יוסף, הגיע תורו של קיבוץ עין דור. הגנבים מחפשים ומוצאים את ארון המפתחות, "בודקים את הסידור ומבצעים שינויים". נוטלים את הרכבים ודוהרים החוצה. חמישה רכבים היה הפעם שללם. שימו לב!!

 

מפתיעה ומאכזבת התנהגות המש"אית

 

עובד מפעל קיבוצי הגיש תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים. בין היתר "טען כי נעדר חודשיים ממקום עבודתו, טענה שהסתברה כטענה שאיננה נכונה". "מפתיע ומאכזב", אומרת השופטת למלשטריך-לטר מבית משפט השלום בחיפה, ש"מנהלת משאבי אנוש, ממפעל הקיבוץ, מצאה לנכון לשתף פעולה עם התובע ולתת אישור שאיננו נכון, על כך שנעדר מעבודתו למשך חודשיים ולא קיבל שכר עבודה או ימי מחלה". תביעת התובע ל"הפסד השתכרות" נדחתה והוא זוכה ב-5,000 שקלים בלבד פיצוי בגין כאב וסבל.

 

כשמערבים עבודה עם מגורים, ברמות מנשה

 

אחד עבד בענף הצאן של קיבוץ רמות מנשה וגם התגורר שם. סוכם בין הצדדים על תשלום דמי אחזקה, ארוחות בחדר אוכל ועוד. בין לבין, הוא הפך גם לבן זוגה של חברת הקיבוץ וחתם על הסכם תושבות מתאים. משנפסקה עבודתו הוא הגיש, באמצעות עו"ד יחזקאל חרל"פ, תביעה לבית הדין לעבודה בטענה כי לפי הסיכום עם הקיבוץ היה על הקיבוץ לגלם בשכרו את שווי דמי האחזקה או לפטור אותו מתשלום. עוד טען לגבי סכומים שהקיבוץ ניכה משכרו בעד ארוחות בחדר אוכל, והוסיף ודרש פיצוי על כך שבתחילת תקופת עבודתו לא הועברו עבורו הפרשות לפנסיה. לאחר ששני מומחים חיוו את דעתם בנושא הניכויים, ההתחשבנות וההפרשות לפנסיה - קיבל בית הדין חלק מטענות הקיבוץ, שיוצג על-ידי עו"ד עומר כהן (משרד שלמה כהן), אך חייב אותו לשלם לתובע לשלם לתובע כ-16,000 שקלים בגין ניכויים שביצע ועוד כ-32,000 שקלים פיצוי בגין אי ביטוח בקרן פנסיה ועוד 7,500 שקלים הוצאות משפט.

 

סולבר שמה מבטחה בקרן טנא ושמרוק

 

התוצאות העסקיות של סולבר (החברה הבורסאית, שבשליטת "אגודת חברי חצור"), והחשש שהפסדיה ברבעון האחרון של 2005 יהיו גבוהים מהרבעון הקודם (כ-19 מיליון שקל), הביאו אותה להתקשר בהסכם עקרונות לגבי השקעה של "קרן טנא" ו"שמורק". אלה ילוו לחברה 69 מיליוני שקלים ויקבלו אגרות חוב שניתנות להמרה. סכום ההלוואה יעמוד לפירעון החל מעוד 5 שנים. בנוסף ישקיעו הקרנות האלה 6.9 מיליוני שקלים כנגד מניות בחברה. עוד ניתנת למשקיעים עד 2010 אופציה לרכישה נוספת של מניות בחברה. המשמעות של מימוש והמרה מלא היא שאחזקות המשקיע יגיעו לכדי 43.6% ממניות החברה, כך שלמעשה השליטה בחברה תעבור מ"חברי חצור" אל המשקיעים הללו, שיוכלו למנות דירקטורים לחברה ולהיות מעורבים במינוי מנכ"ל החברה ואיש הכספים שלה. בשנה הראשונה יקבלו המשקיעים דמי ניהול של 380,000 דולר ו-300,000 דולר בשנים שלאחר מכן.

 

מחיר 2 פרות ממרחביה - 3 שנות מאסר ופיצויים

 

שלושה נאשמו בגניבת בקר. תחילה נגנב רכב מאזדה מטבעון, והמושב האחורי פורק כדי ליצור מקום לבקר הגנוב, בהמשך גנבו מ"רפת העמק" של קיבוץ מרחביה, שתי עגלות, ערפו את ראשן, ביתרו את גופן, העמיסו ברכב ומכרו אותן לבעל אטליז. 9 שוטרים שכבו במארב והמתינו להגעת הנאשמים עם הבשר לאיטליז. השופטת כרמלה רוטפלד האפט מבית משפט השלום בנצרת לא חסכה מילים כדי לתאר את חומרת העבירה של אותם גנבי בקר ש"מפילים חיתתם על ענף חקלאות שלם ממנו מבקשים להתפרנס אנשים שהם מלח הארץ". היא פוסקת כי יש לשנות את מדיניות הענישה וגוזרת על כל נאשם 10,000 שקלים פיצויים לרפת מרחביה, 5,000 שקלים פיצוי לבעלת הרכב שנגנב, עונשי מאסר בפועל לתקופות של 36-24 חודשים, ופסילה מלהחזיק רשיון נהיגה.

 

עין חרוד מרהט את משרד החינוך

 

מפעל רהיטי עין חרוד מאוחד יספק לבתי ספר 1,200 יחידות ריהוט של תאי שירותים, ארוניות (לוקרים) וספסלים, העשויים מחומרים העמידים לאש ולחומרים כימיים ואינם סופגים מים. בתמורה ישלם משרד החינוך 1.5 מיליון שקלים.

 

האמינו למי שניסה להגן על הקיבוץ

 

חבר קיבוץ עברון, עובד "ברמד", נפגע בתאונה בעת שרכב על קטנוע. באמצעות עו"ד לוטן תבע את נזקיו מ"ביטוח חקלאי". מסתבר כי בתקופה שבה היה עדיין "באי כושר" כתוצאה מהתאונה, נסע על אופניו, וכשהגיע לשערי המפעל, נפל. על אף גרסאות שונות, שמסר לגבי התאונה השנייה, פוסק השופט מאיר שנהב מבית משפט השלום בתל-אביב, כי במהלך החקירה בבית המשפט, הוא חש "ביושרו הבסיסי של התובע ובאמינותו ושוכנע להאמין לדבריו". התובע הודה בחטאו במסרו גרסה לא אמיתית באשר לנסיבות פציעתו בתאונה השנייה וכיוון שהגרסה השקרית לא נועדה לרווח אישי, אלא נאמרה במגמה להגן על הקיבוץ בו הוא חבר (כך סבר התובע), לא ייחס לה השופט משמעות רבה. נמצא קשר בין שתי התאונות ונקבע לתובע 20% נכות. השופט מחייב את חברת הביטוח לפצות את החבר בסכום של 230,000 שקלים ועוד שכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקלים.

 

תבע את "כללית" וזכה

 

חבר שדה בוקר שנפגע בעבודתו טען בתביעתו בבית משפט השלום בבאר שבע, באמצעות עו"ד פנר, כי "שירותי בריאות כללית" התרשלה בדרך הטיפול בו, באי ביצוע הבדיקות הראויות שיכלו להבהיר את מצבו, ובכך שניתוח דחוף שצריך היה להיות מבוצע בו - לא בוצע בזמן. השופטת שחף טהר פסקה לו פיצויים של 322,500 שקלים, הוצאות משפט בסך 25,000 וכן שכ"ט עו"ד בסך 65,000 שקלים.

 

חשיפה בשל הרוח

 

בת זוגו של חבר לשעבר בקיבוץ סער הגישה באמצעות עו"ד משה גולדבלט מחיפה תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה בסך כ-4 מיליוני שקלים כנגד מפעל איתנית שליד נהריה ו"מגדל" חברת הביטוח שלו. לטענתה, נחשף המנוח בתקופה שהיה חבר קיבוץ סער, בשנים 1950 ועד 1973, לסיבי אסבסט שמקורם במפעל. כתוצאה מכך הוא חלה במזותליומה, סוג נדיר של סרטן הריאות, שקשור במובהק לחשיפה לאסבסט.

 

לטענתה מפעל איתנית ממוקם בצדו המערבי של קיבוץ סער (פחות מקילומטר) ו"המנוח, למרות שלא היה עובד איתנית, היה חשוף לאסבסט מסוכן ממפעל איתנית משני מקורות: אבק אסבסט שנישא באוויר מהמפעל ומפסולת אסבסט ששווקה על ידי איתנית לקיבוץ בו התגורר".

 

"כבר מאז שנות ה-60", טוענת התובעת, "היה ידוע כי חשיפה לסיבי אסבסט מסוכנת לציבור הרחב. חרף ידיעה זו מכרה איתנית את הפסולת כאמור ובכך הרעילה את אזור הגליל המערבי. בעקבות פעילותה של איתנית מצויה כיום באזורים שונים בגליל המערבי כמות אדירה של פסולת אסבסט פריך, כדוגמת שברי צינורות ואפילו גושים של אסבסט גולמי. פסולת אסבסט זו חשופה לאוויר הפתוח ומתפוררת".

 

"אבק אסבסט הנישא ברוח המערבית", "חייב היה להביא עמו סיבי אסבסט לקיבוץ סער", אומרת התובעת בתביעתה, וכך משך 23 שנים נחשף המנוח הן "לסיבי אסבסט שנישאו באוויר ממפעל איתנית והן במגע עם אסבסט פריך שנבע ממגע רצוף ושימוש רצוף בדרכים ושבילים שכוסו באסבסט פריך ופסולת אסבסט".

 

בשנת 1999 לאחר שעזב את הקיבוץ, התגלתה מחלתו. "הקשר שבין מחלה זו לחשיפה לאסבסט", נאמר בתביעה, "ידוע ומוכר ואינו שנוי במחלוקת. מחלה זו פורצת שנים רבות לאחר החשיפה לאבק האסבסט". "לאחר טיפולים קשים וממושכים וסבל בל יתואר, נפטר המנוח ממחלתו ביום 18.10.99".

 

טרם הוגש כתב הגנה לתביעה זו.




עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים