לפלח את פלך | חוקר רשם האגודות בפלך

לפלח את פלך

יעקב דרומי

 

"ידיה שילחה בכישור וכפיה תמכו פלך", נכתב בספר משלי. התנועה, השומר הצעיר, מינהל מקרקעי ישראל והסוכנות, כולם רוצים בפלך, ובאמצע "תקועים" החברים. "המטרה שלנו, זה לא לצאת עשירים ולא לעזוב את פלך", אומרת מזכירת הקיבוץ. "אנחנו פשוט לא רוצים להיזרק החוצה עם ילדים. יש שיטות אחרות להתאבד"


פלך (מצפון מערב לכרמיאל) נוסד בשנת 1982 בידי גרעין השומר הצעיר, שבא והלך. ב-1991 הגיעה למקום קבוצת עולים מחבר המדינות, ממנה נותרו כיום 5 משפחות. "כל משפחה הגיעה בנפרד", משחזרת אירה טרסיוק, 44, נשואה ואם לשניים, שמשמשת מזכירת הקיבוץ ומזכירה טכנית. "התנועה אמרה לנו: תעלו על הגבעה, ואנחנו נלמד אתכם מה זה קיבוץ. בלי עברית, בלי ניסיון קודם, באנו למקום ומצאנו חבר וחצי שכבר הודיע על עזיבה. התנועה אמרה שהיא תחזיק אותנו, ומאז למעשה התנועה מנהלת את הקיבוץ, באמצעות ועד מלווה".

 

10 חברים מונה הקיבוץ, בגילאים שנעים בין 33 ל-50 ויש גם זוג בני 70, הוריה של אירה. למשפחות 7 ילדים, הצעירים בכיתות ב'-ג' והגדולים אחרי צבא. בשנת 2001 עבר הקיבוץ הפרטה.

3 חברים עובדים מחוץ לקיבוץ וכל היתר באמצעי הייצור הקיימים: מטע קיווי, לול ורפת (גידול עגלות).

הקיבוץ עדיין בסטטוס של "קיבוץ בהתהוות" ובהיעדר קליטה, אינו מצליח לפרוץ את מחסום 40 החברים, הדרוש כדי לצאת ממעמד זה. תנועת השומר הצעיר רוצה להקים בפלך "קיבוץ חינוכי", כדוגמת אשבל ורביד (המבוסס על "עבודה חינוכית ושיפור פני החברה") ו"יעד הגשמה לבוגרים", וכך הגיעו למקום בוגרי השומר הצעיר, שמבקשים לקיים "אורח חיים שיזורי", חיי שיתוף של קהילה, עם חבריה והקבוצות שבתוכה.

 

לא דורכים על מגרפה פעמיים

 

בפלך גרים 40-35 בוגרי השומר הצעיר, שרואים עצמם כמועמדים לקבלה לחברות בקיבוץ. זהו קו השבר, שהרי לא ניתן לקבל חברים חדשים לאגודה, ללא הסכמת החברים הקיימים ואלה מתנגדים לכך. "במשך שנים, רצינו לקלוט ולגדול", אומרת אירה, "אך הוועד המלווה החליט שאנחנו לא יכולים לקלוט בדרך הרגילה".

יש לחברים, מספרת אירה, "בטן מלאה", על התנהלות התנועה כלפיהם, והיא מנסה להדגים את המציאות בפתגם רוסי שאומר: "לא דורכים על אותה מגרפה פעמיים". "אחרי המכה שמקבלים, כשדורכים פעם אחת על המגרפה, היא מסבירה, "לא דורכים עליה פעם נוספת". "אבל בפלך", היא אומרת בצער, "המצב שונה. חוטפים כל פעם מכה מחדש, עשו כאן כל כך הרבה טעויות לאורך השנים שהחברים כמעט ואיבדו תקווה".

"לכן, הפעם אנחנו נזהרים", היא מסבירה, "התנועה החליטה להביא את גרעיני השומר הצעיר, בלי מחשבה מוקדמת. בקיבוץ עצמו אין אמצעי ייצור. חברי הגרעינים גרים במקום ועובדים מחוץ לקיבוץ, חלקם בא והולך. לא בוצעה כל הכנה מוקדמת של תשתית עבורם. עכשיו, החליטה התנועה שהם "העתיד הוורוד של פלך, והם לוחצים עלינו לקבל אותם לחברות".

 

לאירה ולחברים הוותיקים האחרים, אין מילה אחת של טענה כלפי הצעירים. "אנו לא מכירים אותם. הם לא עובדים כאן. אין לנו שום מכנה משותף אחד עמם". "נראה לנו לא הוגן", היא ממשיכה, "שאנחנו, עשרה חברים, נקבל קבוצה של 40 חברים, שדרכם שונה משלנו. הם רוצים דברים יפים וטובים כמו אקולוגיה וקיבוץ שיתופי, כשאנחנו כבר קיבוץ בהפרטה. האם הם ייקחו עלינו אחריות בעתיד? אנחנו כבר מבוגרים יחסית. הצעירים האלה באו ממקומות בארץ ויש להם לאן לחזור אם לא יצליחו כאן, אבל לנו אין לאן ללכת. התנועה קיבלה אותנו לחברות והיא צריכה לקחת אחריות. זה אכן לא הגיוני שחמש משפחות מחזיקות קיבוץ, אבל גם לא ניתן לקחת חמש משפחות ולזרוק אותן החוצה או לדחוק אותן לפינה".

 

הסוכנות רוצה יישוב קהילתי

 

דב אביטל, "מחזיק תיק פלך" בתנועה הקיבוצית, מצהיר שהתנועה מודעת לחשש החברים הוותיקים מפני הפגיעה בזכויותיהם. "אנחנו יודעים לדאוג לחברים במסגרת קיבוץ חי ומתפתח ולכן הצענו לקלוט חברים חדשים במקום". היעדר נכונות לקלוט חברים חדשים מצד הוותיקים, גרמה לתנועה הקיבוצית לבוא בדברים עמם ולהציע להם אחת מהחלופות הבאות:

  • הראשונה, להישאר כחברים בקיבוץ (תוך קבלת המועמדים לחברות) ולהקים עבורם קרן מילואים על שמם בלבד, שתבטיח את זכויותיהם הסוציאליות, ולתת להם התחייבות שבמקרה של שיוך דירות - הדירות שהם גרים בהן יירשמו על שמם.
  • השנייה - לעזוב את הקיבוץ, כנגד מענק עזיבה מוגדל, אך להוסיף ולהישאר כתושבים במקום.
  • השלישית - לעזוב את הקיבוץ, ולקבל דמי עזיבה ומענק מוגדל מיוחד, בהתחשב בגילם המבוגר ובקושי שלהם לצבור פנסיה.

 

שאול שילה (עין המפרץ), יו"ר הוועד המלווה, מטפל כעת במו"מ עם המשפחות בניסיון למצוא פתרון שיבטיח עתידם ולאפשר לצרף כחברים לפלך את בוגרי השומר הצעיר שבמקום.

 

היעדר עתיד ברור לקיבוץ ותוכניות להרחבה קהילתית במקום הביאו גם כאן, בדומה לצבעון, דרישה כי רשם האגודות השיתופיות יחקור אם האגודה השיתופית של קיבוץ פלך מתפקדת. מקורה של הדרישה, אומרים, בסוכנות היהודית, שמבקשת, בדומה לצבעון, לקבל את אמצעי הייצור כנגד השקעותיה במקום ("החוב ההיסטורי") ולהפוך את המקום ליישוב קהילתי. בכך היא זוכה לשיתוף פעולה של המינהל שרואה בקיבוץ גורם מפריע להרחבה הקהילתית.

 

הקיבוץ אינו מפריע לשכונה

 

אביטל מסביר שישנה תוכנית תקפה להרחבה קהילתית, שכוללת 330 בתי אב, כאשר מתוכם 80 מיועדים לקיבוץ, ו-250 להרחבה קהילתית, בשני מתחמים נפרדים. "איש אינו מפריע למינהל ולסוכנות", הוא אומר, "לאכלס 250 משפחות בשכונה, אך איש אינו בא בשלב זה. גם לתנועה יש מועמדים שרוצים להגיע למקום, אך הפרויקט תקוע נוכח הקשיים שהמינהל והסוכנות מערימים עליו".

 

בדומה לצבעון, גם כאן דורשת התנועה, שהמגרשים והתשתיות יתוכננו ויפותחו באופן אחיד, גם לשכונה וגם לקיבוץ. רק לאחר שהשכונה תמצה את פוטנציאל המגרשים שהוקצו לה ניתן יהיה לבחון אם לצרף לה מגרשים שיועדו לקיבוץ, אם זה לא יצליח לגדול בהתאם. "בדרך זו נעלם העוקץ מהטענה שהקיבוץ מפריע להקמה ולפיתוח של היישוב". "כשהמינהל יאכלס את המשפחה ה-250", אומר אביטל, "שיבוא אלינו לראות אם יש מגרשים פנויים בקיבוץ עצמו. אנחנו בעד פיתוח המקום ואכלוסו ולא נחזיק מגרשים ריקים סתם".

 

החוקר, שמינה רשם האגודות, הוא שלומי אברהם ("החוקר של צבעון, שהמליץ שם לפרק את הקיבוץ"). אברהם טרם הגיש את המלצותיו. במשרד הרשם היו מעדיפים להמתין כדי שהתנועה  תפתור את הבעיות במקום, שאחרת גם כאן העניין יכול להגיע להמלצה בדבר פירוק. לרשם לא תהיה התנגדות שבמקום יהיו שתי אוכלוסיות באגודות שונות, בדומה להצעה בצבעון, זו של הקיבוץ וזו של השכונה הקהילתית עם ועד מקומי אחד.

 

הצוות התנועתי נפגש עם הרשם ותיאר בפני הרשם את המהלכים שקיימים עם המשפחות שבמקום. הוא אמר כי אם לא יגיעו להבנות, יהיה צורך במעורבות הרשם כדי למצוא דרך לצרף חברים חדשים. מבחינת התנועה "פלך הוא מקום עם עתיד".

 

את אירה טרסיוק, ששומעת כבר שנים על שכונה קהילתית, הדיבורים האלו ממש לא מרשימים. היא מצביעה על הכפר הערבי השכן, דיר אל אסד, ואומרת ש"פעם בקושי ראו אותו מהקיבוץ, היום צריך לעבור דרכו כדי להגיע אל הקיבוץ". "שם יודעים להקים בתים", היא אומרת באכזבה. "לו הייתה כאן שכונה, היינו יכולים לעבור לשם בעזרת התנועה, וחלק מהבעיות היו נפתרות. היו לנושיחות עם יואל מרשק והבטיחו לנו ארמונות מזהב". המטרה שלנו, זה לא לצאת עשירים ולא לעזוב את פלך. אנחנו פשוט לא רוצים להיזרק החוצה עם ילדים. יש שיטות אחרות להתאבד. התנועה עוסקת בלהציל את הקיבוץ - אבל היא שוכחת שיש כאן חברים, וכשמדברים על פשרה הוגנת לחמש משפחות, צריך לזכור שפשרה זה של שני צדדים, לא רק של צד אחד".

 

המצב העדין בו מצויות הקבוצות השונות גורר תגובות מאופקות מהצדדים:

עו"ד עומר כהן, שמייצג את הוועד המלווה בפלך, מסביר שאין "אפשרות לצרף חברים חדשים בלי הסכמת הוותיקים ומתקיים כרגע מו"מ עמם על נוסח הסכם שהוצע להם".

עו"ד אסף שמשי, שמייצג את החברים הוותיקים, מסביר שמדובר ב"משפחות שמצויות בסיטואציה מורכבת, של חשש לפירוק הקיבוץ, והותרתן בחוסר כל. התנועה ניהלה שנים את הקיבוץ, באמצעות ועד מלווה מטעמה, ולפיכך, החברים רואים היום בתנועה כמי שאחראית לגורלם ולהבטחת קיומם. על רקע זה, מתנהל דין ודברים בין החברים לוועד המלווה, שמטרתו להציל את הקיבוץ מחד, ולהבטיח את החברים מאידך".

יובל, "נציג חברי הגרעין" הגרים במקום, בוחר שלא לשוחח עם התקשורת. עדיף, לדעתו, שלא יכתבו עליהם דבר. לאחר שנים של קיפאון, הם סבורים, הגיע המהלך לנקודה קריטית, שכל דבר שיתפרסם יכול רק להזיק.

 

ומה בצבעון?

 

בשבוע שעבר תיארנו שלוש חקירות שמנהל חוקר מטעם רשם האגודות, שעלולות להביא לפירוקם של שלושה קיבוצים זעירים (צבעון, פלך וחנתון). בצבעון המליץ כבר החוקר שלומי אברהם בדו"ח לרשם האגודות השיתופיות "למנות מפרק לקיבוץ". הפרסום הביא לתגובות רבות:

 

גברי ברגיל:

לאחר שקיבלה את דו"ח החוקר, קיימה התנועה דיון דחוף שבסיומו אמר גברי ברגיל, "כי התנועה תגיב בחריפות על ממצאי הדו"ח". "כיצד", אומר ברגיל, "נכתב דו"ח מבלי שהחוקר שוחח עם החברים בקיבוץ. החוקר דיווח על שיחות שקיים עם גורמים שונים, אך חלק מהציטוטים שמובאים שם מאוד לא מדויקים".

"התנועה וצבעון יגיבו לדו"ח, כל אחד בנפרד", הוסיף ברגיל, "וידרשו שהחוקר יתקן וישלים את הדו"ח. לתנועה עמדה מאוד ברורה: לא לאפשר לסגור קיבוץ כל עוד חברי הקיבוץ והתנועה מתנגדים לכך. זהו קיבוץ שעלה על פסים של התפתחות, ומריבות רק יעצרו זאת". יש בדו"ח החוקר פגם מהותי", מוסיף ברגיל. "תפקידו של חוקר מטעם הרשם הוא לבדוק אם האגודה השיתופית מתפקדת ולא לעסוק בסוגיות של קרקע, מגרשים ושכונה".

לדבריו הפתרון שהוצע, לפיו יתוכנן המקום כיישוב אחד, על מגרשים אחידים, עם ועד מקומי אחד ושתי אגודות נפרדות (קיבוץ ואגודה קהילתית של המתיישבים בשכונה), כאשר כל אחד יגדל כפי

יכולתו, מקובל גם על יעקב אפרתי, מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל, עמו שוחח לאחרונה, וגם על הסוכנות היהודית והמגמה היא לאפשר מהלך שכזה ולבחון את הנושא בעוד שנתיים ימים.

 

אהרן ולנסי

אהרן ולנסי, ראש המועצה האזורית הגליל העליון, התרעם על הדברים שיוחסו לו (ראה רשימה קודמת), לפיהם "יש למחוק את הקיבוץ", והוא מיהר להגיב במכתב ששלח לשלומי אברהם, ובו מחה על כך ש"הצטייר שאינו תומך בקיום קיבוץ בצבעון". לומר "למחוק את הקיבוץ", כתב ולנסי לחוקר, "זה נשמע איום ונורא". "לא היה עולה בדעתי", הוא אמר, "לדבר כך בשום פנים ואופן", והוא דרש מהחוקר לתקן את פרוטוקול השיחה עמו. עמדתו היא, "שאין הצדקה לקיומו של יישוב (קיבוץ או אחר) במתכונת כמו היום, יישוב קטן שאין לו סיכוי להתפתח בשל הוויכוחים הקיימים", והוא מביע צער על כך שלא משתפים את המועצה בפיתוח היישוב.

'עליית המדרגה' שקרתה בצבעון עם הגשת המלצות החוקר לרשם האגודות השיתופיות, "לפרק את הקיבוץ", מחדדת את האינטרסים השונים שיש למינהל מקרקעי ישראל, לסוכנות היהודית ולתנועה הקיבוצית בקיומו של קיבוץ. זו האחרונה רוצה בהתיישבות חבריה במסגרת של קיבוץ, בעוד המוסדות האחרים לוחצים, כך נדמה, יותר מדי, להפיכתם של קיבוצים זעירים ליישובים קהילתיים, עם שכונה שניתן לשווק את המגרשים שלה ולהביא, אומנם כמטרה ראויה, אוכלוסיות גדולות יותר למקומות אלה.





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים